קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-13 בדצמבר 2018 פרסמה מערכת הביטחון שחוסל בשכם המחבל אשרף נעאלווה, המחבל שרצח את קים לבנגרונד-יחזקאל ואת זיו חג'בי, השם ייקום דמם, בפיגוע במפעל אלון מתכת באזור התעשייה ברקן. ביתו של המחבל לא נהרס עד היום, לאור עמדת הפרקליטות הצבאית שהתקבלה בבג"ץ, שאישר הריסת קיר אחד בלבד בבית המחבל.
בנובמבר 2022, בעקבות פיגוע הדקירה והדריסה באריאל שבו נרצחו שלושה ישראלים – תמיר אביחי, מיכאל לדיגין ומוטי אשכנזי, זכרם לברכה – נדרשו חודשים ארוכים של הליכים משפטיים עד להריסת ביתו של המחבל מוחמד מוראד סוף. חייהם של הקורבנות נגדעו ברגע אחד, אבל הצדק התמהמה חודשים ארוכים, וביתו נהרס רק חצי שנה לאחר מכן.
במרץ 2022 המחבל דיא חמארשה רצח חמישה אנשים בבני ברק – גיבור ישראל השוטר אמיר חורי, אבישי יחזקאל, יעקב שלום ושני עובדים זרים מאוקראינה. גם במקרה זה נדרשו חודשים ארוכים עד לאישור ההריסה. ואם תשאלו, חבריי, מה לגבי יולי 2017, כשהמחבל עומר אל-עבד פרץ לבית משפחת סולומון ביישוב נווה צוף בליל שבת ורצח את בני המשפחה יוסף, חיה ואלעד סולומון, השם ייקום דמם – עד היום ביתו של המחבל לא נהרס. הבית עומד על תילו.
לא פעם ולא פעמיים אנחנו מגלים מקרים שבהם בג"ץ מבטל לחלוטין את צו ההריסה בטענה שהמחבל לא מתגורר באותו בית באופן קבוע. איזה מסר, חברים, עובר כאן למחבלים הבאים? איזה מסר עובד למחבלים כשידינו איננה יד קשה כנגד הטרור? חברים יקרים, צדקותו של בן אבקולס החריבה את ביתנו. הצדקות המוסרית שלנו איננה נתפסת אצל האויב כמוסריות אלא כחולשה, כעם אשר זכותו על הארץ אינה ברורה לו ודרכו איננה נהירה לו.
לפי נתוני צה"ל, בין השנים 2019 ו-2023, משך הזמן הממוצע מרגע הפיגוע ועד להריסת בית המחבל עמד על 112 ימים – כמעט ארבעה חודשים. האם יש לנו את הזמן הזה? האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו הליכים משפטיים מסורבלים שנמשכים חודשים ארוכים כשהמחבל הבא מתכנן את הפיגוע הבא?
כאן, חברים, אני מגיע אל הכשל הישראלי במלוא מערומיו. כל המקרים שמניתי בפניכם הם מקרים של מחבלים ביהודה ושומרון, אבל מחבלים שהם אזרחי ישראל, שרצחו, פגעו, פצעו – הם, בתיהם כלל אינם נהרסים. זו העובדה, זו המציאות.
כשהצעת החוק שלי שמונחת לפניכם הגיעה בפעם הראשונה לוועדת השרים לענייני חקיקה, שוב אנשי הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון התנגדו. הם עמדו על הרגליים האחוריות כדי למנוע את קידום הצעת החוק, בטענה שהשר רשאי גם היום להרוס בית מחבל, גם בתוך הקו הירוק. אבל פרקטית, מי שמחולל את התהליך זה הייעוץ המשפטי, הדרג המקצועי, ולא השר, וזה מה שהחוק הזה בין היתר בא לתקן.
במשך חודשים ארוכים עשינו עבודת מטה עם גורמי הביטחון, גם במשרד הביטחון ובעיקר במל"ל, על מנת לטייב את החוק, וברוך השם ביום ראשון השבוע קיבלנו את תמיכת ועדת השרים. כאן אני רוצה לשבח ולהודות לחברי שר הביטחון ישראל כץ, שבחר לתת לנו רוח גבית ולתמוך בהצעת החוק, ולחברי שר המשפטים יריב לוין, שקידם את החוק בוועדה.
חוק הריסת בתי מחבלים שאני מניח בפניכם היום מציע כמה שינויים מהפכניים כמעט: ראשית, הוא מעגן בחקיקה את סמכותו של השר – בעזרת השם, יהיה זה שר הביטחון, ולא כפי שמופיע לפניכם – להורות על הריסת בית מחבל. לא עוד פרשנויות לתקנה 119 המנדטורית, אלא חוק ישראלי, ציוני, ברור ונחרץ. שנית, חברים, החוק קובע במפורש כי הריסת בתי מחבלים תחול על כל מחבל, גם אם הוא אזרח ישראלי, וזה החידוש הכי חשוב בחוק הזה. אומנם שר הביטחון יכול לאשר, אבל לצערנו ראינו בשנים האחרונות מספר לא מבוטל של פיגועים שבוצעו על ידי מחבלים אזרחי ישראל וביתם לא נהרס. דינו של מחבל שנולד באום אל-פחם צריך להיות זהה לדינו של מחבל שנולד בג'נין. אין שום פער בין שני המחבלים הללו – כולם אויבי ישראל, כולם רוצחי יהודים.
שלישית, ובניגוד לפרשנות המקובלת היום, החוק מבהיר שהריסת בתים חלה גם במקרה פציעה ולא רק במקרה הרג, כי מבחינתנו הכוונה לרצוח היא הקובעת ולא התוצאה. מי שמכוון לרצח ישראלים הוא זה שצריך להרוס את ביתו. לצערנו ראינו מקרים רבים שבהם פיגועים הסתיימו "רק" בפציעות חמורות, ובתי המחבלים לא נהרסו. זה בהחלט שינוי מרחיק לכת וחשוב. רביעית, החוק קובע הוראות ברורות לגבי הליכי הערעור ומשך הטיפול בהריסה: 48 שעות להגשת ערעור, שבעה ימים לדיון, גם אם מדובר בתקופת פגרה של בתי המשפט. החוק גם מגביל את יכולתם של העותרים הציבוריים לעכב את הליך ההריסה.
חמישית, חברים, בסעיף 3 מבהיר החוק כי גם אם בית המחבל הוא חלק ממבנה גדול יותר, הכלל הוא שהמבנה ייהרס כולו. עד היום בג"ץ פסל שוב ושוב הריסת בתי מחבלים כיוון שבית המחבל היה חלק ממכלול של דירות. זה הפך את ההרתעה לחסרת שיניים. "אבל זוהי ענישה קולקטיבית", צועקים המבקרים משמאל, ואני שואל: האם מחבל מתאבד באוטובוס מלא בנוסעים איננו מהווה פגיעה קולקטיבית? "הריסת בתים אינה חוקית", מצהירים משפטנים טהרנים – ואני עונה: אולי באוטופיה אקדמית מעוותת אין מקום להריסת בתים, אבל בעולם אמיתי, שבו מחבלים מונעים מאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית פונדמנטליסטית, שבו ארגוני טרור משלמים משכורות למשפחות מחבלים, שבו תמיכה בטרור נתפסת כמעשה גבורה – בעולם הזה הריסת בתים היא הכרח בל יגונה, זהו כלי הרתעתי חיוני.
לפי דוח של מבקר המדינה משנת 2022, הרשות הפלסטינית מעבירה תשלומים חודשיים למשפחות מחבלים כתלות במספר השנים שהמחבל מרצה בכלא. השיח המשפטי מסיט את הדיון מהעיקר. לא מידתיות ולא סבירות יצילו חיים, רק הרתעה אמיתית תעשה זאת. הרתעה אמיתית, חבריי חברי הכנסת, מתחילה בוודאות ובמהירות. כשמחבל יודע שתוך 48 שעות מהרגע שינסה לפגוע ביתו יהפוך לעיי חורבות, זאת הרתעה; כשמשפחה יודעת שאם אחד מבניה יבחר בדרך הטרור היא תאבד את קורת הגג שלה, זו הרתעה.
באוגוסט 2023, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, הוצגו נתונים על ידי מערכת הביטחון. מחקרים הראו שהריסת בתים מהירה מפחיתה משמעותית את הסיכוי לפיגועי חיקוי באותו האזור. נתונים אלה הם תמרור אזהרה לפני הבית הזה, ואנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. מדינה חפצת חיים חייבת להלך אימים על אלה המנסים להלך עליה אימים. חשוב לי להבהיר נקודה חשובה: החוק לא בא לבטל את תקנה 119; הוא לא מחליש את ידי כוחות הביטחון אלא מוסיף עוד כלי לארגז הכלים. בל נשכח, מחבל שיוצא לבצע פיגוע יודע היטב מה ההשלכות על משפחתו. כשאב מחנך את ילדיו לשנאת יהודים, כשאם מעודדת את בנה להפוך לשהיד, כשאחים יודעים על תוכניות טרור ושותקים – הם כולם שותפים למעשה הטרור. הבית ששימש כר פורה לטרור אינו ראוי עוד להתקיים. טרור הוא בחירה, ומי שבוחר בטרור בוחר גם בהשלכותיו.
חבריי חברי הכנסת, לימדונו רבותינו: הבא להורגך, השכם להורגו. ואני מוסיף היום: הבא להחריב את ביתך, החרב את ביתו. לכן, חברים יקרים, זה אינו עניין של ימין ושמאל, זה עניין של חיים ומוות, של הרתעה מול אוזלת יד, של נחישות מול היסוס. אני קורא לכולכם, מכל קצוות הבית, להצביע בעד החוק. בסופו של יום, כאשר נעמוד לדין ההיסטוריה, לא ישאלו אותנו אם שמרנו על מידתיות או סבירות, ישאלו אותנו אם עשינו הכול, כל שביכולתנו, כדי להגן על חיי אזרחי ישראל, והיום, באמצעות הצעת החוק הזו אנחנו עושים צעד משמעותי בכיוון הנכון. אבקשכם לתמוך בחוק. אבקש, אדוני היושב-ראש, שחברי חבר הכנסת משה פסל יעלה לכאן בזמן שנותר לנו ויישא דברים.
1,110 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.