קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר אלקין, חברי וחברות הכנסת, תחילה אני רוצה לומר שאני שמחה שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את החוק שלי, כי החוק שאני מביאה לכאן היום, תיקון לחוק גירוש משפחות מחבלים (הרחבת והבניית שיקול הדעת), התשפ"ה–2024, הוא תיקון מאוד משמעותי. בנובמבר האחרון העברנו את חוק גירוש משפחות מחבלים, ולפני שהחוק עבר כאן היו דיונים לא מעטים בוועדת הכנסת. אני חברה שם, והעליתי כמה וכמה טיעונים. החוק הזה, בעיניי – גם בתקופתו אמרתי שלא ייתכן שאנחנו נגדיר את מי שידע, והיו לו ידיעות מוחשיות וממשיות, ולא פנה כדי למנוע את הטרור – הוא יהיה מוגדר רק כמי שהוא בן משפחה, שיהיה ניתן לגרשו.
החוק הזה בא ואומר דבר פשוט: גם אם אתה שותף לדירה, גם אם אתה חבר קרוב וגם אם אתה שכן, וידעת, ידעת ושתקת, שיש מחבל שהולך לרצוח חפים מפשע, נשים ותינוקות, בלי הבחנה, טרוריסטים בני עוולה, אתה תגורש מישראל. ולכן אני חושבת שהתיקון הזה הוא תיקון שקיבל את התמיכה של ועדת השרים. בזמנו התרעמתי על כך שהביאו את החוקים בלי התיקונים הנוספים שביקשתי ודרשתי במהלך הדיונים.
תיקון נוסף הוא הסתמכות על חוות דעת של גורמים ביטחוניים, ובמיוחד השב"כ. בלי שהשב"כ נותן את חוות הדעת – הרי מה הציפייה שלנו? הציפייה שלנו היא שאולי פוליטיקאי כזה או אחר ידע את מי לגרש או את מי לא לגרש? אנחנו מדינה מתוקנת. אז מחד גיסא, זה לא רלוונטי אם אתה קרוב משפחה אם אתה בן או בת זוג או אם אתה הורה. כפי שאמרתי, מספיק שאתה חבר קרוב או אדם, אזרח או תושב שידע שעומד להתבצע רצח קשה ולא מנעת אותו. הרי פעם אחר פעם, אנחנו, אזרחי ישראל, מוצאים את עצמנו מול רוע רצחני וטרור בלתי נתפסים, טרור שפוגע באכזריות בחפים מפשע. קשה שלא לחשוב על צאלה גז, זכרה לברכה, אימא שבסך הכול עשתה את דרכה לבית החולים כדי ללדת את בנה.
השם ייקום דמה. היא נרצחה במכוניתה כשבבטנה עובר, התינוק רביד חיים גז, זכרו לברכה. אי-אפשר שלא לחשוב גם על יהלי גור בת ה-17, שנרצחה בדם קר. וכמה פעמים כל אחד ואחת מאיתנו עם יד על הדופק, עם דאגה בלב, שהילדים שלנו יוצאים מהבית וחוזרים בשלום.
אבל אנחנו כמדינה צריכים לפעול בנחישות מול מי שקמים עלינו בניסיון להפחידנו, לכלותנו, על אדמתנו, בארצנו. לכן גם אני וגם חבר הכנסת מתן כהנא ישבנו ועשינו מחשבה מעמיקה. אומנם בנובמבר לא הסכמנו להצביע בעד החוק, כי שוב, כפי שאמרתי, לא ייתכן שיתעלמו מהדברים שלנו בתוך הוועדה, שזה לא רלוונטי. לא רלוונטי אם יש לך קשר דם. אם אתה תומך, סייען, וידעת, בין שאתה שותף לדירה, בין אם אתה חבר קרוב, בין שאת בת זוג בלי נישואים – זה לא רלוונטי. אם ידעתם שאותו מחבל מצטייד בסכינים, בחומרי פיגוע, בחומרי נפץ, ולא עצרתם את זה, אתם שותפים. אתם תגורשו. יהיו לנו את הכלים. לצד זאת, אני אחדד שוב: שר הפנים לבדו לא יכול להכריע בדבר הזה, ומתוך החוק שעבר הסירו את הסיפור של חוות דעת של שב"כ וגורמים ביטחוניים, והדבר הזה נחוץ בהחלט. שני הדברים ביחד עם התיקון הזה ייתנו לנו את היד הנחושה להיאבק בטרור בלי חשש, בלי פחד, תוך הבנה שאנחנו צריכים להציל את החיים הבאים.
אני גם חייבת לומר בנימה אישית: אני מאוד שמחה, השר אלקין, שתמכתם בחוק. אבל הפופוליסטיות שאחרי החוק ההוא, בזמן שהיו דיונים רבים, כפי שאמרתי, ונכחתי בוועדה – ואז הלכו וציירו ועשו קמפיין על הראש שלנו שאנחנו בעד טרור, שאנחנו נגד גירוש משפחות מחבלים. הרי אתה מכיר אותי – ביד נחושה ניאבק בטרור. לכן התיקון הזה – והממשלה תומכת בתיקונים האלה – חבל שזה לא קרה בנובמבר כי יכולנו כולנו להצביע אז, יכולנו להצביע אז בעד. אבל טוב שזה קורה עכשיו. בעזרת השם, שלא נצטרך, אדוני היושב-ראש, לעמוד מול חיים שנגדעו, מול נשים שנרצחות, ילדים וגברים, כי עם ישראל חי, ולא נפחד בארצנו ובביתנו.
כל אזרח חפץ חיים ומאמין בחיים צריך להצביע בעד החוק הזה. אין מקום לאזרחות לאף אדם שמעודד טרור. לפעמים אומרים: מפגע בודד; אין דבר כזה. יש קרקע. אין ואקום. יש קרקע שמאפשרת את זה. יש סביבה שלעיתים מאפשרת את זה. יש מי שידעו ועצמו עיניים. יש מי שידעו ואטמו אוזניים ולא דיווחו. הייתי רוצה לומר: אל תעמוד על דם רעך, אבל לצערנו, רבים מהם לא רואים אותנו כרעים. לכן החוק הזה הוא כל כך משמעותי.
בכל זאת, תרשה לי, אדוני היושב-ראש, מעבר לקריאה הברורה שלי, לומר לכל חברי הבית הזה להצביע בעד החוק הזה ולהעביר מסר ברור שאין מקום בישראל לאנשים תומכי טרור, לסייענים ולמי שידעו באופן ממשי ושתקו; לסכם ולמסור תנחומים למשפחות הנופלים ביומיים האחרונים – למשפחתו של רס"ר במילואים אלון פרקס, בן 27, מקיבוץ כברי, שנפל אמש בקרב בשג'אעיה שבצפון רצועת עזה. אני שולחת תנחומים למשפחות של סמ"ר ליאור שטיינברג, בן 20, מפתח תקווה, עירי; לסמ"ר אופק ברהנה, בן 20, מיבנה, בן קהילתי; למשפחת סמ"ר עומר ואן גלדר, בן 22, ממעלה אדומים. הם נפלו שלושתם בקרב בעזה כשרכבם עלה על מטען.
הלב עם משפחות השכולות והלב עם משפחות החטופים. אנחנו צריכים לזכור שהיום זה 607 ימים מאז ש-58 חטופים וחטופות נמצאים בעזה, במנהרות, בבתי מסתור, בידי טרוריסטים רצחניים. אנחנו שומעים את העדויות. אתמול בוועדה לקידום מעמד האישה גם היה מיצג של משפחת מתן אנגרסט, והגיעו גם חגי אביו ואופיר, האח הקטן, שעומד להתגייס בעוד כשנה, יחד עם החברים והמשפחה. הם זועקים, הם זועקים שנחזיר את כולם. אני יודעת כמה אתה מדבר על פדיון שבויים, אדוני היושב-ראש. כולנו צריכים לעשות הכול, הכול, כדי להחזיר אותם הביתה. בעזרת השם, עכשיו, תכף אנחנו נצא לבחירות. זה לא רלוונטי. יש דבר אחד שצריך להמשיך במלוא העוצמה: לעשות הכול להחזיר אותם. יותר מדי זמן, 607 ימים, שהם נמצאים בשבי.
חברי וחברות הכנסת, אודה על תמיכתכם בחוק החשוב הזה, חוק גירוש משפחות מחבלים – הרחבה: לא לגרש רק את קרובי המשפחה, אלא גם את מי שידע שהמחבל הולך לבצע את זממו, ועיגון החובה תסתמך על חוות דעת של השב"כ. בעזרת השם, נעשה ונצליח ונפעל נגד המחבלים והטרוריסטים.
932 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.