היעדר מיגון ביישובים הערביים בצפון הארץ

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת נעמה לזימי, מאז פרוץ מתקפת הטרור הקשה ב-7 באוקטובר מדינת ישראל מצויה במלחמה ממושכת, אשר השלכותיה מורגשות היטב גם בעורף לכל אורכה ורוחבה של המדינה. מציאות זו חידדה את הצורך הדחוף והמעשי בצמצום פערי מיגון.

כדי לענות על הצורך, ובתוך חודשים ספורים, מטה התכנון ומינהל התכנון קידמו שורה של הסדרים מקילים חסרי תקדים: 1. הפחתת רגולציה ופטור מהיתר בנייה בהוספת ממ"דים ליחידות דיור שנבנו כדין; 2.הקלות ופטור מהיתר בהוספת מרחבים מוגנים למבני ציבור ומוסדות החינוך; 3. קידום תוכנית מתאר ארצית למיגון אשר מאפשרת לסטות מתוכניות קיימות לצורך הקמת ממ"דים; 4. אישור תוכנית מתאר ארצית להקמת מיגוניות בשטח פתוח, ואף קביעת האפשרות להציב מיגונית בקרקע פרטית בכפוף להסכמת הבעלים.

יחד עם זאת, חשוב לומר את האמת לציבור: החוק איננו מאפשר הכשרת מיגון במבנים אשר נבנו ללא היתר, לא מפני שמישהו, חלילה, חפץ להרע או לסכן את הציבור, אלא מהסיבה הפשוטה שלא ניתן במדינת חוק לקבע עבירת בנייה כאילו הייתה עובדה מוגמרת. אשר על כן, הפתרון במקומות שבהם קיימת בנייה בלתי חוקית הינו מענה ציבורי: הקמת מקלטים, הצבת מיגוניות וקידום פתרונות זמניים וקהילתיים אשר נותנים מענה להגנה על חיי האדם.

מדינת ישראל ומשרד הפנים, ומוסדות התכנון בתוך כך, פועלים עבור כל אזרח ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום בכל יישוב מתוך מחויבות לשמירה על חיי האדם, קודם כול, על החוק ועל הסדר הציבורי. תודה רבה.

ובכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני – – –

חבר הכנסת ביטון, למרות שזה לא לפי סדר התשובות שאני רוצה לענות, אני חושב שדווקא אתה כחבר אופוזיציה צריך לשאול – –

– – וגם את, חברת הכנסת לזימי, צריכים לשאול את עצמכם: האם הפוזיציה גוברת על הכול?

אני חושב שהאמון במערכת המשפט, האמון במערכת המשפט הוא הנכס היקר ביותר שיש לה. לשופט אין ארנק ואין חרב, אין לו אלא את אמון הציבור. אמירות שכאלה הן אמירות שהופכות את הבטן, הן אמירות שנשיא המדינה היה צריך להידרש אליהן, הן אמירות שאנחנו כולנו, הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, היינו צריכים לכל הפחות – לא לקבוע מראש מסמרות ועובדות אבל לכל הפחות לדרוש את בירורן. ישנו נציב תלונות הציבור על השופטים.

חברך למפלגה, חבר הכנסת חילי טרופר, נמנה גם עם בני הציונות הדתית. האם יעלה על הדעת שאדם מגיע לפני שופט, סגן נשיא בית המשפט שלום בבאר שבע, והוא חובש כיפה – הוא יוכל לדון אותו? האם זה לא פוסל אותו באופן ייזום? הדברים הללו ודאי חייבים להתברר.

אני אינני שר המשפטים. אבל אני בהחלט קורא מכאן לשר המשפטים לדרוש את הבירור הזה. אנחנו חייבים – – –

איננו קבלני גינויים. אני באופן אישי עמדתי כאן בזמן אמת, כש"המודיע" כתב את דברי התועבה שהוא כתב, וגיניתי את הדברים הללו. יחד עם זאת ובאותה נשימה אני אומר, אינני דן כאן לגופו של שופט. אני, כמי שחרד לכבודה של המערכת – וכן, מערכת המשפט יקרה וחשובה לליבי – רוצה שכולנו יחד נפעל כדי שאמון הציבור בה לא ייפגע. כאשר ישנה תופעה כזו קשה, דווקא מתוך מקום שרוצה לשמר את עצמאות הרשות השופטת, את שלוש הרשויות, בצורה הנכונה והדמוקרטית ביותר – אנחנו חייבים יחד לדרוש לנקות את העשבים השוטים ולהביא לכך שכל אדם, לא משנה אם הוא דתי או חילוני, ימני או שמאלני, יהודי או ערבי, שמתייצב בפני שופט, שיהיה לו אמון במערכת.

לכן אני שוב חוזר ואומר, כשאנחנו רואים אמירות שכאלה, שהן לדעתי על גבול הבלתי-חוקיות, והן לא מתבררות, אנחנו יחד חייבים לדרוש את בירורן. אם שופט היה אומר את אותם דברים על האוכלוסייה הערבית, היינו, בצדק, נזעקים כולנו כאן.

אם שופט היה אומר את אותם דברים על האוכלוסייה החרדית, היינו, בצדק, נזעקים.

בוודאי שכן. אני הייתי עומד ונזעק, חד-משמעית.

אני חוזר לפי הסדר, מהסוף להתחלה, מכיוון שהשבתי קודם כול על השאילתה האחרונה. לשאילתה שלך, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, סוגיית הפגיעה בנבחרי הציבור, שבאמת מדירה שינה מעיניי, מונחת על שולחני. שוחחתי כמובן עם ראש עיריית רהט טלאל אל-קרינאווי באותו יום שבו ארגוני הפשיעה חצו את כל הקווים האדומים והכניסו מטען חבלה לתוך בניין העירייה, קומה מתחת ללשכת ראש העיר. אנחנו מחויבים לשמירה על ביטחונם ושלומם של כל נבחרי הציבור בשלטון המקומי, יהודים וערבים כאחד, חברי מועצה וראשי ערים וסגניהם.

לשמחתי באותה ישיבת ממשלה למיגור הפשיעה במגזר הערבי – הדרישה של הממשלה משירות הביטחון הכללי היא בלתי מתפשרת: כאשר ישנה פגיעה בנבחרי ציבור זו פגיעה בסמלי השלטון, וחובתו של השב"כ לסייע למשטרת ישראל בפיענוח אותן פגיעות. אין שום הבדל – מבחינתי, לתפיסתי – אותו איום בפגיעה בין, חלילה וחס, חבר כנסת, ראש ממשלה, שר, נבחר ציבור אחר בשלטון המרכזי, לבין נבחרי הציבור בשלטון המקומי. מדינה דמוקרטית חפצת חיים חייבת להבטיח שכל מי שנושא בתפקיד ציבורי ופועל למען הציבור יוכל לעשות את זה ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא פחד וללא איומים. אנחנו מחויבים לזה.

אני בהחלט מצפה שבנוסף לפעולות משטרתיות, גם שירות הביטחון הכללי – ואני עוקב מדי מקרה שמגיע לשולחני – יסייע בפיענוח של אותם פשעים חמורים. אני מאוד מאוד מקווה שיחד עם פעולות נוספות שאנחנו עושים עכשיו במקביל, כשמוציאים החוצה הרבה מאוד מכרזים לחברות ממשלתיות, לביצוע במכרזי פיתוח וכו', כדי לא להעמיד את האנשים במצב של לחץ שהם לא יכולים לעמוד בו, נוכל לצמצם את התופעות האלה.

כן, יש גם צורך בהידוק שיתוף הפעולה בקרב משרדי הממשלה האחרים. כפי שאתה יודע, המשרד לביטחון לאומי, אני לא כאן כדי לתת לו ציונים אבל צריכים לייצר יחד את הראייה ההוליסטית שמחויבת המציאות לטובת הדבר הזה, לכלל המגזרים ולמדינת ישראל כולה. זה לא איום על מגזר כזה או אחר. איום על נבחר ציבור הוא איום על הדמוקרטיה והוא איום על מדינת ישראל, לכן אנחנו חייבים לפעול יחד, בכוחות משותפים, כדי למגר את זה.

לגבי השאילתה האחרונה, של חברת הכנסת לזימי, סוגיית פטור מהיתר. אני מציין וחוזר ואומר שאין צורך באישור. ספציפית ערב אל-עראמשה, כפי שהיא ציינה בשאילתת ההמשך – –

– – נמצאת בקו הגבול שבו גם משרד הביטחון מממן באופן יזום את אותן מיגוניות, בשל הקרבה לגבול לבנון. המספרים שציינו כאן, שמציינים פער כל כך משמעותי וגדול בין הבקשות שהוגשו לבין הביצוע בפועל – יותר מאשמח לקבל אותם מחברת הכנסת לזימי, כדי לעקוב ולהצביע באופן מדויק על הפערים הללו וכיצד אנחנו יכולים להתגבר עליהם. מבחינה מעשית, כשיש פטור מהיתר אין צורך באישור. לכן גם לא מובן לי אותו פער שציינה חברת הכנסת לזימי. בכל מקרה, כמובן, דלתי פתוחה כדי לברר את הסוגיה הזו לעומק ככל שיש צורך.