קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני לא יכולה להגיד שום מילה טובה על מה שאתם עושים.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, קודם כול אני רוצה לברך – – –
קודם כול, אני רוצה לברך את חיילינו שם ביציע, להגיד לכם תודה, לברך אתכם פה, בכנסת ישראל. אתם עושים עבודה, ואנחנו משתדלים. אנחנו לא תמיד מצליחים, אבל אתם הנר לרגלינו, ובסוף אנחנו רוצים שאתם תהיו שלמים, בריאים, תחיו באושר ושאנחנו ננצח את כל המחלוקות הפנימיות שלנו, שזה הכי חשוב. תודה רבה לכם.
אני מתכבדת להציג בפני הכנסת – ואולי זה באמת יעניין מישהו – הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר. אנחנו כמעט שנתיים במלחמה, ואיזה פלא, מדינת ישראל לא מגדירה את עזה כאזור עוין ולא אוסרת מסחר. כן, רבותיי, גם בימים אלו מתקיים מסחר, מסחר, מסחר, מסחר, סחורות בכסף, בין מדינת ישראל לעזה. זה קורה. הסחורות נכנסות לסוחרים פרטיים בתוך עזה, וסוחרים פרטיים בתוך עזה זה חמאס, שלאף אחד לא יהיה ספק – אבי דיכטר יודע להגיד את זה – והכסף חוזר לישראל, כן, וזה לא מזיז. זאת הקואליציה שאמרה שאנחנו ננצח, ושהם רוצים להכריע את החמאס, ושנרדוף אותם עד החמאסניק האחרון. לא לא לא, אתם מאפשרים בימים אלו מסחר חופשי עם עזה, עם חמאס, וכסף שזורם לישראל בחזרה. אני רק שואלת: למי יש אינטרס? למה ממשלת ישראל כל כך דואגת למסחר עם חמאס? מי עומד מאחורי דבר כזה? מה האינטרס, או יש אנשי עסקים מקורבים כאלה או אחרים שזה מאוד מאוד חשוב להם שחלילה המסחר עם עזה לא ייפגע?
זה מדהים עד כמה יש בכלל חוסר בהקשבה ועד כמה יש חוסר באכפתיות.
חבר הכנסת בוארון, כשאתה מעיף את איימן עודה מהכנסת, אנחנו מסכימים איתך, אבל להגדיר את עזה כאזור עוין ולעצור מסחר עם עזה – לא אכפת. כי מה? כי יש אנשי עסקים מקורבים לראש הממשלה שהם יושבים שם על הצלחת הזו? אבל יש, אתה יודע מה, יש. עזוב רגע את ראש הממשלה. מסחר – אנחנו בזמן מלחמה, וכשהחיילים האלה נלחמים באויב מאפשרים הכנסת סחורות לסוחרים פרטיים, שזה חמאס, והכסף חוזר לישראל, ויש גם ישראלים שמרוויחים יופי יופי. איך אתם חיים עם זה? זה לא צורם? זה לא מפריע? זה לא עושה איזשהו מצפון, משהו? כלום ושום דבר.
לפי פקודת המסחר, לפי סעיף 1, אויב מוגדר בין היתר כמדינה או גוף שהוכרזו על ידי ממשלה כאויב. זה יכול להיות מהאזור, זה יכול להיות תאגיד, זה יכול להיות אזרח בשטח שנמצא תחת שליטת אויב. עזה נמצאת תחת שליטת אויב – חמאס. להזכיר לכם מה עשה פה חמאס, או שכבר שכחתם? הפקודה אוסרת על כל קשר מסחר עם האויב, לרבות העברת סחורות, קיום קשרים, פעילות בנקאית ופיננסית. זה זה, וזה מה שאתם לא מוכנים לעשות, כי כנראה שיש אינטרסים.
ומי אמון, מי אמון על כל היופי הזה? מי השר שההחלטה היא בידיו? שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שעושה לנו פה הצגות, מדבר גבוהה-גבוהה. השר סמוטריץ', אולי אתה לא יודע שזה בכלל בסמכותך, אבל שר האוצר יכול להוציא צו ולקבוע מהו אויב או מי נחשב לכזה בעניין הפקודה, הוא יכול לעשות את זה, זה לגמרי סמכותו. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הלו, תתעורר. לא מספיק להיות שר האוצר, צריך להיות שר האוצר. אז שר האוצר יכול להכריז על עזה כאזור עוין שאסור עימו מסחר, כן, במסגרת פקודת המסחר עם האויב, שר האוצר רשאי להוציא צו שמכריז על רצועת עזה או גוף אחר כאזור או ישות עוינת, ובכך לאסור על קיומי קשרי מסחר עם הגורמים שם. זה בסמכותך, שר האוצר.
אתה פה שם אולטימטומים וחדשות לבקרים מאיים להתפטר מהממשלה על הסיוע ההומניטרי שזורם שם לעזה – זה לא רק סיוע הומניטרי, זה סחורות. הטלפונים הכי חדשניים יש עכשיו בעזה, בוא נשאל איך; אגב, זה יותר זול מישראל. ויש כבר דוגמאות. מערכת הביטחון הכריזה על רצועת עזה כאזור עוין עוד ב-2007. זה בידינו. כשהחמאס השתלט שם על השטח, הכרזנו את זה ופעלנו בהתאם להכרזה הזאת. פה, במקרה הזה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', קח את הסמכות הזאת, היא בידיך, תכריז על עזה כאזור עוין, תעצור מסחר, תסגור את המערכת הבנקאית.
אתם יודעים שמתחילת המלחמה המערכת הבנקאית של עזה עובדת. הכסף עובר לשם, הכסף חוזר משם, הכול בסדר. מישהו סיפר לנו פה שאנחנו במלחמה? על זה ממשלה עשתה סיבובים? אז ככה לא מנהלים מלחמות – מלחמה שבה הסחורות עוברות, שהסוחרים הישראלים מעבירים לשם סחורות, שהכסף חוזר, והכול באישור, באישור הממשלה, באישור מתפ"ש. היו תקופות שכ-30% מהסחורות שנכנסו לעזה – אלה היו סוחרים פרטיים. כשאתם רואים בשוק בעזה כול טוב ושפע, אלה סוחרים פרטיים. הכסף חוזר לישראל, מרוויחים מזה.
אני אגלה לכם עוד משהו לגבי המלחמה ההזויה הזאת, וזאת כנראה המלחמה שיכתבו עליה בספרי ההיסטוריה איך לא מנהלים את המלחמות. לאחרונה, באישור ממשלת ישראל, נכנס כסף מזומן לעזה, שטרות. אתם שומעים? טלי גוטליב, בוארון, הצד הימני של הליכוד, כסף מזומן נכנס לעזה באישור ממשלת ישראל, שטרות, בכמויות. אתם מאמינים לזה? זה קורה, זו האמת. איך אתם חיים עם זה? זאת אומרת, במקום לנצח את החמאס, הממשלה עושה הכול כדי לתת לחמאס את החיים, כדי שחמאס ימשיך לפעול בעזה, לשלוט בעזה, שיהיו סחורות, שיהיה כסף מזומן. שטרות, 20 שקל, בכמויות, בכאלה בוכטות – אם מישהו מתעניין, אני יכולה להראות תמונות – באישור, חברים.
אז אתם עדיין אומרים שאנחנו במלחמה? אתם עדיין מספרים לנו שטויות שאתם רוצים לנצח? כן, אולי אתם רוצים לנצח – אתם רוצים למשוך את אורח החיים הפוליטי שלכם. אתם רוצים להיות בשלטון. אתם קונים שלטון בדם חיילינו עכשיו, כי מי שלא מכריז על עזה כאזור עוין, מי שלא אוסר מסחר עם עזה כאזור עוין, עם חמאס, הוא קונה את השלטון בדם חיילינו, שרק בחודש האחרון 20 הלכו לנו. זה מה שאתם עושים. מי שמכניס שטרות במזומן לעזה – זאת בגידה, אין משהו אחר.
כי ככה לא מנהלים מלחמות, ככה קונים שלטון בכסף ובדם.
אני מצפה שאתם תצביעו בעד החוק הזה – –
– – כי מי שלא מוכן להכריז על עזה כאזור עוין, מי שלא מוכן להכריז על איסור הכנסת סחורות והעברת כסף מעזה ומי שמכניס כסף מזומן לעזה, הוא משת"פ של חמאס, אין משהו אחר.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עם כל הכבוד – וסרלאוף, וסרלאוף, הקשבתי לך, לפחות בחלק הרלוונטי.
בחלק הרלוונטי הקשבתי לך. תקשיב משהו, זו לגמרי סמכות של הממשלה. זה בדיוק מה שהיו צריכים לעשות מייד, דקה אחרי 7 באוקטובר. אני שמעתי את שר האוצר, שמעתי גם את השר בן גביר, שמעתי את שרי הממשלה פה. איפה הייתם? הפקודה הזאת קיימת, הסמכות של הממשלה, של שר האוצר, זה עניין של החלטה. אני לא צריכה להגיע איתכם – זה שאני בכלל מגישה כזו הצעת חוק וזה עולה עכשיו כמעט שנתיים אחרי פרוץ המלחמה, זאת בושה וחרפה שאני צריכה לעשות את זה בחקיקה פרטית. אתם הייתם צריכים לעשות את זה מייד. אתה יודע מה, חודש אחרי פרוץ המלחמה הייתם צריכים לחשוב על זה. אתם יודעים לעשות מצוין חושבים כשזה נוגע לעניינים פוליטיים. משקיעים בזה זמן וימים ולילות. למה לא בזה?
זה בכלל לא צריך להיות בחקיקה פרטית. זה שאני עושה את זה זו מראה לפרצוף של הממשלה שלך, שאתם לא עושים כי אתם לא רוצים, כי אתם רוצים שזה יקרה ככה; אתם רוצים להחזיק את עזה הזאת חיה ובועטת, כי ככה אתם ממשיכים את המלחמה, כי זה נותן לכם רוח לחיים הפוליטיים. זה הסיפור פה. כי אם באמת באמת רציתם לנצח, המון דברים היו קורים אחרת, כולל סיוע הומניטרי, הכרעת חמאס, וכמובן סחורות.
תסביר לי, וסרלאוף, על איזה סיוע הומניטרי אתה מדבר? אני פותחת אינטרנט ואני רואה את המכשירים האלה, הטלפונים החדשניים, שם בחנויות בעזה. מכשירים, דברים – אתה יודע מה, דברים שזה כבר אקסטרה, שזה אקסקלוסיבי. כל זה נכנס לסוחרים פרטיים. ואתה, גרגיר לא מדבר איתי. את זה תמנע. את זה תמנע. והכסף – שם המשחק זה כסף. הכסף חוזר לישראל. יש פה אנשים שמרוויחים מזה, אתה קולט את זה? ממשלת ישראל – איפה סוכות? אני ראיתי עכשיו את סוכות, אני מכירה את העמדות שלו. להכניס בזמן המלחמה שקלים בערמות לתוך עזה, איפה נשמע דבר כזה? למה אני לא שומעת את טלי גוטליב? למה אני לא שומעת את בוארון? למה אני לא שומעת את קרעי? למה אתם כמו כבשים? למה? ואז אנחנו שולחים לשם חיילים, הם נלחמים עם החמאס, עם אותם סוחרים, שזה אותו דבר. אתם נותנים לעזה ולחמאס חיים בכל מה שאתם עושים. אז זה מתבקש, זה מתבקש.
כמו שיש איסור מסחר עם איראן, עם עיראק, עם סוריה – עזה זה אזור עוין. צריך להוכיח את זה למישהו? אני מצפה שאתם תצביעו בעד החוק הזה, כי אין יותר נכון וצודק מזה.
1,338 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.