אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני שר החינוך – הוא עדיין כאן?
אדוני שר החינוך לא נמצא, אבל הוא ישמע את הדברים. אדוני שר החינוך, האנשים שהפגינו בחוץ אינם שמאל רדיקלי וקיצוני. של נעליך מעל רגליך.
אל תפריעו.
המשפחה שלי הייתה שם, והם לא שמאל רדיקלי. הם קצינים בצבא ונכי צה"ל. אלה אנשים שהמדינה הזאת חשובה להם, כמו רוב האנשים שם. עולה שר החינוך לכאן. אתם לא מסכימים לדעתם – בסדר; אתם רוצים להתווכח איתם – בסדר; אתם רוצים להשמיץ אותם – בסדר. אבל נכי צה"ל וגיבורים גדולים שלא חושבים כמוכם, שמודאגים מהדמוקרטיה, הם שמאל קיצוני? הם אנשים שלא אוהבים את הארץ?
ואני רוצה להזכיר לאדוני – הזיכרון קצר – שר החינוך, אוי, מה עושים לדגני. 2018, נתיב אבות, אתם זוכרים? צעדה של אלפי תלמידות להזדהות, עזבו את יום הלימודים והלכו. ציוץ לא נשמע. להם מותר. לדגני אסור. אם אתה רוצה לעמוד על החוק, ואם אתם אלה שהחינוך בגרונכם, אל תעשו איפה ואיפה, כי כשבמדרשות ובתיכונים ובישיבות יוצאים להפגין ולעשות תהלוכות בשעות הלימודים – שקט, לא מצייצים. אז כדאי שתעשו סדר. תצאו לשם, אנשי הקואליציה. למה אתם מפחדים? אם אתם לא מסכימים איתם, תתעמתו איתם.
תתעמתו איתם. תצאי, טלי, תתעמתי איתם.
אבל פה אתם גיבורים גדולים. בהיכל כאן אתם יושבים מוגנים ומכסחים את הצורה לקצינים, לאנשים פשוטים שחושבים אחרת מאיתנו, זה כל פשעם, ודואגים למדינה ויוצאים להפגין.
אני מריע להם ואני מחבק אותם, והלוואי שעוד ועוד יבואו. כשאזרח מרגיש שהאדמה רועדת מתחתיו, ראוי שהוא יצא להפגין. זה חינוך אמיתי. זה חינוך אמיתי.
על מה – הוא יחליט, לא את תחליטי.
על מה – הוא יחליט. תתווכחי איתו, תצאי לשם, תרימי גם את שלטים, אבל אל תקראו לאנשים האלה "אנרכיסטים".
קטי, קטי.
אני קורא לה קטי, אתה תקרא לה קֶטי.
טלי, עכשיו הצעת החוק. טלי, עכשיו הצעת החוק. נריב אחר כך.
לא.
תגידי, את בסדר?
את צריכה להגיד לי מה לגנות ומה לא לגנות? גם אם זה לא היה גנץ, וגם אם זה היה איש ימין, והיה רמטכ"ל, והיה גיבור – בוודאי שאנחנו מגנים, בוודאי.
קטי, זהו, את לא מפריעה לי. זהו. זהו, את לא מפריעה לי יותר.
חמש דקות להצעת החוק, אז אני מבקש. קטי, אמרתי לך לא להפריע לי, אבל תקשיבי.
זאת הצעת חוק, חבריא – אני ממש מתבייש. אני בטוח שהאנשים בוועדת השרים לחקיקה פשוט לא קראו את ההצעה. אמרו לי, ביקשו ממני לדחות דיון בחודשיים. לא הבנתי למה. תכף אני אספר לכם למה. לא מדובר כאן באיזה חוק סמלי, תיאורטי, שדורש כספים. אין בו כסף. כל מה שאני מבקש בחוק הזה הוא דבר פשוט, ואני כראש עיר החלתי את זה בעיר שלי. הצעת חוק החינוך המיוחד פה – לשלב ילדים עם מוגבלויות בתנועות נוער. פשוט.
יש את תנועת כנפיים של קרמבו, אבל מה שאני מבקש – –
שנייה, אדוני היושב-ראש. – – שכל תנועת נוער שמתוקצבת תפתח את שירותיה לאנשים עם מוגבלויות. זה לא עולה כסף, לא עולה שקל וחצי שקל; שבמשרד החינוך, באגף של החינוך המשלים או באגף שמטפל בתנועות הנוער, יהיה אדם אחד, נציב אחד, שיקבל מכל תנועה – הצופים, הנוער העובד, השומר הצעיר, בני עקיבא – יקבל דיווח כמה ילדים עם צרכים מיוחדים נמצאים שם. זה יפתח להם לא רק את כנפיים של קרמבו, שאני וגם יאיר לפיד – ב-2013 היו שם תשעה סניפים; היום יש לפחות 60 סניפים. אבל למה רק כנפיים של קרמבו? למה בעיר שבה אין כנפיים של קרמבו, ויש בני עקיבא ויש הנוער העובד ויש השומר הצעיר – למה בעיר כזאת לא יהיה ברור לראשי תנועות הנוער שגם שם תהיה איזו הצהרה ברורה שנראית לעין, שנמדדת, שכן – אנחנו קולטים אנשים עם צרכים מיוחדים?
כן, כן, להחיל את זה על כולם, אבל לכתוב את זה בחוק, זה הכול. תקציב – אפס, שום שינוי, רק רצון. ואני רוצה להגיד, אני כתבתי את הצעת החוק אחרי שבדקתי וראיתי שבחלק מתנועות הנוער, הגם שהן לא מצהירות על זה – המקומות שלהן לא נגישים, וילדים לא יכולים לבוא לפעול, ילדים לא יכולים להיות חלק מתנועת הנוער עם כיסאות גלגלים. יש מקומות שבאים ומרימים אותם ומכניסים לתוך השבט, לתוך הקן. אבל ביום שהחוק הזה יחוקק, יהיה ברור שכל מבנה של תנועות נוער, כל תנועת נוער תכשיר את מבניה, את אנשיה, לקלוט אנשים עם מוגבלויות. כסף – אני חוזר – אפס. לא ביקשנו תקציב. ביקשנו רק לפתוח את הלב.
ומה עושה ועדת השרים? אבל מה לעשות, כשהיום עסוקים בלהשמיץ את הצד השני, כשהיום עסוקים בלפטר כמעט את כל שומרי הסף, כשהיום מתעסקים בראש השב"כ ובמפקדים בצה"ל, וכולם אשמים חוץ מאחד – ביום כזה כנראה שאין קשר לאנשים עם מוגבלויות.
ובכל זאת, בגלל שעכשיו אתם, חברי הכנסת, שמעתם את לשון החוק, תחשבו פעמיים לפני שאתם לוחצים. זה מגיע לאנשים, לילדים שלנו, עם הצרכים המיוחדים. תודה.
למה אוריאל?
תראו, אנחנו, גם במפלגה שלי, אנחנו רואים את הטיפול – אפשר לבקש שקט?
אנחנו, אני וחבריי, לא מעלים לכאן חוקים פופוליסטיים, במיוחד בטיפול באנשים עם מוגבלויות. אני הולך עם החוק הזה כבר כמה שנים כי הוא מאוד מאוד חשוב. אסור להגיד לילד עם צרכים מיוחדים לאיזה תנועת נוער ילך. צריך לאפשר לכל ילד ולכל ילדה לבחור את תנועות הנוער שהם רוצים להיות בהן, ובשביל זה צריך להכשיר.
הסיפור שאומרים שיש בעיה תקציבית – אני חוזר ואומר: אין בעיה תקציבית. אבל היות שפניתם כמה חברי כנסת, כולל השר – –
– – והיושב-ראש הנוכחי וטלי, אני לוקח אתכם, ואנחנו יושבים עם שר החינוך כדי להביא את ההצעה הזאת לכאן בעוד חודשיים ולהתחיל להריץ אותה.
על כן, בגלל הילדים האלה ולטובתם ולכבודם, אנחנו לא נעמוד כאן ונתווכח – וחבל שהשר לא פה. אם זה חודשיים, אני מקבל את זה, ונדבר במהלך החודשיים האלה. תודה.
893 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.