דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר מיכאל (מיקי) איתן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, חברתנו ומורתנו פרופ' קרין נהון, זוגתו של חבר הכנסת מיכאל איתן, זיכרונו לברכה, בני ובנות משפחת איתן הצופים בנו, חברנו ועמיתנו האהוב אסף פרידמן, מנהל ועדת חוץ וביטחון, אביו של עמית, זכרו לברכה. בשבת האחרונה פתחנו במחזור לימוד חדש במסכת אבות שבמשנה. אחד המאמרים המוכרים במסכת הוא תלמודו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. מאמר זה משקף חוכמה עתיקה ומדויקת, אך בדומה לכל כלל, גם כאן ישנו יוצא מן הכלל. העובדה ששני חברי הכנסת הנושאים את דברי הזיכרון לחבר הכנסת והשר לשעבר מיכאל איתן, איש מפלגת ותנועת הליכוד, הם השר משה ארבל, איש תנועת ש"ס, ואנוכי, איש תנועת העבודה, חבר קואליציה וחבר אופוזיציה, רב חרדי ורב רפורמי, מעידה על תוכנו הטוב של הקנקן, על דרכו הפוליטית והציבורית של מיכאל איתן ועל החותם שהותיר על כל צדדיו של הבית הזה ועל כל קהליה המגוונים של החברה הישראלית.

חותם משמעותי זה לא הושג דרך ישיבה על הגדר או הצנעת העמדות. ההפך הוא הנכון. בתולדותיו של הבית הזה מיכאל איתן זכור כאביר הדעה הברורה והחדה, כמי שלא היסס לרגע לעמוד על עמדותיו ולייצג אותן באופן איתן, ולייצג באופן איתן את הציבור ששלח אותו ובחר בו, וכן, גם כמי שלא היסס לרגע לעמוד על עמדותיו ודרכו בתוך המחנה הפוליטי שלו ובתוך ביתו המפלגתי, בשמה של רדיפת האמת, היושרה הפוליטית והעמדת האינטרס הלאומי והממלכתי מעל כל אינטרס אישי. אמת פנימית זו היא אשר הקנתה למיכאל את מעמדו והיא אשר אפשרה לו להיות איש האמת ואיש השלום בעת ובעונה אחת, ברוח הפסוק בנבואת זכריה "והאמת והשלום אהבו". איש אמת ואיש שלום בהליכותיו עם הבריות, בהתנהלותו מול עמיתים, בוויכוחיו הנוקבים והאמיצים בסוגיות החוקתיות בראשית שנות התשעים ובניסיונות שלו כיושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט לגבש הבנות רחבות סביב אותן סוגיות ממש, תוך חידוש הניסיונות להתקנת חוקה בהסכמה רחבה, אמיתית ומקיפה.

ואם מאמרו של רבי יהודה הנשיא שהזכרתי מלמד על מיכאל דרך בחירת משפחתו בנושאי הדברים לזכרו, הרי שהמשנה שפותחת את אותו הפרק במסכת אבות מעידה ומתאימה לתוכנו של הקנקן, לערכיו ולעקרונותיו של אחד מגדולי הפרלמנטרים הישראלים. כך לימד אותנו התנא בן זומא: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם"; "איזהו גיבור? הכובש את יצרו"; "איזהו עשיר? השמח בחלקו"; "איזהו מכובד? המכבד את הבריות".

בכל הליכותיו בבית הזה ובמשרדי הממשלה שבהם כיהן, מיכאל חרת על דגלו את ההעמקה ואת הרצינות, בניגוד למתרחש יום-יום בוועדותיה של הכנסת הזו. הלמידה מכל אדם – עובד ציבור או אזרח – הייתה בעבורו עקרון יסוד. הבנה זו של "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" באה לידי ביטוי בעשייה החלוצית שלו בתחום שיתוף הציבור, בתהליכי קבלת ההחלטות הממשלתיות ובמיסוד אפיקים ראשונים של היזון חוזר מהציבור הרחב. בימים שבהם הביטוי "אומת ההייטק" שגור בכל פה, ראוי לזכור כי בין חלוציה של האומה הזו היו לא רק יזמים ומהנדסי מחשבים ותוכנה, אלא גם נבחרי ציבור; ראש וראשון להם הוא מיכאל איתן.

נכונות זו ללמוד מכל אדם הביאה את מיכאל למידה שיש בה גם מן הגבורה – היכולת להקשיב, לבחון לעומק את הדברים, לשקול את עמדותיו המקוריות ולאמץ באומץ לב ציבורי גם עמדות חדשות. ברוח המאמר בפרקי אבות, מיכאל, מגדולי הדמוקרטים שהצמיחה הפוליטיקה הישראלית, ידע והכיר את החובה המוטלת לפתחם של פוליטיקאים ושל ממסדים שלטוניים לכבוש את היצר, להציב גבול לכוח, למתוח קווים אדומים – לא לפני היריב אלא בראש ובראשונה לפני עצמך ולפני חבריך.

לא קשה המשימה לדמיין מה היה אומר חברנו מיכאל על רבות מן ההתרחשויות שמאפיינות את הבית הזה ואת השיח הישראלי בשנים האחרונות, וזאת דווקא מפני שלא היה חסיד המהפכה החוקתית בראשית דרכה, ודווקא מפני שלא היסס למתוח ביקורת על בית המשפט העליון; כן מפני שידע שהגבורה האמיתית של האוחזים ברסן השלטון מתבטאת בריסון הכוח ולא ברדיפה אחריו. וכשם שלמד מכל אדם והעשיר את חוכמתו, וכשם שידע מה הסכנה ביצר השלטוני והפוליטי שאיננו מרוסן, כך גם ידע שהאושר האמיתי הוא אושרם של השמחים בחלקם, אלה שתאוות השררה והממון זרה להם, אלו שהילוכם בעולם הזה פשוט, ישיר ועממי.

מכל ההספדים שהשמיעו בני משפחתו בעת הלוויה בבית העלמין בכוכב יאיר, היישוב שאותו יסד עם חברים ושותפים לדרך, נחרת בליבי התיאור של מיכאל המתהלך יחף בביתו, בוקע בידיו אבטיח בשל ומותיר אחריו שובל ארוך של נמלים. איש ארץ ישראל שהצניעות מאפיינת את חייו, כשם שהחוכמה ותחושת השליחות הן נר לרגליו. צר לנו עליך, מיכאל, וצר לנו עלינו, שהרי קולך ועמדותיך, גבורתך וחוכמתך, תקיפותך וצניעותך, ובמיוחד הדר התנהלותך, חסרים לנו מאוד.

צר לנו גם על עמית. רבות מתכונותיו של מיכאל, בדגש על הקפדתו הגדולה בכבוד הבריות, הן נחלתו של אסף חברנו. מן המעט ששמענו על יפי נשמתו של עמית, זכרו לברכה, אנחנו יודעים שגם הוא, למרות שנותיו המועטות, גם הוא הלך בדרך החכמים, הגיבורים, השמחים בחלקם והמכובדים.

התלמוד הירושלמי מלמד אותנו שאין עושים נפשות – מצבות – לצדיקים; דבריהם הם זיכרונם. כמה יפה האמירה הזו למי שעדיין מחזיק בשיא הפיליבסטר של כנסת ישראל, למי שדבריו היו דברי אמת ושלום, דברי עוז וענווה. מיכאל, יהיה זכרך ברוך. הלוואי שכולנו נלמד ממך שיעור. תודה.