קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. החוק הזה נולד כתוצאה מעבודה מאומצת של ועדת משנה בוועדת החינוך, ועדת משנה שעוסקת בתוכני הלימודים במזרח ירושלים.
אני רוצה לספר לכם, חבריי חברי הכנסת, שבמזרח ירושלים במערכת החינוך הערבית לומדים 110,000 תלמידים. את אותם 110,000 תלמידים מלמדים 6,720 מורים. לתדהמתנו גילינו ש-4,000 מורים מתוך אותם 6,720 מורים, 4,000 מורים למדו באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, במכללות ברשות הפלסטינית – אוניברסיטת א-נג'אח בשכם, אוניברסיטת ביר זית ברמאללה, המכללה האסלאמית בג'נין ועוד כהנה וכהנה.
אין לי מילים לומר את מה שאתם יודעים. המורים האלה שמגיעים, הסטודנטים האלה, הבוגרים האלה שמגיעים מהמכללות ומהאוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, נושאים בתרמילם מעבר לידע המקצועי גם משנה סדורה אסלאמיסטית, פונדמנטליסטית, ג'יהאדיסטית שאותה הם מביאים לכאן לירושלים. במרחק שבע דקות מכאן נכנס מורה לכיתה, מורה שלמד במכללה האסלאמית בג'נין, סוגר את הדלת עליו ועל 30 תלמידיו ומלמד אותם שנאת ישראל, מלמד אותם את פירות הבאושים, כשאת התוכן הזה הוא מביא איתו משם, מלב-ליבה של המאפליה של הרשות הפלסטינית.
לתדהמתנו הגדולה, ממשלת ישראל קיבלה החלטה, החלטת חומש, בפעם השנייה, שבה היא מטפלת בשלל נושאים בלימודים האקדמיים: בהנחלת השפה העברית לתלמידים במזרח ירושלים, בהנחלת לימודי מקצוע, מדעים וכדומה לתלמידים במזרח ירושלים, אפילו בהעברת תלמידים ללימודי הבגרות הישראלית. שעה ש-85% מהתלמידים לומדים על פי התאוג'יהי, הלוא היא הבגרות הפלסטינית פה בירושלים, שמה הממשלה יעד להעביר את התלמידים האלה לתוכנית הבגרות הישראלית. אבל בדבר אחד הממשלה לא טיפלה, וזה שדרת ההוראה של התלמידים הללו. אותם מורים שמלמדים את התלמידים, שהם – אתם יודעים שמורה בכיתה הוא הרבה יותר ממורה; הוא מחנך, הוא מנחיל דרך, הוא מורה דרך, הוא בעצם מעניק לתלמידיו את סל הערכים שאיתו הוא בא.
וכאן אנחנו נכנסנו לתמונה, ידידי חבר הכנסת עמית הלוי ואנוכי, וניסחנו חוק, חוק שתכליתו אינה פדגוגית, חוק שתכליתו אינה ביטחונית – חוק שתכליתו היא לקבוע נורמה, והנורמה אומרת שמורה במערכת החינוך הישראלית שממומנת על ידי משרד החינוך הישראלי, מורה כזה, גם אם הוא לא נושא בכליו את סל הערכים הציוני-לאומי שלנו, גם אם הוא לא מלמד את חגי תשרי ואת חגי אלול ואת חגי ניסן, הרי שהוא לא יכול ללמד את אותה משנה ג'יהאדיסטית. הוא חייב ללמד את אותו סל ערכים אוניברסלי, ערכים של חופש, של חירות, של אהבה, של דמוקרטיה; הוא חייב ללמד את אותם ערכים בכל בית ספר באשר הוא, גם אם לא מדובר בבית ספר יהודי. את זה באנו להנחיל בחקיקה הזו. זו תכלית החוק ואין בלתה.
לכן, חבריי, כשאנחנו בחוק הזה עושים סור מרע וקובעים שמי שלמד לימודים אקדמיים ברשות הפלסטינית לא יוכל ללמד בבתי ספר בירושלים ובישראל, בתי ספר של משרד החינוך, זה מה שאנחנו עושים ביד שמאל, וביד ימין הממשלה – בדחיפתנו, בריכוז עבודה בחודשים האחרונים יחד עם משרד החינוך, יחד עם המשרד לענייני ירושלים – הולכת להוביל תוכנית שאותה הגינו, תוכנית "מדרסה" להכשרה של מורים שילמדו במזרח ירושלים בלי לעבור ברשות הפלסטינית.
רבותיי, חברים יקרים, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזאת בנושא שלא טופל ב-30, 40, 50 שנה האחרונות. זה צעד חשוב מאוד של לקיחת אחריות של מדינת ישראל על מה שקורה במזרח ירושלים, ודווקא היום, דווקא אחרי 7 באוקטובר, דווקא אחרי אותה נאציפיקציה שאנחנו מדברים עליה – –
– – כשהמתח, כשהמרחק בין אותם מקומות במזרח ירושלים לבין שכונות ישראליות במערב העיר הוא לא של דקות נסיעה אלא של שניות נסיעה, של שניות הליכה ברגל, דווקא היום אנחנו צריכים להתחיל את השינוי בתוכניות הלימודים במזרח ירושלים.
לכן אני מצפה גם מחבריי מהאופוזיציה לתמוך בחוק הזה, כי זה החוק שימנע את 7 באוקטובר 2030 בירושלים. זה החוק שאם לא נטפל בו, אם לא נקבל אותו, אם לא נעביר אותו, הוא חלילה יכול להביא עלינו את 7 באוקטובר 2030 בתוך בירת ישראל, חס וחלילה, וזו תחילת התיקון. לכן, חברים, אני מבקש מכם לתמוך בחוק הזה גם מימין, גם משמאל. זו האחריות שלנו, זו החובה שלנו כלפי אזרחי ישראל שבירושלים, ערבים ויהודים כאחד. תודה רבה.
629 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.