קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כל הטריקים למדנו מש"ס, בייחוד ממך.
עוד לא גילינו את הטריקים האמיתיים שלכם, אבל בסדר, לאט-לאט.
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עליתי להציג בפניכם את חוק הריסת בתי מחבלים. האמת היא שעליתי בעיקר לברך אותך, חבר הכנסת אביחי בוארון, על העבודה הקשה שלך, העבודה הפרלמנטרית בעניין הזה. אני חושב שהמצב היום הוא אבסורד. זאת אומרת, מה קורה היום? תבינו, מחבל בא, מנסה לרצוח אותך, הוא לא מצליח; לא הצליח לרצוח אותך, אז אנחנו לא נהרוס לו את הבית. זו הזיה מוחלטת למעשה, מכיוון שאם הוא לא הצליח אז אנחנו נקל בעונש? אני חושב שאולי אפילו המצב צריך להיות הפוך.
יתרה מזאת, אין הבדל, כן בקו הירוק, מחוץ לקו הירוק. אנחנו, אחרי 7 באוקטובר, טרור לא מוכנים לקבל, פשוט, בלי אולי, בלי בערך, בלי מסביב. מי שנוגע בטרור, מי שמנסה לרצוח, הצליח או לא הצליח – ביתו ייחרב. ואני עונה לך בנושא הזה: ההחלטה הזאת צריכה להיות – כמו שחבר הכנסת אביחי בוארון מוביל ועבד קשות בעניין הזה – זו צריכה להיות החלטה של הדרג המדיני, בוודאי, ולא שיקול מקצועי של אף אחד. ודאי שזה צריך להיות מסלול ובלי לעכב את זה בכל מיני טיעונים משפטיים כאלה או אחרים.
חברים, אחרי 7 באוקטובר התעוררנו, ואני מציע שכולנו נתעורר, ואני מציע לכם, חברי הכנסת של הבית הזה, להתעורר ולהגיד דברים פשוטים. אגב, בארצות הברית הדברים האלה כבר נהיים פשוטים, אז אנחנו לא צריכים להשתרך אחריהם, אנחנו צריכים להקדים אותם. האמירה הזאת, אין מוסרית ממנה. יתרה מזאת, גופי הביטחון רואים שהעונש הזה מרתיע והעונש הזה הוא הרתעה לעתיד. לכן, חבריי היקרים, אני מבקש מכם, כמובן, לתמוך בהריסת בתי מחבלים. תצביעו בעד. תודה רבה לך, חבר הכנסת בוארון. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אני מקווה שעניתי על ההתנגדות. תודה.
275 מילים של משה פסל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.