קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הדברים הבאים אני אומר מתוך כאב והבנה עמוקה לכאבן של המשפחות השכולות, משפחות אשר שילמו את היקר ביותר למען ביטחוננו. כולנו חשים חובה עמוקה לתמוך בהן ולדאוג לכבוד יקיריהן. זו חובתנו כעם וכמדינה. עם זאת, נתבקשתי על ידי השר שהכין את התשובה לבקש מכם להתנגד להצעת החוק, אשר ייתכן והיא מיטיבה עם אותן משפחות חסרות דת, אך בד בבד יש בה כדי לפגוע ברגשותיהן של אלפי משפחות יהודיות אשר רוצות ומעוניינות לקבור את יקיריהן על פי ההלכה היהודית ועל פי המסורת היהודית בת אלפי השנים.
בהסדר הנוכחי אנחנו מספקים לאותן משפחות קבורה נאותה עם כל הכבוד הראוי לאותם גיבורים כמו לכל אזרח במדינה באמצעות חלקות נפרדות וייעודיות בבתי עלמין אזרחיים, והוא האיזון הנכון והראוי בין הצורך שלנו לכבד ולתת פתרונות דומים לאלה שנפגעו ונרצחו בפעולות איבה ולבני משפחותיהם, לבין שמירה על ההלכה היהודית לטובת משפחות שכולות יהודיות שחפצות לקבור את יקיריהם בהתאם לאמות המידה במסורת היהודית. לכן אני קורא לכם להצביע נגד הצעת חוק זו.
אני מבקש לנצל את הבמה כאשר אני כאן, ולהתייחס דווקא להצעת החוק שהייתה פה קודם על המורשת של הנשיא לשעבר יצחק נבון, ותרשו לי לומר משהו על ההיסטוריה. היום אנחנו מדברים על יצחק נבון, על הצעת חוק להנצחת מורשתו. דמות מרשימה, נשיא אהוד, סופר, מחנך ועוד. אבל אני רוצה להזכיר עוד תפקיד אחד שהיה לו: עדות, עדות לאירוע שלא הרבה היו שותפים לו, וזו הפגישה ההיסטורית בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין מרן החזון איש, זכר צדיק לברכה. נבון, שאחר כך כיהן גם כנשיא, אבל בשעתו היה העוזר הצמוד של ראש הממשלה בן-גוריון – נבון היה היחיד שנכח שם. יצחק נבון, שבשמו דנו כאן היום, כמו שאמרתי, היה האדם היחיד שנכח בפגישה המכוננת בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין מרן החזון איש. בעצם זו הייתה פגישה שחרצה את דמותה של המדינה לעשרות שנים קדימה. בפגישה הזו לא נחתם הסכם כתוב, אבל נרקם הסדר חיים. דיברו שם על הצביון היהודי, אבל גולת הכותרת הייתה שאלת מעמד בני הישיבות, ודובר גם על הניסיון להטיל חובה של שירות לאומי לכל בת. ההבנה שהייתה אז הייתה פשוטה – מי שלומד תורה, תורתו אומנותו, הוא זה שיכול לקבל את הדיחוי. נבון היה עד. עד למה? לכך שגם כאשר יש חילוקי דעות עמוקים, אפשר לכונן הבנות, אפשר להגיע להסכמה, אפשר גם לחיות יחד.
אבל אם נלך עוד קצת אחורה, לפני קום המדינה, גם שם יש נקודה שצריך להזכיר. כאשר באומות המאוחדות דנו בשאלת הקמת מדינה לעם ישראל בארץ ישראל הם רצו לשמוע – וכך היה המנדט שלהם – את כל הקולות של הציבור שגר בארץ ישראל. הציבור החרדי באמצעות המייצג הפוליטי דאז, אגודת ישראל, השמיע את דעתו. לא היה אז קונסנזוס, היו חלקי דעות. לא האמנו אז, וגם לא היום, שזו הגאולה או פתרון לכל הבעיות, אבל אמרנו דבר אחד ברור, גדולי ישראל התירו לנו לומר ככה: אנחנו לא מתנגדים להקמת מדינה כל עוד יובטח שנוכל לשמור על אורח חיינו, על התורה, על החינוך, על הזהות – הסטטוס קוו שידוע. אני חייב לציין שהנושא של בני הישיבות גם לא היה אז, אבל אחר כך הוא הוסדר.
אמרנו את זה לא מתוך תמימות, אבל ידענו שגם אם הממשלה לא תמיד תהיה לצידנו, עדיין יש כנסת, יש בחירות, יש אופוזיציה, יש ציבור שיכול להשמיע קול, כי יש מערכת עם איזונים ובלמים. אבל מה קורה היום? מי שואל אותנו בכלל? ביבי הוא ראש ממשלה. מי שואל אותו? האם עדיין יש בלמים, איזונים? האם מדינת ישראל נשלטת על ידי ממשלה נבחרת, או על ידי איש אחד, אדם אחד – היועצת המשפטית לממשלה?
אם היו אומרים לנו אז שזה ייראה כמו שזה נראה היום, שלא יוכלו ללמוד תורה בארץ ישראל ויעצרו בחורי ישיבות שלומדים תורה, כי ככה רוצה היועצת המשפטית לממשלה – –
– – לדעתי – ואני אומר את דעתי – אגודת ישראל הייתה אומרת אז שהיא לא רוצה שתקום פה מדינה יהודית.
אני רוצה לומר לכם כאן, באולם הזה, ואל תגידו שלא שמעתם.
אם מישהו חושב שהוא יכול להפעיל על הציבור החרדי כוח, לסובב לו את היד מאחורי הגב ולהגיד לו: תתייצב, תתגייס, תשנה את דרכך – הוא טועה טעות חמורה. היועצת המשפטית לממשלה תיזכר לדיראון עולם – –
– – כמי שכפתה על הצבא לחצות את הקו האדום ולעשות צעדים שיגרמו לקרע בל יימחה עם הציבור החרדי, ולהביא למשבר שאי-אפשר לדעת עתה כיצד הוא יסתיים ולאן הוא יוביל, חס ושלום. את המשבר הזה, משבר הגיוס, לא יפתרו דרך צווים ולא דרך פסיקות. זה משבר שדורש את אותה רוח של יצחק נבון – הקשבה, הבנה, רגישות וזהירות.
ועם כל הכבוד למרכז מורשת, אם נבון היה כאן היום, אני בטוח שהיה אומר: תנו לחיות פה יחד. תנו לאלה שרוצים ללמוד תורה שימשיכו ללמוד, תכבדו את ההסכמות של פעם, ולא לדרדר את המדינה למשבר שאיש לא יודע איך ייגמר.
ולך, חבר הכנסת טרופר, אני רוצה לומר: אני מעריך – היום אתה במחנה הממלכתי או בכחול לבן – באחת מהמפלגות האלה, מחנה ממלכתי או כחול לבן. אני בטוח שאם יגידו לך שאתה תשב בספסלי הליכוד, לא תסכים לשבת; תשב ביש עתיד – לא רוצה לשבת; אני מזוהה כמחנה ממלכתי. למה אתה בא דווקא לאנשים שרוצים את הכבוד שלהם ואת האמונה שלהם, לערבב בין אלה לאלה? כמו שאתה לא תרצה – אני בטוח שלא תרצה – – –
אני בטוח שאם הסדרנים יושיבו אותך פה, בספסלי הליכוד, אתה תאמר: לא, לא רוצה, אני מחנה ממלכתי. למה לערב בבתי קברות בין אלה לאלה?
לכן, אני מציע שנמשיך בדרך שאנחנו נוהגים כאן. אני מציע שנמשיך בדרך שהייתה עד כאן, ולא לערב בין אלה לאלה, כל אחד עם הדבר שהוא מאמין בו. הוא מאמין בחיים, הוא ימשיך להיות כך גם אחרי זה, ולא להיות בין אלה שגורמים לכך שיש עוד דברים ועוד מקרים ועוד הזדמנויות שיכולים לגרום לקרע בעם. ואני אומר את זה שוב, אני אומר את זה במלוא הבהירות: ברור לי, אין לי ספק – אנחנו היינו בטוחים אז, קיים מסמך, ובן-גוריון, שרת, גרינבוים, כולם חתמו על זה – יוכלו לחיות פה. אי-אפשר לבקש מהאו"ם להקים מדינה לכל יהודי, בית לאומי לכל יהודי, ולקחת מאות אלפים חרדים ולומר להם: תלכו לבית סוהר, אל תלמדו תורה. זו הדרך שלנו, אי-אפשר לכפות עלינו שום דבר.
לכן לאיים ולומר לנו: אתם תלכו לבית סוהר – אני אומר לכם שוב, במפגש הרביעי של נתניהו עם טראמפ, וזה כנראה יהיה בתקופה הקרובה, חלילה, כאשר יתחילו לעצור בחורי ישיבות, כל הרשתות בארצות הברית, שם יככבו תמונות של איך שסוחבים בחורי ישיבות לבית הסוהר. אני בטוח שנתניהו לא מעוניין שאת התמונות האלה יראו בארצות הברית, אבל כך זה הולך להיראות. מי שחושב שהוא יכול לקחת עשרות אלפי תלמידים ולגרום להם להיכנס לבית הסוהר כי הם רוצים ללמוד תורה, הדבר הזה ייתקל בהתנגדות מסיבית של כל אלה, כי ככה הרבנים מצווים עליהם, ואי-אפשר כך לפתור את הבעיה הזו. הצבא לא ירוויח, אף אחד לא ירוויח מזה, יהיה פה רק קרע בעם, יהיה שסע בעם, וגם לא נדע איך לאחות את הדבר הזה. לכן אני מציע לדחות את ההצעה. תודה.
1,107 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.