לא ראיתי מה היה.
רון כץ (יש עתיד): אופיר, אופיר, סמוך עליי. אני אח שלך. אל תיכנס לזה. קטי קטרין שטרית (הליכוד): מיציתם כבר את הנושא הזה. די. די, מספיק. כמה אפשר – – – טלי גוטליב (הליכוד): אני לא מסכימה איתך. לא מסכימה. רון כץ (יש עתיד): הלו, זכויות השקופים. לפחות תהיו אמיתיים, ולא בסיסמאות. כל הכבוד לטלי. ואני לא אומר את זה הרבה. היו"ר ארז מלול: מה זה קשור? רון, רון, זה לא קשור. אנחנו לא מדברים על המקרה – על הדרך. זה הכול. רון כץ (יש עתיד): אנחנו מדברים רק על המקרה. רק על המקרה. טלי גוטליב (הליכוד): מה, לנעול? יאללה, תוציא אותי. תוציא אותי, נו. טלי גוטליב (הליכוד): אף פעם לא קרה שבשעה הזאת אני לא אהיה בקריאות. ואני מתפלאת עליך, היו"ר. זה לא יכול להיות. היו"ר ארז מלול: היום, הינה, את רואה. היום, לכבוד נשיא ארגנטינה, הייתי נינוח. מה? תפעיל את השעון. הם צודקים. תפעיל את השעון בכל מקרה. גם אם אתם מדברים, שזה ייקח מהזמן שלי. צודקת.
המליץ לי חברי רון לא להתערב, אבל ממש במשפט: אני לא ראיתי, אבל שמעתי. אני חושב שאף בן אדם, לא משנה באיזה מקום, עם הבוס – לא צריך להגיד לבן אדם כשהוא תוך כדי. אתה חושב שזה לא היה ראוי? תחכה שיסיימו, אחרי זה תגיד. אתה המנהל, ותגיד מה לעשות. רק לא להלבין פני אף אחד בפני אנשים.
זה לא יפה. זה לא ראוי. יחד עם זאת, אני חושב, חברי השר ארבל, המנכ"ל, שעומד פה ואין לו אפשרות להגיב – ואני מכיר אותו הרבה הרבה שנים, הוא היה המנהל והמפקד של הרבה הרבה אנשים, והרשמים שאני תמיד שמעתי מהפקודים שלו ומהעובדים שלו הם שהוא אהוב. הוא מאוד מאוד קשוב לעובדים, דואג לעובדים.
רון כץ (יש עתיד): גם אני אוהב אותו מאוד. בכל מקום שהוא הולך זה הרושם שהוא תמיד השאיר. בכל מקום שהוא הולך, העובדים שם התגעגעו אליו. אני חושב שהדברים האלה, גם מה שהיה שם – ששוב, זה לא ראוי ולא עושים את זה. לא עושים בפני אנשים. אני חושב שזה משהו מאוד משפיל, לא צריך לעשות את זה. אבל גם המנכ"ל, אני חושב שזה – – –
רון כץ (יש עתיד): דרך אגב, יכול להיות שלא הבינו אותו, כי זה לא הוא. זה לא האופי שלו. אני יודע שמשהו פה קרה לא בסדר. אבל נכון שהשר אמר את זה. לא, לא. הייתה פה תקלה.
היו"ר ארז מלול: יכול להיות שהוא היה מתנצל, אומר להם: נלמד מטעויות. אתה יודע, לפעמים השעה והלחץ. לא רציני. רון כץ (יש עתיד): אבל נכון שהשר העלה את זה, כי בסוף, ארז, אפרופו מפלגה שמתיימרת לייצג את השקופים אבל מחזיקה אוליגרכים, יפה ששר הפנים בא ואומר את זה. רון כץ (יש עתיד): יפה. זה הקול של השקופים האמיתיים. זה שליח ציבור אמיתי. היו"ר ארז מלול: גם הוא בן אדם. הוא יכול להתנצל והוא יכול להגיד "טעות" בארבע עיניים. לא חייבים הכול בפומבי ובפופוליזם ובזה. יאללה. קטי קטרין שטרית (הליכוד): זה מה שהפך להיות בכנסת הזאת – מי שצורח הוא בסדר, מי שמדבר ועובד לא. רון כץ (יש עתיד): אבל מי צרח, קטי? מי צרח? מי צרח? טלי גוטליב (הליכוד): אני לא מתווכחת. אני אומרת לשר משה ארבל, שבאמת אני לא חשודה בזה שאני לא נותנת לו – – – את כן, את כן. טלי, את כן. די. כולם יודעים כל הזמן שאת מפרגנת לו, גם מאחורי הגב, גם מעל הבמה. כל הזמן את מפרגנת לו.
טלי גוטליב (הליכוד): גם מאחורי הגב. הוא יושב במקום, הוא יושב בגאווה, יושב במקום הטבעי שלו עם יש עתיד – – – מהבוקר עד הערב את מפרגנת לו. לא מפספסת, לא מפספסת שום הזדמנות.
רון כץ (יש עתיד): שתדעו, אני באמת מקפיד לא לפרגן לטלי הרבה, אבל היא יצאה תותחית באירוע. באמת, היא השמיעה קולה – – – לרוב היא תותחית.
היו"ר ארז מלול: אתה מתנגד או לא? חבר הכנסת אופיר כץ, לא אמרת שאתה מתנגד. אתה לא שמרת על זכותי לדבר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד): אחד יורד על השני. אחד יורד על השני. אחד מבזה את השני. תראה לאן הגענו – – – אין מה להגיד? רון כץ (יש עתיד): מי מבזה, קטי? מי מבזה? אני יורד, בסדר.
טוב, אדוני היושב-ראש, ניסיתי לנהל – – –
אדוני היושב-ראש, ניסיתי לנמק את ההתנגדות שלי. לא נתתם לי. חבל.
268 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
