קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת יוליה, שהגישה את הצעת החוק, חוק זכויות החולה – למעשה היא שמה את זה בתוך חוק זכויות החולה (מניעת טיפול רפואי למחבלים במערכת הבריאות הציבורית), התשפ"ה–2025. קודם כול, ככותרת זה נשמע בהחלט מצוין ומבורך. אני רוצה להגיד לך שחבר הכנסת אושר שקלים כבר כמה חודשים יושב על המדוכה, וכבר לכאורה עבר את הרישום הראשוני של הצעת החוק. אבל חבר הכנסת שקלים, בגלל שיש לו אחריות גם כן בסוף שהדבר הזה יהיה ישים ולא נעשה מזה משהו פופוליסטי, אז הוא נמצא בהידברות יחד עם המשרד.
כי חבר הכנסת אושר שקלים מסתכל בסוף על הצעת החוק ורוצה להביע אחריות ולהביא תוצאות, ולכן הוא נמצא בהידברות מול השב"ס. אני קודם כול – – –
מטרת הצעת החוק היא להגביל את הזכות של מחבלים לקבל שירות רפואי במערכת הבריאות הציבורית. בניגוד לכותרת ההצעה, לא מוצע לפי הנוסח ולא לפי דברי ההסבר שלא לתת טיפול רפואי כלל, אלא לאסור אותו במערכת הציבורית. על פניו זה נשמע בסדר גמור, אני בוודאי בעד שמי שייתן את הטיפול הרפואי יהיה בשירות בתי הסוהר.
הצעת החוק עוסקת בנושא חשוב ומורכב. בוודאי רצוי שתהיה חלופה למערכת הציבורית לתת להם טיפול אצלנו. הצעת החוק הזו במובן הזה אינה דיה ומהודקת, כי איפה שהם נמצאים – הם נמצאים בשב"ס. במציאות הקיימת בישראל כל עוד אין מערכת חלופית ציבורית, למשל מתקני כליאה ברחבי הארץ, כפי שמשרד הבריאות תומך, וכבר אמרנו את זה לפני כן – הצעת החוק תוביל בוודאי להפרה של הוראות הדין הבין-לאומיות, וגם הפנימיות. לכן, מאחר והנושא הזה מורכב יותר וצריך לתת מענה בשירות בתי הסוהר – היום בשירות בתי הסוהר אין בית חולים, אין מתקן רפואי, יש מרפאות.
אין בית חולים בשב"ס, אני נמצא שם.
אני יודע איפה, אני הייתי באיילון, ביקרתי שם. זאת מרפאה, זה לא בית חולים. זה טיפול שנמצא, אבל אם יש אחד שנמצא – אגב, גם אסיר רגיל – שיש לו בעיה לבבית או בעיית ראש או משהו כזה – – –
אני רוצה לומר לך דבר אחד באופן ברור: מה שהיה בעבר, כשדיברו על כך שמחבלים מקבלים טיפולים קוסמטיים, טיפולי over וכל הדברים האלה – בוודאי לא. אני גם אמרתי שבתחילת המלחמה צה"ל בשיתוף עם משרד הבריאות הקים מתקן בשדה תימן בשביל להימנע מכך שיבואו מחבלים, כשהיו כמויות. המתקן הזה עלה עשרות מיליונים ונתן מענה. רופאים שלבשו מדים נתנו שם שירות מילואים במקום הזה, בשביל שהם לא יצטרכו להגיע לתוך המערכת הציבורית, גם מבחינת התפוסה. זה לא היה מצב נורמלי שאחיות, בזמן שהילדים שלהן לוחמים, או שחלקם כבר היו חטופים ושבויים, יצטרכו לטפל במחבל נוח'בה כזה או אחר, ונתנו טיפול בשדה תימן.
אבל מה לעשות שגם שם כבר לא היה צורך בטיפול רפואי; המתקן בשדה תימן נסגר, ולכן היום עדיין יש זליגה של אחדים שמגיעים לתוך המערכת הציבורית, אבל לאחר אבחנה וטיפול ממוקד הם מייד חוזרים למתקני הכליאה ואין טיפולים עודפים ואין טיפולים מפנקים ואין טיפולי קוסמטיקה, והדבר הזה נמצא בעקביות. הוועדה לביטחון לאומי עשתה דיון בנושא הזה וביקשה מאיתנו להדק יותר את הקריטריונים לגבי מהם הטיפולים שמוגדרים כמצילי חיים. כרגע משרד הבריאות יושב על כך, לוודא ולהדק את הנתונים, מה נקרא באמת טיפולים מצילי חיים, לא מעבר – לא ברמת ימי האשפוז, לא ברמת הטיפולים. זה גם לא נתון לשיקול דעת של רופא כזה או אחר, אם הרופא הזה מחליט שהוא רוצה לתת טיפול עודף, או שהרופא הזה מחליט לא לתת גם את הטיפול הקריטי שצריך לתת לאותו מחבל.
אגב, מבחינת משרד הבריאות, מחבל ואסיר מוגדרים אותו דבר. הם מגיעים לשם – כמטופלים צריך לתת מענה.
לכן, ועדת שרים לחקיקה ביקשה לקיים את הדיון הזה בעוד שלושה חודשים, ומאחר שאת ביקשת להעלות את זה להצבעה, אני קורא לחברי הכנסת לסרב להצעה הזו. כפי שאמרתי, דיברתי עם רופאים שהיו במערכת בבית חולים בשדה תימן, ואמרתי את זה יותר מפעם אחת: רופא שנמצא 30 שנה במערכת הציבורית כרופא אמר לי: החיים שהצלתי במתקן הרפואי בשדה תימן הם הרבה יותר מכל החיים שהצלתי במשך 30 שנות טיפולים של רופא בשירות הציבורי. אמרתי לו: למה? הוא אמר: בעקבות כך שהביאו מחבלי נוח'בה וטיפלו בהם בשדה תימן, ישבו חוקרי שב"כ עם הרופאים האלה והסבירו להם על כל מחבל שהם טיפלו בו. הם הכינו אותו לחקירה, שיכלו לטפל בו אחר כך. אני יכול לפחות לספר לכם – ואמרתי את זה כאן מעל הדוכן יותר מפעם אחת: מחבלי נוח'בה שטופלו בשדה תימן או במערכת הציבורית ולאחר מכן נכנסו אפילו עם החיילים שלנו לתוך עזה – הצילו חטופים, גילו סודות פנימיים יותר; מחבלי החמאס גרמו לכך שסימנו בתים מסוימים, ואם הם לא היו נכנסים לשם, מביאים את המידע הכל-כך חיוני הזה על ידי אותם מחבלים שטופלו – היו נהרגים לנו עשרות ומאות חיילים. לכן, הרופאים הללו אומרים שהם הצילו חיים – לא מדברים על המחבלים הללו, שאין להם זכות קיום עלי אדמות ודינם גזר דין מוות, אלא בזכות המידע שהוציאו מהם, נכנסו לעזה והצילו חיים של חיילים שלנו וגם כן חטופים. אחת החטופות שהחזירו באחד המבצעים, זה היה אפילו בליווי של אחד מהמטופלים ומחבלי נוח'בה שנכנסו.
לכן, תאמינו לי, אף אחד במערכת הציבורית לא שש לתת להם טיפול עודף או לתת להם טיפול שהוא בסך הכול לא מעבר למה שצריך בשביל להכין אותם לגורמי החקירה ולמי שצריך לטפל, ואנחנו עושים את זה בשום שכל ובמידה מושכלת. אנחנו כפופים כמובן גם לדין הבין-לאומי, שנמצאים שם, וכמובן גם לדין הפנימי שלנו כמדינת ישראל, שצריך לתת.
ולכן, אני קורא לחבריי חברי הכנסת לדחות את הצעת החוק הזו. מערכת הבריאות תמשיך לתאם עם שירות בתי הסוהר ועם המשרד לביטחון לאומי את הטיפולים שנצטרך לתת גם למחבלים שאין להם שום זכות קיום עלי אדמות. אותם אנשים, מדובר גם במחבלי נוח'בה וגם במחבלים שמוגדרים אסירים ביטחוניים רגילים. אגב, גם כלל האסירים – מחר את יכולה להגיד שאסיר רגיל, שהוא יהודי, שנמצא בשב"ס ויושב על רצח – המשפחה תגיש בקשה לא לתת לו טיפול בבית החולים. איך תתייחסי לדבר הזה? בסוף צריך לשים את – –
– – את האיזונים ואת הקריטריונים הנכונים, מה מערכת בריאות כמערכת ציבורית צריכה לתת או יכולה לתת.
כפי שאמרתי, הצעת החוק הזו אינה מהודקת דייה ובטח לא נותנת מענה לאותן נקודות, ולכן אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת. תודה רבה.
981 מילים של אוריאל בוסו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.