תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. ברשותך, היושב-ראש, לפני שאענה לחבר הכנסת מיכאל ביטון, אני רוצה לפנות אליך. בכל אופן, אנחנו מדברים על שאילתות רגילות. תדע שאין לי בעיה לעלות כאן לבמה, לפעמים אני גם שמח בזה, ואני יכול לעמוד שעות רבות. מבחינתי, שכל השאילתות הרגילות יהפכו לשאילתות במליאה. אני רק יודע שבצד הזה של המושבים, של המזכירות, אומרים: מתי ייגמר סדר-היום לפי כמה זמן שמקלב ידבר. אז אני כבר יודע וכבר גם מבקשים ממני לקצר, אבל יש איזה – אני אקרא לזה מעמד – – –
קודם כול, תודה רבה. ודבר שני, אני רואה את השאילתות, כלי שאני השתמשתי בו, ככלי חשוב מאוד. אני רואה חבר כנסת – אני חושב שהוא מצפה לתשובות טובות. ואני אומר לך באופן אמיתי, אני רב איתם שאני רוצה לקבל את התשובה. אחרי שאני מקבל תשובה מקצועית, כמעט אין פעם שאני לא מחזיר אותה – אני חושב שזה לא נותן מענה ממוקד על השאילתה, זה לא נתן תשובה על כל השאלות, יש לו שלוש שאלות, אז למה יש כאן תשובה רק על שתי שאלות ולא על השאלה הנוספת. אני חושב שזה כלי – וצריך לכבד את חברי הכנסת, צריך לכבד את הכנסת, וזה מה שאני עושה. לפעמים זה לוקח קצת זמן. אתה רואה שאני כמעט לא הקראתי מתוך הכתב, אלא עניתי על השאילתות האלה מתוך מה שאני יודע, בעל פה, ומתוך מענה שמתאים לשואל. אבל אין ספק שזה איזה סוג של קונוטציה, זו ענישה מסוימת, זה שאנחנו עונים, על כך שלא שאנחנו עונים תשובה בזמן. אני אומר ומעיד שאין על שולחני שום שאילתה אחת כבר הרבה זמן שאני לא עניתי עליה ואני מעכב אותה.
דבר שני, אדוני יושב-ראש הנשיאות, אתה אישרת שלוש שאילתות. שאילתה אחת – שליש ממנה התברר שכן ענינו בזמן. זה כבר היה אצל חבר הכנסת. הוא לא שם לב לתשובה, אבל אנחנו באסרו חג של פסח כבר ענינו לו ועמדנו בלוח הזמנים, אז זה ירד. אני רק רוצה להמעיט מהדבר, מההתנהלות הלא-תקינה שלנו. דבר שני, גם השאילתה של חבר הכנסת ביטון – המועד האחרון למתן היה 22 באפריל, לא לפני הרבה זמן, בסך הכול פחות מחודש. צריך לקחת בחשבון שזה השבוע שני שיש מענים, אבל מצד שני זו גם תקופת פסח והחגים והפגרה. אז יכול להיות. אני רק אומר את זה ככותרת, אבל אני תמיד אשמח לענות, בוודאי לחבר הכנסת מיכאל ביטון.
השאילתה היא במקומה והיא גם נכונה. אבל אני אענה על השאלה האחרונה, על חלופות. אני אתחיל בשאלה האחרונה, ברשותך. בדקו כמה חלופות. החלופות היו בין סגירה של כמה שבועות לגמרי לבין סגירה מדורגת בסופי שבוע עם מתן פתרונות הרבה פחות פוגעניים והרבה יותר זמינים ויעילים יותר. לכן אנחנו, בעניין הזה, המקטע, אנחנו תגברנו בשביל לתת מענה – ומכאן לשאלה הראשונה – תגברנו את קו השירות 380, הפועל בין באר שבע לתל אביב. המשרד הנחה את רכבת ישראל להפעיל מערך היסעים חינמי בין תחנת להבים לבאר שבע ובין תחנת קריית גת לבאר שבע, בהתאם לזמני הרכבת, ככה שכל פעם של רכבת יש מענה של אוטובוס. ולא רק זה, ביום ה' אנחנו רוצים להקל, אז הרכבת האחרונה מתל אביב לבאר שבע יוצאת בשעה 19:20, לעומת הימים האחרים, שבהם היא יוצאת ב-18:20. נותנים עוד שעה יותר מאוחר כדי שבאמת תהיה עוד רכבת שתגיע למקומות האלה.
עכשיו, שאלת מתי זה ייגמר. אז בעצם סיימנו, ממה שידוע לי, סיימו. בימים אלה סיימו את עבודות החשמל. זה התחיל ב-25 בפברואר ויסיימו עכשיו בחודש מאי. אנחנו צריכים לציין שמדובר בעבודה בשלבים ובמקטעים מסוימים, ואנחנו ממשיכים לקטעים הבאים. ככה עד סוף שנת 2026 כל חשמול הרכבת מצפון לדרום אמור להסתיים.
תודה.
תודה רבה. ראשית, תמיד אני מקבל עצות טובות שבאות ממקום טוב. האירוע הבא שיצטרכו לפנות אנשים במוצאי שבת יהיה כנראה בעוד 20 שנה. יום שישי שחל בו ל"ג בעומר, כמו גם ערב פסח שחל בשבת, זה יהיה רק בעוד 18, 20 שנה, אז ככה שאנחנו מדברים עכשיו על אירוע מיוחד, שהוא ייחודי לשנה הזאת. עד אז אני מניח שגם אם נסיק מסקנות, לא נראה לי שאנחנו אלה שנעביר אותן, ושזה ייכתב בספר.
דבר שני, מדובר על יישוב בסביבת מירון, במירון והסביבה, הרבה למעלה מ-20,000 איש. רק במירון ובסביבה, ככה המשטרה מעריכה, 20,000 איש, זה לא כולל את האנשים שיהיו בצפת וכו'. האפשרות להפעיל – החוק כבר לא מדבר על מוצאי שבת, אבל כדי לפזר את האנשים האלה אנחנו מכוונים אותם לערים מסוימות. הם מתלוננים על כך שהם צריכים לנסוע עם שאטל עד הרכבת, ומהרכבת הם צריכים לנסוע בעוד שאטל לעיר שלהם. הם יחזרו מאוחר, ואז מה יהיה עם הפיזור? נניח, העיר ביתר, זו הדרך היעילה ביותר כדי להחזיר, גם כדי שביום ראשון כל התחבורה תהיה תחבורה רגילה. זו הדרך הכי טובה שאנחנו החלטנו.
זה לא הכול, יש מערך של מאות אוטובוסים שייסעו להרבה מקומות בארץ, מירושלים וכו'. למשל, בירושלים לא לקחו את זה מכיוון שירושלמים צריכים להחליף עוד רכבת. אז לקחו את הערים שהם חושבים שדרכן – שיש שם נוסעים מרובים שצריכים לחזור למקומות האלה. לא נתנו להם להגיע ברכב הפרטי. הרכב הפרטי היה מחוץ לתחום, הוא גם לא יכול להגיע עד שבת. הדרך היחידה שלו לחזור זה בתחבורה הציבורית. אנחנו נפעיל שאטלים מהטרמינל שיש לנו במירון לרכבת, וזה חד-פעמי במוצאי שבת. זו הדרך הבטוחה ביותר לפזר את האנשים. צריך לחשוב שבדרך – צריכים לזכור שבל"ג בעומר היו גם הרבה תאונות דרכים קשות, עם הרבה הרוגים. משפחות נכחדו בל"ג בעומר. זה אירוע קשה מאוד, אירוע מסובך, מורכב, ומשקיעים בזה. זאת הדרך, לדעת מי שמביא את זה.
חשוב מאוד להגיד, בגלל שיש איזה דימוי, רוצים לעשות דימוי של אירוע חרדי, ושמכתיבים דברים – האירוע הוא ממש לא כזה: אירוע גדול מאוד, אירוע שהיום רבים לא יכולים להגיע אליו, רבים צובאים על – כרטיסים. אנחנו מונעים מעשרות אלפים להגיע. מאבדים את זה, וחבל שאנשים – אני גם יודע שהרבה אנשים היו באים והם לא יכולים לבוא, וקשה יותר. אנחנו מקווים מאוד, מייחלים שזה יעבור, שתעמוד לזכותנו זכות רבי שמעון, וגם שהכול יעבור בשלום.
תודה רבה. הסיכום, אני מבין, כנראה נעשה בין המזכירות ובין – אני לא ידעתי מזה. אני הכנתי פה תשובה מפורטת לחבר הכנסת, אבל כבר תהיה לו על השולחן התשובה המפורטת.
965 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.