חשש לתקצוב בלתי חוקי של מוסדות הפטור החרדיים דרך רשת החינוך העצמאי – ללא פיקוח, ללא שקיפות, בניגוד לחוק ולתקנות משרד החינוך

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני אשקול עד שאני אגיע. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הייתי בטוח שאחד משני שרי החינוך יענו, אבל אתה עונה לי, אדוני השר אליהו?

בוסו עונה לי? זכיתי. לא יודע, נראה לי שהיה נכון שאחד מהם יגיע, אבל בסדר, אני אסתפק בתשובה שלך, אני מניח שאתה מכיר.

לא, בסדר. כל אחד – – –

בסדר גמור, לא משנה, הכול – – –

אין בעיה. הדיון הזה שאני ביקשתי הוא בימים של משבר במערכת החינוך. אני לא יודע אם זה בכלל מעניין מישהו בקצב החדשות שלנו, אבל לפני שבוע המדינה הייתה בהשבתה. גננות, סייעות, מקבלות משכורות מבזות בעיניי. ואז אנחנו מגלים שבדוח מבקר המדינה, אדוני השר – החל מ-2003 התפרסם דוח מבקר המדינה שמבקש מהמדינה לשים לב להשקעות ברשתות חינוך פרטיות, שבעיניי זה אבי-אבות הטומאה שמדינת ישראל מפריטה ובעצם מוותרת על החינוך שלה, ומאפשרת לרשתות חינוך פרטיות לייצר חינוך במדינת ישראל. בעיניי זו בעיה אמיתית. אנחנו חווים אותה גם בפירוק החינוך הממלכתי במדינת ישראל. זה מייצר המון קשיים, בטח ובטח בתמרוץ, בטח ובטח בהסדרה של חינוך, וגם בכספים שמגיעים. אדוני השר, אני מניח שאתה מכיר את זה – מעמד המורה בחינוך העצמאי ושאר רשתות החינוך הפרטיות. לצערי הרב, זה לרוב רשתות חרדיות. אני לא יודע למה זה התחיל, אבל מאז שזה התחיל ב-1948, מי מהם, משרד החינוך בעצם מוותר על הפיקוח ומתקשר עם עמותות פרטיות.

כך יצא שבמקרה לגמרי בדוח מבקר שביקשו עקב עתירות לבג"ץ, ופניות ועבודה שנעשתה גם בתקשורת אבל גם עם חבר'ה פרטיים – גילינו שיש מורים שנפטרו שמקבלים שכר, יצאו לפנסיה מוקדמת ופשוט מקבלים על זה שכר; עובדי מטה שמקבלים הטבות לפנסיה, שהם בכלל לא מורים; ליקויים במערכת התמלוגים; אין בכלל טופס 101. לדעתי, זכויות המורים ואנשי החינוך ברשתות האלה נפגעים באופן יום-יומי. כל המודל הזה הוא ישראבלוף שהקימו, והקימו עמותות כדי לא להתקשר ישירות עם משרד חינוך; זה בסדר גמור לקבל מיליוני ומיליארדי שקלים במשך השנים האחרונות מהמדינה – אבל זה לא בסדר לתקשר איתה באופן רציף. כך יוצא שאפילו האנשים שמתים לא יודעים שהם מתים, וממשיכים לקבל משכורת. אבל בסדר, מה כבר נוכל לומר?

לצערי הרב, כל הנושא הזה תמיד הופך להיות פוליטי. גם בוועדת הכספים הרבה פעמים אנחנו – נעמה, את בטח זוכרת – כל פעם שאנחנו מדברים על החינוך, ישר האמרה הקבועה: רשעים, אנטישמים, אתם לא דואגים למורה מאופקים. תמיד איכשהו, ואנחנו כרגיל נצא – – –

לא – בכספים זה אופקים. עכשיו, המחאה שלנו באירוע הזה היא בדיוק למורה מאופקים. בדיוק לה אנחנו רוצים לדאוג. בדיוק לה אנחנו רוצים לדאוג, שהיא תקבל שכר על פי ההשכלה שלה, על פי הוותק שלה, על פי זה שלא ייתנו שכר למורים מתים, וייתנו לה.

ליבה – ליבה זה עולם אחר בכלל. עכשיו, ליבה – יש בקושי מפקח אחד. אף אחד לא יודע מה מלמדים. אף אחד לא יודע מה מלמדים, אף אחד לא יודע איזה מורים מקבלים, אף אחד לא יודע למי הולך הכסף. המדינה לא מצליחה לפקח על מיליארדים שלה.

עכשיו, עזבו את זה כאילו זה הופך להיות פוליטי – הפגיעה פה היא בכל מהות המדינה. כל הכסף שלנו שהולך, זה לא מעניין אף אחד. אבל תראה, אני מניח שאני אקבל תשובה, את חלקה אני אוהב, את חלקה לא, תגידו לי שזה בבדיקה. בסוף, מ-2003, החל מדוח מבקר המדינה שדיבר על זה, אף אחד לא עושה עם זה שום דבר. זה משהו שרק במדינת ישראל – באמת שמורה לנו היכולת להגיד "תחי מדינת ישראל" – האירוע הזה.

אני רוצה להתייחס בסוף דבריי או ב-50% אחוז מהזמן שעבר לי, לאירוע אתמול בערוץ 14 עם גדול הדור הידוע בכינויו ינון מגל, והצורה שבה הוא דיבר על יעל, אימא של עידן, שחזר.

כן. תראו, לצערכם, לצערנו, יש משפחות – משפחות השכול במדינת ישראל, בטח משפחות החטופים, יכולות להגיד לנו כל מה שהן רוצות. לא יודע אם אפשר להגיד שהן זכו בזה, אבל בטח ובטח מותר להן לומר את זה. ב-20 השעות שעידן חזר, הוא חווה – מהחיבוק הכי גדול שיש כחטוף שחוזר, למכונת הרעל בשיא תפארתה בראשות ינון מגל, סגן שופר ראשי. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם ראית את כמות הרעל. אני לא אחזור על זה. באמת, לא רוצה לחזור על זה. אבל הבעיה הכי גדולה הייתה שרחמנא ליצלן, היא לא אמרה לו תודה. היא לא אמרה לו תודה. המלך לא קיבל תודה.

אז אני רוצה לומר לו תודה; לפטור כל חטוף שחוזר מלומר לו תודה, מהשלט הראשון שהוא כותב על המסוק וכולם ממהרים לתמונות שלו, וראש הממשלה ישר – לא משנה באיזו שבת הוא הולך – ישר בא לגזור את הקרדיט. תודה לך, המלך ביבי. אנחנו מתנצלים שהוא לא אמר תודה, ויעל לא אמרה לך תודה.

אבל אם כבר אני אומר לך תודה, אז ראוי שנודה לך על כל הדברים, לא רק על הדברים שאתה בוחר. אז קודם כול, תודה לך על זה שאתה מגן ישראל. תודה לך על אסון מירון, תודה לך על אסון הכרמל, תודה לך שמחירי הדיור הפכו להיות פה כאילו אנחנו באפר איסט סייד של ניו יורק, תודה לך על פירוק החברה הישראלית, תודה לך שהבן שלך הוא קונסול במיאמי, תודה לך שרעייתך – שתחיה ורק בריאות – מעדכנת אותנו על מספר החטופים החיים, תודה לך על זה שמינית את מירי רגב, שיצרה לנו שיא בתאונות הדרכים והרוגים בתאונות הדרכים. ותודה רבה לך על איתמר בן גביר, הוא שר מדהים שעושה עבודה מדהימה בלחרב את הביטחון האישי שלנו; תודה לך גם על פירוק הצבא ופירוק השב"כ, ותודה לך ששילמת לחמאס; תודה לך שגייסת את אוריך ללשכה שלך, ויצרת בתוך הלשכה סוכן משוטה של קטר. תודה. תודה לך על פירוק כל – תודה לך בכלל על זה שאתה מגייס, ראש ממשלת הסרבנות; תודה לך שאתה ממוטט את מערך המילואימניקים; ותודה אמיתית על 87% מהחטופים שחזרו, תודה לך. אבל גם תודה על 100% מהם, שהם שם בשבילך, בגללך, במשמרת שלך.

כמה נהנתנות, כמה מרוכז בעצמך אתה יכול להיות, שחטוף חוזר, ואימא שלו עושה מסיבת עיתונאים ומדברת ומודה למי שהחזיר אותו – וכל מה שאתה רואה זה אם היא אמרה או לא אמרה תודה. פשוט אין לתאר את זה. הם נאבקו פה – שלחתם אותם לחו"ל, לקטר, לארצות הברית, לאירופה, לכולם. אתם שולחים את המשפחות – רק תצאו החוצה ותבקשו עזרה. ואז, כשהם מודים למי שהחזיר אותם, אתה גם אומר: איך לא הודו לי. איזה מלך אתה, תודה, ביבי. תודה רבה.