תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני אנצל את ההזדמנות לברך את חברי חבר הכנסת איתן גינזבורג על חזרתו למשכן הכנסת.
אתה יודע מה אני חושב עליך, שאין ראוי ממך להיות כאן, אז ברוך שובך. תודה רבה לחבר הכנסת מושיאשוילי, חברי, על העלאת הנושא החשוב הזה.
תראו, בשבוע של המלחמה – בעצם ב-12 הימים של המלחמה מול איראן הייתי כמעט בכל הזירות של הנפילות וגם בחלק מבתי המלון, ראיתי את ההרס, ונפגשתי עם אנשים שאיבדו את הבית שלהם ואת הרכוש שלהם. אי-אפשר להיפטר מהתחושה שקיים פער מאוד גדול בין ההצלחות הפנומנליות של מדינת ישראל בשדה הקרב לבין חוסר ההיערכות של הממשלה לכל מה שקשור לטיפול בעורף הישראלי – העורף הישראלי שהפגין באמת גבורה בלתי רגילה – ואנשים נשארו לא פעם ללא מענה.
שוב, חלק מהדברים טופלו כראוי בעיקר בכל הקשור לשלטון המקומי, אבל הסוגיה שאתה העלית, חבר הכנסת מושיאשוילי, היא מאוד קריטית, כי בסופו של דבר אנשים שפונו ונמצאים בבתי מלון, כל מה שהם חיכו לקבל בימים הראשונים של האירוע זה ודאות – וזה מה שהם לא קיבלו. ובמצב שהם נמצאים בו, באמת אחרי שעברו ימים לא פשוטים, זה לא סביר ולא הגיוני שמדינת ישראל לא תשאיר אותם בבתי מלון לפחות שלושה שבועות או ארבעה שבועות. אגב, אני פניתי בנושא גם לשרי הממשלה, לאפשר שהייה של לפחות 30 ימים בבתי מלון. בכל מקרה המצב הזה הוא בלתי סביר גם מבחינת השהייה בבתי מלון, גם מבחינת הסכומים שהבטיחו להם. ראיתי במו עיניי בתי מלון שלא תמיד זה מסתדר מבחינת הפיצוי של 4,000 שקל לאלה שבחרו לא להיות בבתי מלון ומתקשים לקבל את הכסף, וחוסר תיאום בין השלטון המקומי לבין משרדי הממשלה.
עכשיו, במידה מסוימת האירוע הזה מאחורינו. זה נכון שיש לנו עוד טיפול באנשים שטרם קיבלו מענה, אבל אולי אפילו יותר חשוב להיערך לפעם הבאה, שיהיה משהו מאוד מוסדר, כיצד אנחנו מטפלים.
נכון. קודם כול שלא נצטרך את זה, הלוואי שלא נצטרך את זה, אבל במציאות הישראלית יכול להיות שכן נצטרך את זה.
ואני לא יודע מי השר המשיב, אבל בעיקר אני מצפה לשמוע כיצד הממשלה נערכת לאירוע שאולי יהיה בפעם הבאה. תודה.
334 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.