קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש כאן, לדעתי, לא מעט חברי כנסת מכהנים שהיו בעבר עצמאיים, נכון? ולכן אתם מכירים היטב את הסוגיה שהחוק הזה בא לפתור: הוצאות כיבוד מחוץ לבית העסק. מכירים את ההתלבטויות והוויכוחים עם רואה החשבון, וגם עם פקידי שומה בהמשך, אם הוצאות כיבוד בארוחות הן כן הוצאות מוכרות או לא הוצאות מוכרות? הם בית קפה זה כן מוכר, לא מוכר? מסעדה? אתם מכירים.
תודה. פקודת מס הכנסה בעניין הזה היא די ברורה. סעיף 32 לפקודה – ניכויים שאין להתירם – קובע כי אין להכיר בהוצאות שהוצאו בשל ארוחות של היחיד, בין במקום של העסק ובין למקום של העסק, למעט הוצאות בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה. זה המצב החוקי היום.
דומני כי המצב החוקי, כמו בהרבה נושאים אחרים בפקודת מס הכנסה, מ-1961, לדעתי, לגמרי לא משקף את המציאות הכלכלית והעסקית. ההתפתחות הטכנולוגית והשינויים גם במשק וגם בכלכלה גרמו בשנים האחרונות לשינוי קיצוני במנהגים לגבי האופן שבו בעלי עסקים מתקשרים זה עם זה, ובעיקר עם לקוחות וספקים. בהקשר הזה, אגב, אין ספק כי נגיף הקורונה האיץ חלק מהתהליכים, בעיקר בניהול מקוון של עסקים, אבל לא רק. כך, יותר ויותר בעלי עסקים היום עברו לעבוד ולייצר הכנסה הן מהבית והן ממקומות מזדמנים, למשל בתי קפה, ולכן הדין הקיים היום לא מתאים לפרדיגמות העבודה; אולי היו קיימות בעבר.
לצד סעיף 32 לפקודה, יש לציין כי תקנות מס הכנסה – גם כן, לא מהיום, מ-1972 – מתירות לניכוי 80% מההוצאות שהוצאו על כיבוד קל רק במקום העיסוק של הנישום. על פי התקנה, כיבוד קל מוגדר כשתייה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא בזה.
חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן להתאים את הדין הקיים לאופן ייצור ההכנסה בישראל בשנת 2025. זאת הסיבה שבחוק הזה אני מציע לאפשר ניכוי של 80% מההוצאות על כיבוד קל גם מחוץ למקום העיסוק של הנישום. לצד זה מוצע להגביל את גובה הניכוי המותר בשנה עד 4% ממחזור העסקאות, ולא יותר מ-12,000 שקלים חדשים בשנה. משמע, מדובר בצעד נכון, מתבקש ומידתי מאוד.
אומנם הצעת החוק מטפלת בהוצאות כיבוד קל בלבד, וזה נשמע אולי משהו אזוטרי וקטן, אבל אני רוצה שתסתכלו על תמונה הרבה יותר רחבה: בעלי העסקים הקטנים הם בין מנועי הצמיחה העיקריים של המשק, וגם, אגב, המעסיק הכי גדול בכלכלת ישראל. הם ספגו מכות רבות בשנים האחרונות, גם בקורונה וגם במלחמה, ואיך אני אגיד את זה בלשון המעטה – לא תמיד המדינה הייתה שם עבורם. הגיע הזמן לשנות את זה, ולשנות את זה בהרבה מאוד היבטים: מיסוי, רגולציה, זכויות סוציאליות, וגם במנגנון של הכרה בהוצאות. הכרחי לטפל, לקדם את כל הנושאים הללו. בואו נתחיל היום מצעד שהוא יחסית לא גדול אבל מתבקש.
ועדת השרים לענייני חקיקה בחרה לצערי לדחות את ההצעה, גם מסיבות של זהות המציג כנראה, וגם כמובן יספרו לכם על השלכות רוחב ועלות תקציבית של עשרות מיליוני שקלים, אולי אפילו מאות מיליוני שקלים. אנחנו מכירים את זה היטב מהעבודה השוטפת שלנו בכנסת. אבל אני רוצה להחזיר אתכם שנייה 12 שנים אחורה, לכנסת התשע-עשרה. שר האוצר אז, שקראו לו יאיר לפיד, מציע לבטל את חישוב המס המאוחד לבני זוג העובדים יחד באותו עסק. אלה שהם ותיקים בבית הזה – ואני לא – ודאי זוכרים את זעקות השבר של פקידי האוצר: התקציב יקרוס, הכלכלה תתפרק. אבל לפיד אז לא ויתר, עשה את הדבר הנכון והמתבקש, ותראו זה פלא: המשק לא קרס והגירעון אז אפילו הצטמצם, והיום משפחות רבות מאוד של עצמאים חוסכות כל שנה עשרות אלפי שקלים בתשלומי מס הכנסה. אני חושב שזה היה הצעד הכי גדול שנעשה למען העצמאים ב-20 השנים האחרונות במדינת ישראל.
עכשיו, בנוסף, בהצעת החוק הזאת יש עוד היבט: ענף המסעדנות ובתי הקפה נפגע מאוד קשה בשנתיים האחרונות וכמעט לא קיבל פיצויים; אולי קצת בדרום ובצפון. לצערי, מסעדות רבות ברחבי הארץ נסגרו. גם למסעדנים ההצעה הזאת יכולה לסייע לשרוד ואז לצאת מהמשבר. מדובר, אגב, בענף שהוא מאוד חיוני לכלכלה שלנו, שמעסיק 150,000 ישראלים.
חבריי חברי הכנסת, בשנתיים האחרונות הממשלה הזאת הביאה את כלכלת ישראל לשוקת שבורה – חמש הורדות דירוג האשראי, גירעון שמאיים על היציבות הפיננסית של המשק, צמיחה שלילית לנפש, יוקר מחיה שמשתולל יום אחרי יום, וכתוצאה מכך ירידה חדה ברמת החיים. רק בשבוע שעבר התבשרנו שאחרי בנק ישראל ואחרי קרן המטבע הבין-לאומית גם משרד האוצר חתך את תחזית הצמיחה לשנת 2025 – מ-4.3% ל-3.6% בלבד. תחת הנהגתם הכושלת של ראש הממשלה ושר האוצר הנוכחי אנחנו בדרך הבטוחה לצמיחה שלילית לנפש גם ב-2025. חובתנו לעצור ולכלכל את צעדינו הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים גם יחד – לסיים את המלחמה, להחזיר את החטופים, לייצב את המצב התקציבי המידרדר, להתחיל לשקם את הכלכלה, וקודם כול, כמובן, לעודד את מנועי הצמיחה; לסייע למילואימניקים, למעמד הביניים הישראלי, לאותם אנשים שמחזיקים את המדינה הזאת בחיים. רבים מהם הם עצמאים בעלי עסקים קטנים, אנשים שקמים כל בוקר, כל בוקר, כדי להתפרנס, לשלם מיסים ולתת שירות לאזרחים. זה לא פוליטיקה, אלה החיים עצמם. זה העתיד הכלכלי של המדינה הזאת, של הילדים שלנו. זה הניצחון שלנו.
אתם מרבים בקואליציה לדבר על משרתי מילואים, על מעמד הביניים, כמה הם חשובים לכם. חשובים לכם? באמת חשובים לכם? בואו נוכיח את זה ביחד. תתעלו מעל השיקול הפוליטי, מעל המשמעת הקואליציונית היבשה, ותצביעו בעד מעמד הביניים הישראלי העובד והמשרת.
אני קורא לכל חברי הבית הזה להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה.
קודם כול, אני מודה לשר מיקי זוהר על המענה. אפרופו הפשרה הכואבת, תסתכל על רשימת החללים. אני חושב שזה מספיק כואב, ולכן כולם צריכים להתגייס, וכולם צריכים לעבוד, וכולם צריכים לשלם מיסים. מאוד פשוט.
אתה קראת את המענה של משרד האוצר, ואני הרגשתי שאתה לא מאמין, כאחד שמבין בעסקים, שאתה לא מאמין לאף מילה. המענה הזה כאילו לקוח מ-1961, מהשנה שחוקקו כאן את פקודת מס הכנסה.
נכון, גם. מה לעשות שהמציאות השתנתה, נכון? המציאות השתנתה גם בהקשר של לשכת עורכי הדין וגם בהקשר של אופן שעצמאים מנהלים עסקים היום. כן, יש פגישות בבתי קפה ובמסעדות, וכן, זו הוצאה מוכרת מהסיבה הפשוטה שזו הוצאה לייצור הכנסה, והחוק הזה בא לסייע למעמד הביניים, לאותם מילואימניקים שמנהלים עסקים, לכל אותם אנשים שמחזיקים את המדינה הזאת בחיים, שאתם אמורים לעזור להם, אבל לצערי אתם לא עושים את זה, וחבל.
968 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.