קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת והשרים, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד לא פשוטה. יש כאלה שאומרים שאנחנו בתקופת חירום. יש כאלה שמרשים לעצמם להתנהג כאילו ששום דבר לא קורה פה, להסתובב בחו"ל, משרדי ממשלה מיותרים, מריבות פנימיות, ולקדם חקיקה שלא קשורה בכלל למה שקורה במדינת ישראל. החוק הזה הוא לגמרי קשור למה שקורה אצלנו עכשיו, בתקופת המלחמה.
נודע לי שמדינת ישראל מימנה מכספי משלם המיסים דרך משרד הביטחון סיוע הומניטרי לעזה. בחודש מאי שנה שעברה מדינת ישראל, בפטור ממכרז, בצורה מהירה והיסטרית, העבירה לעזה על חשבון כספי משלם המיסים הישראליים שלנו, של כולנו, סך של 6.5 מיליון שקל לסחורות של אורז. כתוב: סיוע הומניטרי בהול – אורז, תבלינים, פסטה וכל הטוב שבעולם. מישהו יגיד שזה כסף קטן, בסך הכול 6.5 מיליון שקל, אבל מה שמדאיג זה שזה קרה – זאת אומרת שבזמן המלחמה, במאי בשנה שעברה, אנחנו העברנו באופן בהול סיוע הומניטרי לעזה על חשבון משלם המיסים הישראלי. זה מופיע באתר של משרד הביטחון. כרגע זה כבר נמחק משם, אבל הספקנו לתפוס בזמן אמת, מה שנקרא. זה מאוד מדאיג, כי אם עכשיו אנחנו במלחמה – ואנחנו במלחמה, אי-אפשר להתכחש לזה, 60,000 צווי מילואים – במאי בשנה שעברה אדרבה ואדרבה, היינו בשיא, ופשוט העברנו אוכל לחמאס. דאגנו שחלילה לא יחסרו להם אורז ופסטה.
אז אני מאוד מאמינה בפיקוח פרלמנטרי. אני מאוד מאמינה שמצד אחד לממשלה יש כל מיני שיקולים, יכול להיות מצב כזה או אחר, ואני לוקחת את זה בחשבון; אבל מצד שני, אם הממשלה – ועל זה החוק – תחויב באישור מוועדת החוץ והביטחון – או הייתי טיפה מורידה את הרף: בדיווח – על כל הדברים האלה, שזה על חשבון משלם המיסים הישראלי, על חשבון אזרחי ישראל, יכול להיות שהיחס בקבלת ההחלטות יהיה אחר, ואז גם היינו יודעים בדיוק מה קורה.
אתן כמה דוגמאות למה עוד קורה בעזה שאנחנו לא יודעים, או שמספרים לנו סיפורים ואחר כך מתברר משהו אחר לגמרי. עם כל זה שאנחנו במלחמה ו"ניצחון מוחלט" ו"פסע" ו"נכריע" ו"נכופף" – ממשלת ישראל עדיין מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי לעזה גם עכשיו. חברים בקואליציה, אולי פספסתם את זה: גם בימים האלה נכנסות משאיות לתוך עזה. מספרים לכם שלא, אבל זה לא נכון, זה שקר. נכנסו משאיות לתוך עזה עם טלפונים חדשים, עם פאנלים סולריים, עם דלק, עם סיגריות. זה קרה עכשיו דרך מעבר כיסופים. אז כביכול כרגע עזה במצור. אומרים לנו – הממשלה אומרת לנו שלא נכנס לשם כלום ושום דבר, אז זה שקר. זה דבר שנודע לי, זה מה שהצלחתי לגלות במקרה, שנכנסים דברים.
אני כל הזמן שואלת את עצמי איך בעזה – ואני רואה סרטונים משם – יש פירות וירקות טריים בשוק כל הזמן? זה קיים. איך בשוק עזה פועלת מסעדת יוקרה עם מנות שף, עם גלידה איטלקית? תסבירו לי את האסון ההומניטרי שקורה בעזה. תסבירו לי בבקשה למה עד עכשיו אנחנו מספקים כ-60% מהמים לצפון הרצועה? תסבירו. כי אלה דברים שקורים בפועל, זו אמת. אנחנו מספקים 60% מהמים לצפון הרצועה. אז איך אפשר לנצח במלחמה אם אתה מעביר אורז ופסטה וטלפונים סלולריים, סיגריות? מה עם משרד הבריאות העזתי, אם סיגריות זה מספיק בריא? מספקים מים. וזה רק החלק הקטן שהצלחתי לתפוס בעזרת האנשים שעובדים איתי.
אז הצעת החוק הזאת מדברת על דבר מאוד פשוט, ואני מאמינה שאנחנו כחברי הכנסת כן צריכים לדרוש את זה מהממשלה. כי אם ממשלת ישראל מקבלת החלטות כאלה ואחרות – ואני יכולה להבין שלפי שיקולים, יש כל מיני זירות, שמסיבות כאלה ואחרות אנחנו צריכים לספק סיוע הומניטרי למקום מסוים – –
– – למקום כזה או אחר בתבל על חשבון משלם המיסים הישראלי – לפחות שהממשלה תחויב בדיווח – כרגע כתוב בחוק "אישור מראש" – לפחות בדיווח לוועדת החוץ והביטחון או לוועדת המודיעין, אם זה חסוי, כי ככה, כשיקבלו החלטות, השיקול יהיה אחר לגמרי; ידעו שחייבים בדיווח, חייבים בשקיפות, גם אם זה במסגרת החסויה של ועדות הכנסת, ולא הכול מותר.
אני באמת מאמינה שהפרלמנט, הכנסת, הוא הריבון. אני באמת מאמינה שהפיקוח הפרלמנטרי הוא כלי מאוד מאוד אפקטיבי. אף פעם לא הייתי שרה, ויכול להיות ששרים יחשבו אחרת, כי השרים משום מה חושבים שהכנסת מפריעה להם לעבוד ולעשות מה שבא להם, אבל השרים החכמים והשרים שמבינים איך המערכות עובדות – חושבים אחרת. כי הכנסת זה שיתוף פעולה, זה קול העם. החוכמה לא נמצאת אצל שר כזה או אחר וגם לא בקבינט. אז פה החוק מדבר על כך.
שורה תחתונה: אם מדינת ישראל החליטה לספק סיוע הומניטרי לישות כזו או אחרת, וכרגע אני מדברת על הדוגמאות שנתתי על עזה – עזה זה חמאס, שלא נטעה במצב – אז לפחות שהממשלה תחויב בדיווח לוועדת החוץ והביטחון או לוועדת המשנה של החוץ והביטחון, וככה אני מאמינה ששיקול הדעת יהיה אחר, דרך קבלת ההחלטות תהיה אחרת, וגם האחריות תהיה אחרת. כי כל מה שקורה מתחת לשולחן ואחר כך אנחנו מגלים את זה באקראי דרך אנשים טובים שעוזרים לנו לגלות, או עיתונאים – אחר כך מכחישים שזה לא קרה ולא היה וסיפורי סבתא. אז לא, עובדה שזה קרה. במאי בשנה שעברה סיפקנו אוכל לחמאס ב-6.5 מיליון שקלים.
לפני חודש נכנסו משאיות לעזה עם דלק, סיגריות, טלפונים, מחשבים ופאנלים סולריים; אנחנו מספקים כ-60% מהמים לצפון רצועת עזה, וגם אחרי שהצינור נפגע אנחנו תיקנו אותו, וזה עדיין קורה. אז עם כל הכבוד, ככה לא מנצחים במלחמות – ככה מסכנים את חיילינו, וככה אולי פועלים ממניעים זרים שאנחנו לעולם לא נדע. שוב, פיקוח פרלמנטרי, אור השמש – זה המאסט, במיוחד בדברים רגישים כאלה. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים – יריב. יריב, באמת, אמיתי, אני מבינה את כל השיקולים, ואתה יודע מה? יש גם צדק במה שאתם אומרים, כי להגביל את הממשלה לאישור בזמן אמת – כשאני כתבתי את הצעת החוק הזו הייתי נורא עצבנית, כי גיליתי את העברת הכספים הזאת של 6.5 מיליון שקל, אז כתבתי אישור מראש ותנאים מאוד מאוד קשוחים. אבל המשמעות האמיתית העמוקה של הדבר הזה היא דיווח לוועדת חוץ וביטחון, ואפשר להגביל את זה לוועדת המשנה למודיעין. ברור שזה בדיעבד. זה לא אישור, זה דיווח. כשהממשלה עושה כל מיני דברים, יש שיקול דעת והכול בסדר, אבל היא יודעת שזה, מה שנקרא – אף אחד אף פעם לא ידע על זה, והיא לא מחויבת לשום עין ביקורתית. יכולות ליפול טעויות, וקרו כבר טעויות, וחבל.
אני באמת מאמינה שאם אנחנו נגיע להבנות ולהסכמות שזה יהיה דיווח לוועדת חוץ וביטחון או לוועדת המשנה למודיעין וועדת חוץ וביטחון בתנאים כאלה ואחרים, זה טוב לכולם, כי המצב שאנחנו כמדינה מספקים סיוע על חשבון אזרחי מדינת ישראל לכל מיני גורמים, ביניהם מה שקרה בחודש מאי שנה שעברה לעזה, קרי חמאס, זה מצב בלתי נסבל. זה מצב בלתי נסבל. זה מעלה את כוחה של הכנסת, זה מעלה גם את האחריות של הממשלה. אם הממשלה תדע שזה המצב, שהם מחויבים בדיווח ומישהו ישמע על זה פעם, ולא שאני בטעות במקרה גיליתי את זה באתר משרד הביטחון, יכול להיות ששיקול הדעת יהיה אחר.
היום אתם הממשלה, מחר אני הממשלה, מוחרתיים מישהו אחר יהיה הממשלה – אני רוצה את זה לא רק כדי לעשות אצבע לעין לממשלה הזאת; אני רוצה זה לעתיד, לתמיד. זה בדיוק האיזון בין מערכות השלטון במדינת ישראל, והפיקוח הפרלמנטרי הוא הדבר הכי אפקטיבי. אפשר להגביל את זה, אפשר לחשוב איך עושים את זה, אבל אל תשכחו שהממשלה עושה דברים כאלה, ובסוף זה כסף של ישראלים, של כולנו, וכשבפעם הבא יהיו חסרים חצי מיליון שקל, לא יודעת למה, לעובדים הסוציאליים, צריך להבין – –
– – שלקחו את זה ממקום אחר ונתנו את זה למשהו אחר.
דקה, אני מסיימת. לכן אני מוכנה לכל קונסטרוקציה כדי באמת להחזיר את האיזון הזה בין הממשלה לכנסת. תודה רבה.
1,192 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.