תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתנגד להצעה של חברי דן אילוז. אוהב אותך מאוד, אבל מתנגד להצעת החוק. תראה, אדוני, אני רוצה לספר לך, היום פנו אליי חברים שמשרתים בעזה, מילואימניקים שנמצאים שם, נמצאים בכלי הצמ"ה, בהנדסה שם, עושים עבודה יוצאת מהכלל; באמת, החבורה הזאת אחראים לחלק נכבד מהניצחון במלחמה הזאת.
אני מדבר איתם והם אומרים לי: אתה יודע, צבי, מה הדבר שהכי מעצבן אותנו? שאנחנו נמצאים כאן, נמצאים בתוך עזה, מוסרים את החיים שלנו, מסכנים את החיים, משאירים את המשפחה מאחור, את החברים מאחור, ואנחנו יוצאים החוצה לרגע אחד, מסתכלים בפלאפון ושומעים אנשים שמדברים בשמנו – חותמים עצומות בשמנו, אומרים שהמילואימניקים אומרים ככה, המילואימניקים לא יסלחו, המילואימניקים כן יסלחו, המילואימניקים חושבים ככה, חושבים אחרת. הם אמרו לי: תשמע, צבי, אנחנו סומכים עליך, תעביר את המסר. אנחנו נמצאים, אנחנו נלחמים ואנחנו סומכים עליכם, ואנחנו רוצים שתביאו ניצחון, ואנחנו רוצים שתביאו לנו עוד חיילים. אנחנו רוצים ניצחון, זה הדבר הכי חשוב. בשביל זה הם יצאו מהבית. בשביל זה הם מקריבים את החיים. בשביל זה הם מסתכנים. בשביל זה הם הולכים לקרב.
אני רוצה לומר לך שנמצאים שם חבר'ה, אנשים שעברו הרבה דברים בחיים. חלקם איבדו את ההורים שלהם בפיגועים. הסיפור שאולי הכי מדהים בעיניי זה אחד החברים שלי, בחור שהתחתן לפני חודש וחצי עם אלמנת צה"ל. היא איבדה את בעלה בחודש הראשון למלחמה בקרב בעזה, הספיקה להתחתן לפני חודש וחצי, ועכשיו גם את בעלה החדש היא שולחת לקרב, להילחם בקרב. השבוע אני מדבר איתו והוא אומר לי: צבי, הדבר היחיד שמעניין אותנו זה ניצחון. לא מעניין אותנו פוליטיקה, לא מעניין אותנו אירועים כאלה ואחרים. אנחנו רוצים ניצחון. זה הדבר היחיד שמעניין. סוף-סוף צה"ל פועל כמו שצריך, סוף-סוף צה"ל פועל כמו שאפשר, כמו שרצינו מתחילת המלחמה שהוא יפעל.
הדבר הזה יכול להוביל לניצחון אמיתי. הסקפטיות הזאת, הדברים האלה והקריאות כל הזמן: תעצרו, תפסיקו – הוא אומר: זה פשוט לא מעניין אותנו. לא מעניין. מעניין רק שתמשיכו. תנו לנו את הגיבוי, תנו לנו את הכוח, תנו לנו את היכולת להמשיך לכסח, להמשיך לנצח, להמשיך להרוס, להמשיך כמה שאפשר מול חמאס, כי מצליחים, כי פועלים נכון, כי פועלים טוב. הם בסך הכול אומרים: תנו לנו זמן. תנו לנו להמשיך ככה, בדיוק ככה. אל תפריעו. תנו לנו להמשיך ככה. אל תפזרו את הכנסת, אל תשתוללו, אל תעשו בלגן בפוליטיקה. אנחנו רוצים לנצח. ואנחנו שם, באמת שם, סוף-סוף.
אגב, זו תחושה של רבים, רבים וטובים, כי זו לא הייתה התחושה בכל המלחמה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים עם חיילים כל הזמן. זו לא הייתה התחושה כל זמן המלחמה. אבל עכשיו, כולם אומרים: מנצחים. אנחנו מנצחים. אל תפריעו. תנו לנו להמשיך. זו המטרה. תודה רבה, אדוני.
424 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.