קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נותנת את התשובה הזאת בשם שר הביטחון. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי כנסת נוספים מציעים לקבוע בחוק כי העברת סיוע הומניטרי מכל סוג במימון המדינה ובאמצעות הממשלה תדרוש אישור מראש של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצעת החוק מעלה קשיים, שכן קבלתה עלולה לפגוע בגמישות הנחוצה לרשות המבצעת בסוגיות אלו הנוגעות לליבת שיקול הדעת המדיני-ביטחוני. לאור האמור, החליטה הממשלה לדחות את הדיון בהצעה בארבעה חודשים. לפיכך, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק, ואני מציע – שר הביטחון – כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה.
השר, אתה רוצה שנייה? שר המשפטים.
אתה רוצה לעצור לי את הזמן שנייה?
תודה. יש לי משהו חשוב – בסדר? אוקיי.
טוב. עכשיו אני רוצה להוסיף כמה דברים ברוח התקופה ולנצל את העמדה המכובדת הזאת. אני רוצה לומר שהשמאל הרדיקלי בישראל שולט במוקדי הכוח למעלה מ-50 שנה, מתוך הבנה שהדמוגרפיה לא מסתדרת לו עם הדמוקרטיה. השמאל, כמו בכל העולם, שלח גרורות שלטוניות ובנה מבוך ביורוקרטי ופקידותי לאורך כל השנים. הוא עשה זאת על ידי חינוך והכשרות ייעודיות כמו קרן וקסנר, תוכנית מנדל, וכמובן הקרן החדשה לפלסטין בשילוב הדייר המוגן של בג"ץ, הלוא הוא הג'ינג'י להחרבת השלטון.
כל השנים חיינו לצד פרשות מתפרצות מהמעונות: גלידה פיסטוק, חמגשיות, דרך סיפורי בוגי על הפרשות הביטחוניות החמורות מקום המדינה כמו הצוללות, עובר ל-F-35 לסעודיה בהסכמי אברהם ועד חרטא-גייט. תמיד היו גם מחאות "ספונטניות", מה שנקרא, הממומנות במאות מיליוני דולרים, כמו מחאת הקוטג', נישוב הגז, הדגלים השחורים ועוד, ובשנתיים האחרונות התכנסו להם כל זקני ציון מהאהודים ופורום 555, דרך אחים לנזק, האקדמיה, וכמובן אסטרטגי הרעל רונן צור, האילן שילוח ושות'. לכולם מכנה משותף אחד: שמאל רדיקלי ופרוגרסיבי. לאחר שנתיים של כאוס ברחובות, ניסיון הפיכה צבאית שקטה – כי הרי למה הפיכה פשוטה אם הרמטכ"ל לשעבר וראש השב"כ – שגם הוא בעינינו לשעבר – מגיעים לבית המחוקקים ומעבירים מסרים מראשי המחאה שאם נעז לחוקק חוקים שלא מתואמים איתם אז לא יהיה צבא? זו אגב הפיכה. רק מה, הם לא הבינו שהם נפלו על הממשלה הלא-נכונה. עלינו לא מאיימים, בטח לא אנרכיסטים אלימים, מציתי מדורות או נפוליאון דה לה שמאטע כמו משה רדמן אבוטבול, שהכתיר את עצמו לכוח חלוץ.
לצערנו, קרה בדיוק מה שאיימה הגב' שקמה באוקטובר: לא יהיה לנתניהו צבא, לא חיל האוויר, לא אמ"ן ולא 8200. אמרה, וידעה טוב טוב על מה היא כתבה ונאמה. האויב, שקרא היטב, ניצל את זה כמו שרק אוכלי המוות האלה יודעים. היא ושותפיה הפירומנים הפכו את ביטחון ילדי ישראל למשחק פוליטי, ומנסים לשחזר את ההצלחה מהסיבוב הקודם גם עכשיו, במסע דה לגיטימציה ממומן נגד מלחמה מהצודקות בתולדות העם היהודי.
אם חשבנו שבזמן שחיילינו הקדושים לוחמים בשדה הקרב ומשנים את פני המזרח התיכון, או שלאחר שנתיים ייתנו לשוטרים שלנו לעסוק בפשיעה ולהירתם למאמץ המלחמתי עד הבחירות – אז חשבנו. כבר בערב 7 באוקטובר השתלטו האנרכיסטים על נושא החטופים, חטפו כמה משפחות, ומייד עשו את מה שהם יודעים הכי טוב – לפלג, להרעיל ולהסית. הם סימנו מייד יעדים ותרחישים. תחילה הם בנו על 100,000 מילואימניקים מפגינים בקפלן – לא קרה. במקום זה הם קיבלו על ראשם את ריסוק חיזבאללה.
גנץ הוזמן לארצות הברית לצורך תיאום והבנה, כי מייד לאחר נטישת הממשלה ביוני הוא יקבל רוח ביידנית מלטפת, מלווה במגבלות אמריקאיות כמו שראינו, וכמובן כוח קפלן היה בהיכון בעמדות, וצה"ל לא יחזור להילחם, והופ, הממשלה נופלת – גם לא קרה. אז מייד הם עברו להכנות ימי השיבושים, וקיבלו את ימי החרבושים. כל קפלן כססו ציפורניים, והינה מגיע התקציב, וכמיטב המסורת, שלטים במאות מיליונים, אולפנים דרוכים, עיתונים מודפסים, והינה זה מגיע – החרדים מפילים את הממשלה ובנט מקים מפלגה. אך ליגונם הרב, גם זה לא הצליח.
כאן אני חייבת להזהיר: אזרחי ישראל, הנזק והכתם שהאנשים האלה עשו למדינת ישראל עוד ילווה את המחנה הזה לדורות, אבל כעת אני מבקשת מאנשי המחנה הלאומי את הדברים הבאים: ברגע שגם האסטרטגיה הבאה לא תצלח להם, רמות התסכול והמרמור יעלו שלב. הרי תראו מה קורה היום במחנה השמאל: גנץ ומפלגתו מתקשים להתרומם בגלל הסגנון הממלכתי שלהם, המצביעים מאסו בלפיד והיפוכו והמנדטים בורחים ממנו, למרות שהוא מאוד מנסה לשנות את הסגנון ומפעיל את כל ניסיון המשחק מול המצלמה שלו, אבל גם זה לא עוזר; השמאל הקיצוני מאס בדמוקרטיה ועבר לאנרכיה, שם מצאו את יאיר גולן המהפכן שקורא להפיכה, שמגיע להפגנות כמו צ'ה גווארה, כשמשמאלו הגב' לזימי מצוידת בקרשים ומאחוריו רב האופוזיציה, הרב קריב. השמאל מנסה לעלות שלב, שוב. הוא הבין שכל הטקסים האלטרנטיביים לא התרוממו. ראיתם שהשנה הם הסתפקו רק בטקסים מסורתיים של יום הזיכרון הפלסטיני-ישראלי.
בקיצור, אין קונים לאנרכיה שלהם. אולם לצערנו יש עדיין רסיסי אנרכיה. בבית העלמין ברמלה, כשזכיתי לייצג את הממשלה, מתוך אלפים שחיבקו והתרגשו איתי עמד אדם אחד בודד, שלא הגיע מרמלה, לצד כתב של אל-ארד – הארץ, למי שלא מכיר – ומלמל איזה משהו נגדי, וציער את המשפחות, עד שהתפתחה קטטה שבסופה הוא גם נפצע. וזו הסיבה שאני נואמת את הנאום הזה.
אחיי ורעיי למחנה הלאומי, למעלה משנתיים עמדנו בצד וגילינו אחריות. אני מבקשת לא להיגרר לפרובוקציות שלהם בשום אופן. תאמינו בנו שנעשה את השינוי על אפם ועל חמתם. אנחנו רואים שגם הרדיפות האובססיביות שלהם גוססות. אני אגלה לכם סקופ: ביקשתי לפרסם את הלו"ז היומי שלי אישית מראש, על מנת להקל על כל המשועממים והמתוסכלים שרודפים אחרינו כל היום. למה? כי אני אישית לא סופרת אותם. אך לצערי גופי הביטחון אסרו עליי. אנחנו נשנה את המזרח התיכון לדורות קדימה. התקשורת בשינוי, השב"ס בשינוי, המשטרה, צה"ל, ובעוד כמה דקות גם השב"כ. המחנה הלאומי עושה את השינוי על פי אמונתו והשקפתו. אז אל תיתנו להם לגרור אתכם לאנרכיה, למרמור ולכאוס. העם יודע את האמת, בניגוד להנדסת התודעה שלהם כמו שיבוט ועדת החקירה. כי אם השמאל היה מחובר למקורות, במקום לרדוף אחרי מתפללים ביום כיפור, הם היו יודעים את האמת הפשוטה מספר יחזקאל פרק ל"ג, פסוק ו' – תשמע, הרב קריב, תשמע: "והצֹפֶה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר, והעם לא נזהר, ותבוא חרב וַתִקח מהם נָפש, הוא בעֲוֹנו נלקח ודמו מיד הצֹפה אדרֹש".
פשוט. לא ועדה ולא הנדסת תודעה. אחד המשיך לישון, והאחרים, במקום לתקוע בשופר ולפזר את המסיבה, בחרו לא לצלצל לראש הממשלה, לא להקפיץ את הכוחות ולא להעיר את חיל האוויר. פשוט, לא מסובך. תודה רבה.
976 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.