קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מצביעים. אדוני היושב-ראש, שר הבריאות, שהיה איתנו היום, הוא עדיין איתנו כאן, ואנחנו בשיח מתמיד על הפערים בין פריפריה לבין המרכז בשירותי הבריאות, פערים שמדינה מתוקנת ומערבית לא יכולה לקבל. אם פערי הבריאות בין תל אביב לבאר שבע היו 20%, 10%, היינו אומרים: מרחק מהמרכז, עושר כלכלי, יש איזה היגיון. הפערים בין המרכז לפריפריה – עליזה – הפערים בין המרכז לפריפריה – טלי, טלי – הפערים בין המרכז לפריפריה הם 100%. בדוחות שנתיים של משרד הבריאות על הפערים יש פי שניים רופאים על כל 1,000 תושבים במרכז ביחס לנגב. תושבי הנגב בממוצע חיים שלוש-ארבע שנים פחות מתושבי המרכז. אין סיבה שזה יקרה. רוב תלמידי הרפואה בבאר שבע, בסורוקה, הולכים לעבוד בתל אביב, לא נשארים. התורים בנגב לרופא מומחה הם שלושה חודשים וחצי שנה, ובתל אביב תקבל את זה תוך שבועיים-שלושה.
המצב הזה של פערי בריאות הוא בלתי אפשרי, בלתי נסבל. אבל לא שר הבריאות נושא באחריות לפערים האלה – כל ממשלות ישראל לדורותיהן. 70 שנה הפערים האלה מתקיימים. אבל מתי נפסיק את הפערים? ואם אתה רוצה עוד דוגמאות, היושב-ראש, אז בנגב יש לך 70% מהמרפאות של כללית ובית חולים אחד של כללית, ואתה נולד ומת בכללית, אתה נולד ומת בכללית, ואתה חי ארבע שנים פחות מבתל אביב. יש לנו סלוגן בנגב: בואו לחיות חיים קצרים ויפים בנגב. ארבע שנים פער בתוחלת החיים של תושבי הנגב.
התיקון הזה ייקח שנים. צריך להקים את בית החולים מהר. צריך להביא רופאים. אמרתי לשר הבריאות: בואו נחתים תלמידי רפואה שרוצים עדיפות ללימוד בבאר שבע על התחייבות לעבוד בנגב עשר שנים. כל אחד שיחתום, יקבל עדיפות ללמידה בבאר שבע. המדינה היא זאת שמממנת את הלימודים, ואלה לימודים יקרים למדינה, של רפואה.
אבל צריך להסתכל על זה גם בעולם העסקי. הרי מה זה בריאות? זה שירות שאתה קונה מהמדינה. חוק בריאות ממלכתי קבע שכל אדם ישלם למדינה שיעור מתוך המשכורת שלו כביטוח בריאות, ויקבל מהמדינה בריאות שווה. אבל מה קורה באירוע הזה? זו כמעט הפעם היחידה שבה העלות של תושב בנגב, במצפה רמון, באופקים, ברהט, בשדרות, בקריית שמונה, בשלומי, בחצור – העלות של שירותי הבריאות שלו שווה לעלות של תושב תל אביב, אבל הוא מקבל חצי מהבריאות של תושב תל אביב.
כי יש חצי מכמות הרופאים; כי בצפון רוב הרופאים למדו בחוץ לארץ, לא בארץ. בבאר שבע פחות, אבל רוב מי שלמד בארץ הולך לעבוד בתל אביב ובמרכז.
פסל. דנינו, את החוק הזה אתה תאהב, למה אתה תושב עומר. אתה אומנם חי ביישוב באשכול סוציו-אקונומי 10, אבל שירותי הבריאות שלך לא עשר. אתה משלם כמו תושב בתל אביב, ביטוח בריאות ממלכתי מלא, ואתה מקבל חצי מהשירותים: חצי מכמות הרופאים פר 1,000 תושבים, חצי מכמות מיטות האשפוז, חצי מכמות האחיות, התורים.
לא. יש בית חולים אחד. ברוך השם, הוא נשאר ועשה עבודה מדהימה, והציל את עצמו והורידו מחלקה בזמן והצילו חיים. אנשי סורוקה מדהימים, והרופאים שם מדהימים, והאחיות מדהימות, וההנהלה מדהימה. אבל בואו ניתן להם משאבים.
עכשיו, יסמין, כל עוד תושב הנגב מת ארבע שנים לפני תושב תל אביב בתוחלת החיים שלו, כל עוד הוא מקבל חצי מכמות הרופאים פר 1,000 תושבים וחצי ממיטות האשפוז וחצי מהאחיות, ואין לו תחרות בבריאות, כי 70% מהמרפאות הן של כללית ובית חולים אחד של כללית, אין תחרות, הצעת החוק הזאת אומרת, דנינו – עד שיהיה שוויון בבריאות או פערים בבריאות של 10%–20%, כי היום הפערים הם 100%, הם כפול מאיתנו; עד שיהיה פער של 10%–20%, דמי הבריאות של תושבי הנגב יהיו 50%: חצי בריאות – 50% תשלום.
בואו נוריד להם את העלויות. אתם נותנים לתושבי הנגב חצי מרמת הבריאות שיש במרכז, הם לא צריכים לשלם כמו תושבי תל אביב. כשתהיה בריאות בנגב בפערים של 10%–20% ביחס למרכז, עם זה עוד נוכל לחיות, ואז נשלם דמי בריאות מלאים. אני קורא לשר הבריאות ולש"ס, שהם אנשים חברתיים, לא לפחד. להגיד: אנחנו נצמצם פערי בריאות בחמש-עשר השנים הקרובות, ועד אז אנחנו נוריד את דמי הבריאות של תושבי הנגב, כי הם משלמים כמו תושבי תל אביב, מלא, ומקבלים חצי בריאות.
אנחנו מציעים בחוק הזה חצי דמי בריאות על חצי שירותי בריאות. תביאו שירותי בריאות לנגב ולגליל של 100%, כמו תל אביב, כמעט כמו תל אביב, אז ישלמו תושבי הנגב והגליל דמי בריאות באופן מלא. הדבר הזה אפשרי. אם מתעסקים בזה ברמה של המגזר העסקי, מה עושה אזרח? הוא קונה שירותי בריאות. אזרח גם יכול להחליט לאיזו קופה הוא הולך. הוא רוצה לקנות בריאות שווה, באותו כסף שקונה תושב המרכז, אבל הוא משלם מלא ולא יכול לקנות שירות מלא.
אני קורא לממשלה לקיים דיון חירום על הפערים בבריאות, לגבות את שר הבריאות במאות מיליונים, במיליארדים כל שנה, כדי שהפערים האלה יצטמצמו. ועד שהם יצטמצמו – קרעי, אתה רואה חשבון כמוני. זו הצעת חוק שמתאימה לך. אתה, אם היית היום – – –
גם אני תומך במה ששר הבריאות אומר. אבל אתה רואה חשבון.
אתה משלם דמי בריאות מלא, ומקבל חצי בריאות. עד שתקבל בריאות באופן מלא, תשלם חצי דמי בריאות. למה אתה צריך לשלם כמו תל אביב, אם אתה מקבל חצי מהשירות של תל אביב?
לא. אותו אזרח בירוחם שמרוויח 20,000 שקל ישלם חצי מדמי הבריאות, כי הוא מקבל חצי מכמות הרופאים פר 1,000 תושבים. הוא מקבל חצי ממיטות האשפוז. הוא מקבל פי שלושה תור.
לא, עד שהממשלה תביא שירותי בריאות – – –
כשהממשלה תביא שירות בריאות מלא, יתקבל תשלום מלא מתושבי הנגב והגליל. אנחנו קונים שירות מהממשלה. חוק ביטוח בריאות זה קניית שירות מהממשלה. קונים בריאות, אבל קונים חצי בריאות. לא יכולים לקנות בריאות מלא.
לא. גם אני בעד. אבל עד שיהיה בריאות מלא, תוריד להם את תשלומי דמי הבריאות.
אז תביא בריאות מלא. אבל אתה נותן להם חצי בריאות? למה אתה נותן להם חצי בריאות בתשלום מלא? אתה ותושב תל אביב משלמים אותם דמי בריאות, ואתה מקבל חצי בריאות. למה? למה באותו כסף אתה מקבל חצי שירות?
נכון. דיברנו על זה קודם. אז זה ייקח עוד שש-שבע שנים. בואו בשבע השנים האלה נעשה להם הנחה בדמי הבריאות, לתושבי הנגב והגליל, עד שיהיה שוויון. זה מתאים לך, זה באופי שלך.
אתה קודם כול תעשה קליטה בסלולרי מירוחם לבאר שבע, שלא יתנתק, אחרי זה תדבר איתי על הנחות. אני כבר שש שנים נוסע ויש לי הפסקות. אני מנותק קשר.
די כבר, קרעי. אני קורא לשר הבריאות: בתקופת הביניים, עד שיצומצמו פערי הבריאות בנגב ובגליל, לעשות הנחה לתושבי הנגב והגליל בתשלום דמי בריאות. תשלום מלא – שירות מלא. חצי שירות – חצי תשלום.
אדוני היושב-ראש. שר הבריאות, אני רוצה שתקשיב לי. שר הבריאות, אני חושב שאתה אחד משרי הבריאות הטובים שהיו למדינת ישראל. כשאנחנו ישבנו באופוזיציה פה וריכלנו עליך, כמה חברי כנסת, אמרנו שאתה אחד הטובים והנגישים והפותרים בעיות. פיך וליבך שווים ביחס לפריפריה.
אבל אנחנו גם אוהבים את משה ארבל קצת. אל תפריע לי, אתה. אני מבקש, הוא מפריע לי, תוציא אותו. תן לי שנייה לסיים.
השר, אז ברור שאנחנו נותנים לך גב ושאפו על המלחמה, שאפו על העשייה, שאפו שאתה הופך כל אבן. אלא שחוק בריאות ממלכתי שנולד אמר: אני אהיה שווה עם כולם, אני אתן שוויון בבריאות. אבל מה קרה? אחת הבעיות בשוויון בבריאות – התחיל ביטוח משלים, ביטוח מושלם, ביטוח פלטינום. מה קורה בנגב ובגליל? מי שיש לו אוטו, מי שמרוויח 40,000 שקל, נוסע לתל אביב, בוחר רופא מומחה, נוסע לקופת חולים בתל אביב, נוסע לבית חולים בתל אביב. מי לא יכול לרכוש בריאות שווה בנגב? החלשים ביותר. התיקון חייב להיות מהיר. צריך ממשלה שלמה כדי לעשות תיקון באי-שוויון בבריאות בנגב ובגליל. צריך שיהיה לך גב של מיליארדים. צריך שהממשלה, בלי להתבייש, תגיד: אני בתוך חמש שנים מורידה את פערי הבריאות מ-100% ל-50%; זה דבר שאני יכול לחיות איתו, כי 70 שנה לא עשו את זה.
אני מחזק אותך על הפעולות. אני כן חושב שברמה העסקית, ברמה של קניית שירות, אזרח קונה ממדינתו, בכספו, בדמי בריאות, ביטוח ממלכתי, קונה שירות בריאות, והוא מקבל חצי מוצר. אני רוצה שאזרח באופקים ובשדרות יקנה בריאות ויקבל מוצר מלא ושלם, כמו אזרח בתל אביב, כי שניהם משלמים את אותו מחיר. יש דיפרנציאליות בהכנסה ויש דיפרנציאליות בדמי בריאות, אבל שני מרוויחי 40,000 שקל משלמים אלפי שקלים בדמי בריאות, אבל מקבלים חצי מוצר. או לתקן מהר או לעשות להם הנחה בדמי בריאות בתקופת הביניים.
1,291 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.