כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו אכן מתנגדים מהותית לרעיון של גירוש כגירוש, מה עוד שבמדינת ישראל כמדינת חוק, איך שהיא מגדירה את עצמה, יש חוק למאבק לטרור, ומי שעובר על החוק הזה, מי שמסית לטרור, יכול לעמוד לדין לפי חוק קיים. אבל מה לעשות? יש תחרות בכנסת הזו בין הצד הזה לצד הזה מי פופוליסט יותר בדברים שהם לא מהותיים.
בכל זאת, אני רוצה לדבר על גירוש שמתבצע ברגעים אלה בנגב. בבוקר הייתי אצל משפחת אל-מיסכ, 15 בתים. באו הדחפורים של רמ"י והמשטרה של בן הגביר – הרסו לאנשים את כל הבתים, שיטחו את כל המתחם והשאירו 15 משפחות ללא קורת גג. המראה הזה, כבוד היושב-ראש, חוזר על עצמו כמעט על בסיס יומי בנגב: באים, הורסים את הבתים, משטחים אותם ומשאירים את האנשים ללא קורת גג. בשבוע שעבר זה היה בכפר א-סיר, ליד היישוב שגב שלום, למשפחת אלחרומי; שבוע לפני – אצל משפחת אל-ולידי. יותר מ-50 המשפחות האלה – אין להן שום פתרון. כבוד היושב-ראש, הפתרון היחידי מבחינת האנשים הוא שהאנשים גורשו – לאן? לבתי ספר בשגב שלום. המראות שם, של הנשים, של הילדים, של אזרחים של מדינה – אתם לא צריכים חוק של גירוש, אתם מגרשים. זו ממשלת הגירוש שקיימת היום, שמגרשת אזרחים.
הגירוש בנגב נמשך. אמרתי מעל דוכן זה שמדיניות הטיהור האתני מתבצעת בנגב. כשבאים לכפר בדואי ערבי בנגב, הורסים אותו, משטחים אותו, מגרשים את האנשים, ובמקומם מיישבים יהודים, זה טיהור אתני. המדיניות הזו לא יכולה להימשך.
אני רוצה לפנות לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו בנגב, סדרת ההריסות עודנה נמשכת, וברגעים אלו – בשעות הבוקר היא הייתה אצל משפחת אל-מיסק במזרח דימונה, וברגעים אלו – בכפר א-סר. על הסדרה הזאת להיפסק, אך זה לא ייפסק אלא אם נשנה את המשוואה בנגב. המשוואה היא שעלינו להיות נוכחים במקום שבו מתבצעת ההריסה ועלינו להגן על הבתים שלנו. להגן על הבית זה חובה מוסרית. להגן על הבית זה חובה דתית.)
(להגן על הבית זה חובה פוליטית. הבה נגן, הבה נגן על בתינו.)
319 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.