הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – הסמכת מאבטחים למניעת פעילות חבלנית עוינת במרחב הציבורי ברשויות המקומיות), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

חברי צביקה פוגל וחברי משה פסל, אני רוצה להסביר לכם למה אני מתנגדת להצעת החוק שלכם. אנחנו לא מצביעים עליה היום, אבל חשוב שאני אבהיר את ההתנגדות הזו, היא גם מהותית. אתם בעצם מבקשים לתת סמכות לאדם שהוא לא שוטר אלא מאבטח. כי שוטר הוא לעולם שוטר; כשאתה עם תעודת שוטר, בכל רגע נתון אתה שוטר, גם כשאתה לא במשמרת, ואתה מחויב על פי כללי המשטרה להתערב באירוע גם כשאתה לא במשמרת. זאת האחריות שלך. מאבטח הוא לא שוטר, ואנחנו רוצים לתת לו סמכויות לפי החוק. יש בזה המון היגיון, ברעיון הזה, שאנחנו רוצים בעצם לתת למאבטח – – –

חיפוש.

חיפוש בעייתי גם לשוטרים, ואני מבינה את הרצון להיאבק בכל מה שקשור לנשק ולפעילות חבלנית עוינת, אבל אנחנו בעצם מותירים שיקול דעת למאבטח, שהוא אזרח, שהוא יכול להיות מיומן בצורה בלתי רגילה – אין לי טענה – ובעת תפקידו הסמכויות שלו מאוד מסוימות: במקום מסוים, במקום שבו הוא נמצא, במקום שבו הוא מאבטח. אם בעת מילוי תפקידו אני גודרת את הסמכות שלו לחפש על פני גופו של אדם נשק, לא בתפקידו – ואני אומרת כאזרחית, אני כשלעצמי קנאית מאוד מאוד, כידוע, לזכויות אדם – מפגש בין אדם לאדם ופלישה בחיפוש היא פלישה על פני הגוף וזה מצב בלתי רגיל. אז נכון שאתה אומר לי: נאמר דבר כזה, שמאבטח רואה מישהו שנראה לו חשוד, לצורך העניין. אז אני אומרת לעצמי: אוקיי, נראה לו חשוד, מה הוא יכול לעשות? גם אם לא הייתי נותנת לו את הסמכות, נאמר, לעשות חיפוש על גופו, יש עוד אופציות. זה מה שאני אומרת.

אני מבינה את הצורך למגר פעילות טרור. השאלה היא, בואו ניקח את זה למבחן של שוטר. נאמר ששוטר רואה אדם סתם משוטט, והוא חושב ויגיד שהוא חושב שיש לו נשק; ניתן לשוטר את הסמכות לעשות את זה ככה בלי שהוא יסביר לי את עומק החשד הסביר שיש לו ועד כמה? זה עלול לגרום בעיניי לפגיעה קשה ולא מידתית בזכותו של אדם על גופו, בזכות שלך להתהלך חופשי ברחוב. זה עלול לגרור טענות של גזענות, זה עלול לגרור טענות של: המראה שלי נראה קצת עברייני, אז בגלל זה מחפשים עליי. ואם אני נראה באופן מסוים, אז האם זה אומר שאני הולך לעשות פעילות טרור? הרי זה לא בא לנגוד – אתה לא בא לאפשר סמכויות כדי למנוע פעילות עבריינית באשר היא אלא פעילות טרור.

ופה, טיפה, הבעיה. כי אם תהיה כן בהקשר הזה, האם אנחנו יכולים למדוד את החשד הסביר שאנחנו נותנים למאבטח סמכות לבצע חיפוש? חיפוש זה משהו נוראי, תחשבו. אני, רק הרימו אותי בבית משפט עליון, רק הרימו אותי, רק נגעו בי כדי להוציא אותי, אני הזדעזעתי. זה היה נראה לי נורא. באמת, זה דבר נוראי. הנגיעה בגוף שלנו, היא נראית טריוויאלית, אולי; היא לא טריוויאלית, היא מזעזעת. אם היא באמת נועדה לשמה, אני סומכת על אנשים שהם בתפקיד שלהם, כי כשאתה בתפקיד אתה מגודר – אתה מוזהר, אתה מגודר, אתה מצולם, אתה עם מצלמות GoPro, יש כל מיני כללים שמגדרים אותך, אתה לא לבד כשאתה בתפקיד, וזה שומר על החובה שלך לשמור. לא רק זה – יש מיומנות שהיא מיומנות נרכשת מעצם העשייה. והרצון לתת אמון – אמון אני נותנת, אבל אני לא בטוחה: כמדינה שרוצה לדאוג בסופו של דבר לזכויות אדם, האם אנחנו לא הולכים כאן צעד אחד? אני לא מכירה אף מדינה בעולם, אף מדינה, שבה שיש לאדם שהוא לא שוטר סמכות להגיד למישהו: הי, עצור, כי אני חושד בך. הוא יצטרך להסביר את החשד. גם אם הוא שוטר, גם אם הוא FBI, הוא צריך להסביר למה, מה קרה באותה סיטואציה שעיכב.

אני אומרת את הדברים. שוב, קטונתי. ההתנגדות פה היא מהותית. יש לחוק הזה שלכם הסכמה גם מכאן וגם מכאן, ויש גם התנגדות גם מכאן וגם מכאן. בסוף אני אומר לסיום למה אולי נכון להצביע על החוק שלכם: כי אנחנו בצוק עיתים ואנחנו בתקופה של חשש פיגועים, ואולי בעת הזו – אם אפשר היה לשקול את זה כהוראת שעה, אני חושבת שזה היה מיטיב יותר מבחינת החשש שיש לי ולעוד אנשים בקשר לחוק.