דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר מיכאל (מיקי) איתן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של מיקי, מורתי הפרופ' קרין נהון, כמובן אסף פרידמן, מנהל הוועדה אהובנו, וכל אוהביו של מיקי, בכבוד רב אני מבקש להודות ליושב-ראש הכנסת על הרשות והזכות לשאת דברים לציון זכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר מיכאל איתן, זכרו לברכה. ציון זכרם של חברי הכנסת איננו רק מחווה ממלכתית; זהו מעשה של הכרת הטוב, של זיכרון ציבורי, של מצפן עבורנו ושל אחריות מוסרית כלפי אלה שבנו בידיהם את יסודותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זהו מעשה שנושא עימו גם הבטחה שנזכור, נלמד ונשתדל להמשיך בדרכם.

מיכאל איתן לא היה מחברי מפלגתי, שנות כהונתו בכנסת לא חפפו לשנות כהונתי ולא זכיתי ללמוד ממנו באופן ישיר, אך אני מכיר היטב את פועלו ומורשתו. כך גם מוריי וחבריי ורבים אחרים בציבוריות הישראלית. במהלך כשלושה עשורים של כהונה בכנסת דמותו של מיכאל איתן הייתה נוכחת, נוקבת וישרה, דמות שנצרבת בזיכרון לא רק בזכות תפקידים ותארים, אלא בעיקר בזכות דבקותו בדרך. מיכאל איתן היה שליח ציבור במובן העמוק של המילה, כזה שלא ראה בתפקידו רק מקור כוח אלא מקור של שליחות. הוא האמין שהכנסת צריכה להיות מוסד מופת של דוגמה אישית, של שקיפות, של עבודה קשה, מוסד שמחייב את חבריו בראש ובראשונה כלפי הציבור.

חברתי השרה סטרוק – סיפרתי לה ממש לפני הכינוס שראיתי וידיאו של מיכאל איתן בתקופת ההתנתקות מזמן את גורמי המקצוע, מזמן את פרקליט המדינה ופשוט מבקש לעשות בירור על נער שהתעמרו בו במעצר בתקופת ההתנתקות והופעל כנגדו כוח בלתי סביר, כאן בכנסת. הוא ראה בכנסת הבית שבו צריך קולו של העם להישמע וקולו של השלטון לבצע את חובותיו, לתת דין וחשבון למי שאמור לפקח על פעולותיו.

שליחותו הציבורית נמשכה לאורך עשרות שנים, מאז פעילותו באוניברסיטת תל אביב, דרך עיסוקיו בעיריית תל אביב וכהונתו הארוכה בכנסת מטעם הליכוד. מיכאל היה פרלמנטר נדיר לא רק ביחס לזמננו אלא גם במבט השוואתי רחב. הוא היה איש של עשייה, לא של הצהרות. הוא ייצג ציבור אבל לא נכנע לתכתיבים. הוא פעל מתוקף אידיאולוגיה ולא טשטש את הקווים בין צדקת דרכו לבין ראיית האחר. הוא התייחס לכל משימה ביראת כבוד, קטנה כגדולה, מדיונים חוקתיים מורכבים ורגישים ועד לסעיפי התקציב המפורטים ביותר. גם כאן, כשהוא עמד בפיליבסטר ארוך של שעות רבות, הוא הקפיד לדבר לעניין – הוא הקפיד לדבר עשר שעות לגופו של עניין שנדון במליאה. הוא לא נרתע גם כשנדרש להפשיל שרוולים, לעבוד מסביב לשעון, ללמוד את הצעות החוק ולנסח את הסתייגויותיו בהצטיינות ובמקצועיות. גם עליזה בראשי מסיעת הליכוד סיפרה לי לפני הדיון שהוא לא התבלבל, וגם בשעה 02:00, כשנזכר באיזה דבר – רק שלא אשכח – היה מתקשר, עוד לפני הטלפונים הניידים, מעיר את כל הבית, אבל מקפיד מאוד לבצע את המשימה. הוא ראה בפעילות הפרלמנטרית היום-יומית את ליבת תפקידו. זכורה במיוחד ההסתייגות לתקציב המדינה, כאמור, לשנת 1993, שנמשכה כאן, מעל הדוכן הזה, למעלה מעשר שעות. בכך קבע שיא לנאום הארוך ביותר.

לצד עבודתו כחבר כנסת, מיכאל כיהן בשני תפקידים בממשלה במהלך שירותו הציבורי: שר המדע והטכנולוגיה והשר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור. גם בתפקידים אלו מיכאל לא ויתר על עקרונותיו. הוא ראה בטכנולוגיה כלי לגשר, להנגיש ולצמצם פערים. הוא האמין ששירות ציבורי טוב ויעיל הוא לא מותרות אלא זכות בסיסית ותנאי לחברה צודקת. הרבה לפני שהבינה המלאכותית הייתה מדוברת, מיכאל היה סמל לבינה האנושית, לרגש האנושי, ודרך אלו הוא קיים יוזמה וחדשנות טכנולוגית שלעיתים הקדימו את זמנן.

נוסף לתפקידים שהזכרתי, מיכאל איתן כיהן גם כיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. פרופ' נהון, שמכבדת אותנו היום, שיתפה על ניסיונותיו ומאמציו של מיכאל לכונן חוקה ועל כך שלאחר שלא צלח בכך הביע בפניה תסכול כן ועמוק. הוא לא ראה בכך החמצה אישית בלבד אלא כשל ערכי שהשלכותיו רחבות הרבה יותר. זו הדוגמה הטובה ביותר לבערה הפנימית של מיכאל ולתשוקה שהייתה לו לפוליטיקה. הדוגמה הזו היא אחת מני רבות לתפיסה שבה החזיק מיכאל איתן, שבכל החלטה ובחירה שהוא מקבל, טובת הציבור היא שצריכה לעמוד לנגד עיניו. זה נשמע כמעט מובן מאליו, וזה בדיוק מה שהופך אותו לחריג ובלתי נשכח.

לצד קורות חייו המרשימים, מיכאל היה איש צנוע, לא רדף אחרי כותרות, לא ביקש לעצמו תהילה. הוא האמין שבסוף הציבור מזהה אמת כשהוא שומע אותה. הוא עבד עבור הציבור, עבד עבור מדינת ישראל, ועלינו להמשיך את מורשתו. על כן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מציינים היום את זכרו של מיכאל איתן, אנחנו לא נזכרים רק באדם שהיה; אנו מציינים פרק בפוליטיקה הישראלית. עלינו ללמוד מפרק זה, לשאוב ממנו השראה. בעידן שבו החשדנות כלפי מוסדות המדינה גוברת, האמון במערכת הפוליטית מתכרסם והשסעים בחברה מעמיקים, זיכרונו ופועלו של מיכאל מזכירים לנו שאפשר גם אחרת.

בנימה אישית, משרד הפנים, ממש לאורו של מיכאל, הצליח בשנה האחרונה לקדם שירות מהפכני ממש בחקיקה שעברה כאן בכנסת, בינתיים בהוראת שעה, ולמעלה מ-100,000 תעודות זהות ודרכונים ניתנו לציבור באמצעות האינטרנט. אנשים חסכו את ההגעה ללשכה והצליחו באמצעות האינטרנט להגיש בקשה לדרכון או תעודת זהות ביומטריים. המהלך בלי ספק הוא לזכרו ולכבודו של מיכאל, שפעל רבות כדי להנגיש את הדיגיטציה לציבור. יהי זכרו ברוך. תודה רבה.