קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. תודה לכם. אני רוצה לשאול – שלחתי שאילתה דחופה. אני אומרת, זאת שאילתה שגם נשלחה. אני יושבת-ראש השדולה למען מיגון, שדולה שהקמתי בעקבות המלחמה, האסון ומפגש עם המון המון אוכלוסיות נעדרות מיגון במדינה. הלוואי שלא נצטרך מיגון. אבל עדיין צריך לייצר הגנה לתושבים.
אז לאור אירועי המלחמה המתמשכים בצפון, ובעקבות אירועים שהסתיימו באופן טרגי ביישובי הצפון, וזאת בשל היעדר מיגון ראוי, וכפועל יוצא מהוראת חבר כנסת אשר מנובמבר 2024, יש להסדיר מרחבים מוגנים ביישובים ערביים בצפון, רציתי לשאול:
איזה מנגנון מגבש המינהל עבור תושבים שלהם חסרים מרחבים מוגנים?
ורק אם אפשר, ברשותכם, איזה עדכון.
תודה. אז אני רק רוצה לומר, גם את הסטטוטוריקה צריך להסדיר בהקשר הזה נוכח המציאות המאוד-קשה. אני אגיד לגבי פטור מהיתר לבניית ממ"ד: בקשות שהוגשו מאז תחילת המלחמה ביישובים הערביים בצפון – 5,500; אושרו 53 בקשות, פחות מ-1%. בערב אל-עראמשה –16 אישורים מתוך 300 בתים. עכשיו, 59% מההרוגים הינם ערבים, גם, בין היתר, מהנסיבות האלו. פערי מקלטים, כבוד השר – בסוף מקלטים ציבוריים: בטמרה, עיר עם 37,000 תושבים – אפס מקלטים. בצפת, עיר עם מספר תושבים – 42,000 תושבים – 138 מקלטים. אגב, לא בטוח שגם זה מספיק.
אבל אני רק רוצה להגיד, הפערים זועקים לשמיים. מדובר בחיי אדם, וניכר שבשנה וחצי, גם בהקשר של הבנייה הציבורית של מיגוניות ומקלטים, זה לא רק בעצלתיים, אלא באמת אני רוצה להגיד, זה פשוט כשל מאוד מאוד חמור, שעלול לעלות במחיר חיי אדם, וגם להגיד – בביטחון האישי, בטראומה, בתחושת המוגנות, שזה לא פחות חשוב.
241 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.