קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם הצעת חוק שבעצם תעשה צדק מוסרי כלפי אזרחי מדינת ישראל. יש מקרים רבים – ולצערי אחרי 7 באוקטובר יש יותר מדי מקרים כאלו – שמחבלים שטבחו בנו מוצאים את עצמם בבתי חולים, חדר על יד חדר עם החיילים או הקורבנות שלהם, ומערכת הבריאות הישראלית נותנת להם את הטיפול המיטבי. מרימה אותם, עושים ניתוחים הכי מתקדמים, עושים להם פיזיותרפיה. אלו אותם מחבלים שנתפסו בשטח שלנו כשהם רצחו את האזרחים שלנו. זה קרה, וזה קורה, וזה כואב וזה בלתי מוסרי, כי המוסר זה לא מילה בלתי נגמרת, יש לה גם גבולות.
אז בעצם אני חושבת שצריך לשים סוף לטיפול במחבלים במערכת הבריאות הציבורית. יכול להיות מקרה חירום, שזה משהו שאם מגיע מחבל עם 12 כדורים בגוף וצריך לטפל בו, אין מה לעשות. אבל בשגרה אנחנו לא צריכים לטפל בטחורים שלהם ובציפורן חודרנית ובדברים אחרים. בשביל זה יש שב"ס. אין מה לעשות, אנחנו לא נזרוק אותם, אנחנו ניתן להם טיפול, אנחנו מדינה עם חוק, אבל צריכים להיות גבולות. מה שקורה עכשיו זה כבר גורם להשמדה עצמית, לא פחות מזה.
ותראו לאן הגענו, בתאריך 3 במרץ התקיים דיון בוועדה לביטחון לאומי בדיוק על הנושא הזה. מי היה יושב-ראש הוועדה? חבר הכנסת בועז ביסמוט, שהוא הזדעזע מהנתונים שהגיעו לוועדה. אגב, לדיון הזה הצטרפו חברי כנסת רבים מהקואליציה ומהאופוזיציה, היה קונסנזוס שהמצב הזה זה אבסורד, זה אבסורד צועק לשמיים. ובעצם מה בועז ביסמוט אומר? יו"ר הוועדה אומר: "יש לשים סוף לאבסורד, שזועק לשמיים, שמחבלים נהנים מטיפול בבתי חולים בישראל כתף אל כתף עם הקורבנות שלהם. זה דבר מקומם" ולזה אין מקום יותר במדינה. "הסיפור של אותם מחבלים צריך להסתיים בשטח". עם זה אני מסכימה, וגם עם שאר הדברים. חברת הכנסת גוטליב, שהייתה בדיון, גם דיברה: "אנו מגיעים לאבסורד כשאנו מתנהגים למחבלים בכפפות של משי ואנו מפחדים מה יגידו עלינו", ועוד דברים רבים אחרים. גם יצאו מסקנות מהדיון הזה, יצאו מסקנות שהמצב הזה בלתי נסבל, שצריך למצוא פתרונות, שלהמשיך ככה זה לפגוע בעצמנו, ולצערי הרב הוועדה ביקשה מסקנות ממשרד הבריאות עד 18 במרץ. השר בוסו, היה דיון, ביקשו מכם נתונים, כמה מחבלים מטופלים בבתי החולים שלנו, איזה ניתוחים הם מקבלים, איזה טיפולים הם מקבלים, מי הגורם המאשר, איך הרופאים אמורים להתנהל במצב כזה. עד עצם היום הזה – נאדה, כלום, שום דבר. אפילו לוועדות הכנסת משרד הבריאות לא נותן תשובות. זלזול מוחלט. מהשר בוסו ציפיתי ליותר, כי הוא היה גם חבר כנסת, והוא מבין איך הדברים עובדים. מה מנגנון הבקרה? שום דבר, זה מתנהל כאילו אין אלוהים. אף אחד לא יודע כמה, מה, מו, איך – שום דבר, שמו פס על הכנסת כרגיל.
משיחות שקיימתי עם רופאים, לצערי הם חווים הפחדה, איומים על שהם מעיזים לדבר איתנו, חברי הכנסת. כשהסיפורים נחשפים, משרד הבריאות בא באיומים וסותם להם את הפה. מנסים לשמור הכול בסתר ובשקט. אגב, זה עצוב מאוד, זה נושא לדיון ציבורי רחב, זה נושא כאוב. זה ימין, כל הקואליציה הזאת, זה ימין. זה לאומי, זה ציוני, זה נכון, זה שום שכל – ואתם מתנגדים. טוב, מאיימים על רופאים שהם לא יספרו, חלילה, לחברי הכנסת איזה טיפולים מקבלים המחבלים. ממה אתם מפחדים? אולי אתם מפחדים מסיפור של יחיא סנוואר 2? אולי יש עוד סיפורים כאלה?
אגב, יש סיפורים כאלה. היה סיפור פה בירושלים, אדוני היושב-ראש. מחבל מפיגוע במעלה אדומים, שרצח אזרחים שלנו ופצע רבים, הוחזק שנה שלמה בבית חולים פה בירושלים במכונות הנשמה בעלות של חצי מיליון שקל בחודש – חצי מיליון שקל בחודש. אנחנו שילמנו, זה עלה למשלם המיסים הישראלי, 6 מיליון שקל בסך הכול. ומה קרה איתו? במסגרת ההעסקה החזרנו אותו לרשות הפלסטינית. הוא כבר מת, שם כנראה מערכת הבריאות פחות משוכללת. מי מקבל החלטות כאלו? מי האחראי בקצה? למה זה מתנהל ככה? זה מתנהל בצורה שאף אחד לא יודע מה קורה.
אתם רוצים עדויות – בקפלן היה אירוע, הביאו מחבל בהיסטריה כי הוא התלונן שכואב לו הראש, והצוות לא רצה לטפל בו והכריחו אותם. הכריחו אותם כי כואב לו הראש. MRI דחוף – כמה זמן היום צריך להמתין לתור MRI, מישהו פה יודע? אז אם אתה מחבל, אתה לא צריך להמתין לשום דבר. עוד דוגמאות: היום מביאים מחבלים לבתי חולים, למיון – מי מלווה אותם, אתם יודעים? חייל מהרבנות הצבאית, טבח, נהג – לא לוחמים, לא אלה שיודעים לטפל במחבלים; סתם תופסים חייל שילווה אותו. הם יושבים בחדר מיון יחד עם האזרחים, בהכרה מלאה, בלי אזיקים, כשאזרחים בכלל לא יודעים שזה מחבל. ככה זה מתנהל היום, אז אומרים לי שתמיד זה היה ככה. זה שזה תמיד היה ככה, לא אומר שעכשיו זה צריך להיות אותו דבר. משהו אמור להשתנות פה, צריך לקבל שכל. לא, די, נגמר.
הטיפול הרפואי במחבלים – ולצערי הרב, אנחנו מחויבים בזה – צריך להתבצע אך ורק בין כותלי שב"ס. אם יהיו מקרים חריגים ביותר, אז באישור, בבקרה, באיזשהו הליך סדור אולי כן לתת טיפול במסגרת אחרת. אבל היום זאת נורמה. עוצרים מחבלים בשטח – הרי הם חכמים, הם יודעים יותר מאיתנו, מחבל יודע שאם הוא יתלונן שכואב לו הראש, השב"ס לא יקבל אותו, וזה קורה ככה בדיוק. הם טוענים – כואבת לו האוזן, אז שב"ס לא מקבל אותו. ואז הצוות הזה, מסכנים החיילים שלנו – מילואימניקים, טבחים, נהגים, חיילים מהרבנות הצבאית – מלווים אותם לבתי החולים. הם כבר בעצמם עושים קומבינות, מחפשים אזיקים. חיילים עושים הסדרים עם בתי החולים איך להכניס אותו דרך הדלת האחורית. לא המערכת, המערכת לא מתפקדת, המערכת לא יודעת על זה; האנשים בשטח מנצלים את הקשרים האישיים כדי להקל על הציבור ועל עצמם.
הרופאים לא יודעים שהם מנתחים מחבלים, אף אחד, שום דבר. האירוע לא מנוהל כלל. ניהלנו על זה דיונים, ודיברתי על זה עם השר בוסו. ח"כים, בואו, אתם מדברים איתי. העליתי את הנושא הזה לוועדת שרים, מה הם אומרים לי? לדחות בשלושה חודשים. מה, אתם עובדים עליי? מה, אתם חושבים שאני לא מבינה מה אתם עושים? ככה לא מנהלים דיון רציני. יתרה מזאת, אם אתם חושבים שזה בגלל שאני מהאופוזיציה, אז לא – יש גם חברי כנסת מהקואליציה. מיכל וולדיגר ניסתה לקדם הצעת חוק בדיוק בנושא הזה, טיפול אקסטרה למחבלים. היא העלתה את זה, העבירה את זה לפני יותר משנתיים בטרומית. זה טרומית אצלך, פוגל, זה אצלך כבר שנתיים בוועדה בלי לזוז, צביקה פוגל, שאני מאוד מעריכה. זאת הקואליציה. יש חוק של אושר שקלים, מאוד דומה לשלי, הוא אפילו לא מעז להעלות אותו כי שמו לו ברקס. חבר'ה, ככה לא מתנהלים, ככה משרתים את המחבלים, ככה עוזרים לתומכי טרור. ככה זאת לא משילות, ככה המדינה לא יכולה להתנהל. אז אם כבר הבאתי את זה, אחרי עבודה מאוד יסודית, בואו נקדם, כי בסוף זה אנחנו. מחר כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בבית חולים, כשעל ידו יש מחבל.
זה מה שקרה עם אזרחים רבים. אני מצפה משר הבריאות לתמוך בחוק.
עכשיו אני רוצה לשמוע ולראות מה תעשה, חבר הכנסת בועז ביסמוט, שישב כיושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי בדיון הזה בדיוק, ואמר: "יש לשים סוף לאבסורד שזועק לשמיים, שמחבלים נהנים מטיפול בבתי חולים בישראל כתף לכתף עם הקורבנות שלהם. זה דבר מקומם" והזוי, ואין לו מקום יותר במדינה שלנו. הסיפור של אותם מחבלים צריך להסתיים בשטח. טלי גוטליב אמרה: "אנחנו מגיעים לאבסורד כשאנו מתנהגים למחבלים בכפפות של משי" – –
– – "ואנו מפחדים מה יגידו עלינו". אז אם הדבר לא מסודר, חבר הכנסת השר בוסו, אז צריך לסדר אותו. כשאתה התבקשת על ידי הוועדה לענות על שאלות עד 18 במרץ ושמת על זה פס – על מה אתה מלין עכשיו? לא נתת תשובה, זלזלת בכנסת, ברחת מזה.
אלה בדיוק השאלות: מי אחראי? כמה יש? מה זה טיפול מציל חיים? איך זה מתנהל? איך זה מדווח? כמה מחבלים קיבלו טיפול אצלנו במערכת הבריאות ב-7 באוקטובר, מישהו יודע להגיד? אף אחד לא יודע כי אף אחד לא סופר, כי לא אכפת לאף אחד. זה ההבדל – אתם יודעים להרים על נס, לצרוח: אנחנו ימין, אנחנו ננצח – כשצריך לעשות אתם בורחים. פחדנים, שקרנים, זה מה שאתם, כי זו המדינה. אז כן רוצים לדבר על איך לעשות את זה, באיזו דרך. כן, איפה בן גביר? עוצמה יהודית, עלק. מספרים לנו: ניכנס בהם, נעשה להם – אתם לא מסוגלים לשום דבר.
זה הליך ניהולי? זה מינהלי? תסדרו את זה. אתם לא רוצים חוק – תעשו בנהלים, תעשו משהו.
במקום זה אתם מלינים כל הזמן. ביידן מפריע, היועמ"שית מפריעה, ראש השב"כ מפריע – מה עוד מפריע? זה בידיים שלהם, עוצמה יהודית – –
– – שב"ס באחריות שלכם. אז אם צריך להקים בית חולים בשטח, בשב"ס – למרות שהוא קיים – תשקיעו בזה. במקום להביא מחבלים לציבורי תשאירו אותם שם, תטפלו בהם, שההבאה לבית חולים ציבורי תהיה הקצה, הקיצון.
במקום זה, לא, אתם מדברים איתי על חבר הכנסת אושר שקלים – כבר שנתיים – –
– – הוא מנסה לדבר איתכם, שמתם עליו פס. מיכל וולדיגר, היא העבירה הצעת חוק בטרומית לפני שנתיים, וזה לא זז.
לא דיונים ולא נעליים. כל מי שיצביע עכשיו נגד החוק הזה, הוא תומך טרור, הוא אוהב מחבלים, הוא נגד אזרחי מדינת ישראל, הוא נגד חיילינו, הוא נגד הציונות – כי אי-אפשר להשלים עם המצב הזה ועם אוזלת היד שלכם.
גם אם זה לא היה קודם, צריך להתקדם – – –
את שמאל קיצוני, יחד עם בועז ביסמוט.
תומכת טרור. את תומכת טרור, יחד עם אחמד טיבי, יחד עם איימן עודה. אתם תומכי טרור.
1,472 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.