קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חברת הכנסת המציעה, חברת הכנסת אתי עטייה החרוצה, יושבת-ראש הוועדה, חבריי חברי הכנסת, החוק המונח לפנינו נוגע בנושא חשוב ומהותי – בחינה של מתן גמול והחזר הוצאות לחברי מועצת עיר אשר אינם מקבלים שכר בעבור השתתפותם בישיבות. הצורך ברור ועלה כאן גם לאחרונה. עלינו בהחלט לעודד את חברי המועצה להשקיע זמן ומאמץ במילוי תפקידם הציבורי, לחזק את מעמדם ואת תפקוד הרשות כולה.
המצב כיום מבטא פער עצום בין בעלי התפקידים בעירייה: ראש העיר, סגני ראש העיר בשכר, אשר כאמור זוכים לשכר, ואל מולם חברי המועצה באופוזיציה או בקואליציה, שלא זכאים כלל לשכר. פער זה פוגע בדמוקרטיה המקומית ומתעלם מכך שלאופוזיציה בשלטון המקומי יש תפקיד אמיתי וממשי בקידומה של העיר, בפיתוחה ובבקרה אפקטיבית על פעילות הרשות המקומית.
בהתאם לבקשתה של חברת הכנסת אתי עטייה, מתוך כלל הסעיפים בהצעת החוק, הנושאים הרלוונטיים שעליהם הצביעה ועדת השרים לענייני חקיקה הם גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות. החלטת ועדת השרים לחקיקה הייתה תמיכה בחוק בכפוף לתנאים הבאים: הצעת החוק תוגדר רק לנושאים שעליהם חלה הצעת החוק הממשלתית בנושא ותוצמד לה, ובהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד הפנים. בכפוף לתנאים אלו, כאמור, בהסכמת המציעה אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה.
לצד זאת, אתייחס גם בקצרה לנושאים שהעלתה חברת הכנסת אתי עטייה. אני מודע היטב לאתגרים ולמורכבויות, לצד הצורך לאפשר באמת יציבות לאותם מטופלים שמטופלים על ידי אותם עובדים זרים, כפי שציינת. יש לנו חובה לאפשר גם לאותם עובדים שמגיעים לכאן את הזכות להחליט אצל מי הם עובדים. הם עובדים, הם לא עבדים, ואשר על כן, הצורך באיזון הדק הזה הוא מורכב. אנחנו כמובן נשמח מאוד להרחיב בזה ביתר שאת בדיון בוועדה בראשותך – שנוזמן אליו, אני מקווה, ממש בזמן הקרוב, כדי שנוכל להרחיב.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אנצל את הזמן שנותר לי כדי לדבר קצת מתוך ספרו של הרב ד"ר הלורד יונתן זקס אליכם, בני הנוער שיושבים כאן ביציע. בספרו הנפלא של הרב זקס "מוסריות – שיקום הטוב המשותף בעידן מפולג", כך כותב הרב זקס: "חברה חופשית היא הישג מוסרי. במערב, לאורך 50 השנים האחרונות, אמת זאת נשכחה, נזנחה או הוכחשה, ומשום כך הדמוקרטיה הליברלית נמצאת היום בסכנה. לקיומו של חופש חברתי אין די בכלכלת שוק ובמדינה דמוקרטית ליברלית. דרוש לו רכיב שלישי: מוסר. דאגה לטובתם של אחרים, מחויבות פעילה לצדק ולחמלה, נכונות לשאול לא רק מה נכון וטוב לי אלא גם מה נכון וטוב לכולנו ביחד. ענייננו הוא 'לנו', לא 'לי'; 'אנחנו', לא 'אני'."
ממשיך הרב זקס ואומר: "אם נתמקד ב'אני' ונאבד את ה'אנחנו', אם נפעל על פי האינטרס העצמי בלי מחויבות לטוב המשותף, אם נתמקד בהערכה העצמית ונאבד את האכפתיות לזולת – נאבד הרבה יותר מכך. אומות יחדלו להיות חברות ויהיו לאוסף של קבוצות זהות. נאבד את הרגשת האחריות המשותפת שלנו, ובמקומה נגלה תרבות של תחרות בהתקרבנות. בעידן של אפשרויות חסרות תקדים, אנשים ירגישו פגיעים ובודדים. השוק יהיה חסר רחמים. הפוליטיקה תהיה מוליכת שולל, פלגנית, מסוכסכת וקיצונית. אנשים ירגישו חרדה, אי-ודאות, פחד, תוקפנות, ערעור, ניתוק וניכור. הם יתרכזו בקידום עצמי במקום בדבר האחד שייתן להם אושר בר-קיימא – שיפור חייהם של אחרים. הם יהיו, בהשוואה לבני הדורות הקודמים, עשירים בכסף אך מרוששים רגשית. החופש עצמו יהיה נתון לאיום מן הימין הקיצוני ומן השמאל הקיצוני; הראשון חולם על תור זהב שלא היה מעולם, והאחר – על אוטופיה שלעולם לא תהיה.
"הדמוקרטיה הליברלית נתונה בסיכון בבריטניה, באירופה ובארצות הברית, וכך גם כל מה שהדמוקרטיות מייצגות – החופש, כבוד האדם, החמלה והזכויות. החברות המתקדמות ביותר בהיסטוריה מבחינה טכנולוגית שכחו רק את זאת: איננו מכונות, אלא אנשים, ואנשים שורדים על ידי כך שהם דואגים זה לזה ולא רק מתחרים זה בזה. כלכלת השוק והפוליטיקה הליברלית ייכשלו אם לא תבצר אותן הכרה מוסרית המציבה במקום הראשון את האנושיות המשותפת לנו. הפערים הכלכליים יגדלו, הפוליטיקה תמשיך לאכזב אותנו. תבוא גאות של כעס וטינה, והניסיון ההיסטורי לימדנו כי זהו אות של סכנה לעתיד החופש.
"אנו חווים עכשיו את מקבילתו התרבותית של שינוי אקלים. רק אם נכיר בכך, נבין את הדברים המוזרים הקורים במאה ה-21 בתחומי הפוליטיקה והכלכלה, את הידרדרות אמות המידה הציבוריות של האמת ושל השיח, ואת האיום על חופש הדיבור באוניברסיטאות בבריטניה ובאמריקה. שינוי זה הוא גם תשתיתן של תופעות אישיות יותר, כגון בדידות, דיכאון ושימוש בסמים. כל הדברים הללו קשורים זה לזה. זיהוי הבעיה הוא הצעד הראשון לפתרונה.
"אזהרות בדבר האיום על הדמוקרטיה הליברלית נשמעות היום מפי מנהיגים פוליטיים. ב-8 בנובמבר 2019, במלאת 30 שנה לנפילת חומת ברלין, הזהירה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כי 'הערכים שאירופה מיוסדת עליהם – חופש, דמוקרטיה, שוויון, שלטון החוק, זכויות האדם – הם אינם מובנים מאליהם בשום אופן'. ימים אחדים קודם לכן אמר נשיא צרפת דאז עמנואל מקרון" – ודהיום – "כי אנו חווים 'מוות מוחי של נאט"ו'. אירופה, אמר, ניצבת 'על פני תהום'. סמוך לאחר מכן, ב-13 בנובמבר, דיברה בלונדון הילרי קלינטון על חברות הפרלמנט העוזבות את הפוליטיקה בגלל איומים וגידופים שהן מקבלות מקיצונים. בריטניה, הזהירה, נמצאת אולי 'בדרך אל הסמכותנות, שהיא הדרך לפשיזם'.
"אישוש לחרדות אלו בא מפי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביוני 2019, שהצהיר כי 'הליברליזם מיושן'. ימינו, כאמור, אינם זמנים נורמליים. לפני 30 שנה, עם התמוטטות הקומוניזם – –"
"– – וקץ המלחמה הקרה, נראה היה כי המערב נמצא בסיפור אחר לגמרי. קראו לו 'קץ ההיסטוריה', ודומה היה שהשוק החופשי והדמוקרטיה הליברלית יכבשו את העולם בקלות ובהדרגה. בכל מקום חשקו הכול בעושר שהשוק מייצר ובחופש שהליברליזם מקנה. לזמן מה נראו הדברים כתחזית סבירה. אך כיום נראה המערב בעיני יריביו תשוש ושחוק, חלוש וקרוע.
"קשה שלא להרגיש בשנים האחרונות כי דברים מוזרים וחסרי תקדים קורים. העולם לא התנהל בנחת במסלולו המורגל. הזירה הבין-לאומית נותרה בלי שיווי משקל מאז 11 בספטמבר 2001. הכלכלה הגלובלית טרם התגבשה מאז הלם המשבר של 2007–2008. הזינוק בהתמכרויות לסמים ולמשככי כאבים בארצות הברית ובבריטניה מלמד שבחייהם של רבים לא הכול כשורה. הטון בדיון הציבורי, בפוליטיקה ובאקדמיה כאחד, נעשה זועם ומתנגח משהיה. השתנות העמוקה ומערערת מתחוללת במאה שלנו. אך קשה לשים את האצבע על מוקדה. בעידן של עודף מידע, כאשר החדשות המציפות אותנו מגיעות בפרוסות דקות ומנותקות ובמקטעי קול קצוצים למשעי, גוברת אצלנו התחושה שאיננו יודעים היכן אנחנו. מכאן עלולות להתפתח תחושות של אין אונים, חרדה ופחד, ותשוקה נואשת למצוא אנשים שיגשרו לנו על הפער".
המסר המרכזי שמנסה הרב זקס לומר – –
– – הוא: בואו נעבור מ"אני" ל"אנחנו", בואו נעבור אל ראייה שבאמת רואה את הזולת, שמבקשת לייצר את אותו חיבור של נתינה. הדברים שאמר האדמו"ר מפיאסצנה, השם ייקום דמו, לתלמידיו בזמן השואה, שהדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טוב למישהו אחר, אלה הדברים שהחזיקו את אותו מנקה רחובות ברחוב הירקון בתל אביב ואפשרו לו לשרוד רגעים קשים של משבר. גם כשהוא עמד בפני אובדנות, הוא ידע שיש לו למה לחיות. יש לו למה לחיות כמנקה רחובות – לעשות את הדבר הגדול ביותר, כפי שסיפר לרב קרליבך, שהיכולת שלו לעזור לאנשים ולעשות טוב למישהו אחר כמנקה רחובות ברחוב הירקון בתל אביב היא מופלאה. הוא הצליח לחיות בתוך אותה תחושה של נתינה לזולת, של ראיית ה"אנחנו" ולא ה"אני".
בהחלט. וזו בשורה גדולה ומצפן גדול עבורנו.
לצערי הרב, התקנון קובע כאן לוחות זמנים מאוד מאוד מוגדרים ולא מאפשר להמשיך להאריך בסוגיה החשובה הזו, אבל אני בהחלט ממליץ לכל המעוניין לעיין היטב בכלל בספריו של הרב זקס, ובספר "מוסריות" בפרט, הוצאת מגיד. תודה רבה.
1,146 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.