תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגד לחוק, אבל בעיקר בגלל הניסוח שלו, ובעיניי הניסוח הרבה פעמים מצביע על התנהלות. אנחנו שנה וחצי אחרי אירוע שבואו נגיד שהוא בטח תקדימי במובן הכי שלילי שלו, אבל אנחנו מסרבים להבין את גודל האירוע גם שנה וחצי אחרי. עצם זה שאנחנו מציעים הצעת חוק שקשורה וקושרת את כל נושא החטופים ששבים לאחוזי נכות, היא בעיניי חוסר הבנה של מה צריך לעשות, מה מדינת ישראל חבה כחבות כלפי החטופים. אם אנחנו עדיין מתקנים את החקיקה בצורה בעיניי מסורבלת, בטח במובן הפרלמנטרי שלה, אבל מתייחסים אליהם כנכים, זה חוסר הבנה של האירוע.
זה לא שאני חס וחלילה נגד זה שיקבלו הכול והרבה יותר, אין פה שום כוונה להוריד מהאירוע הזה. הבעיה היחידה שלי, בטח ובטח כשאנחנו רואים את המציאות, היא שכל חטוף שחוזר מגייס גיוס המונים. באמת, עם ישראל נרתם ואין מילים, אתם דיברתם על זה, דבי וצגה, וזאת הצעת חוק מהממת במובן הזה, כי יש הבנה של האירוע, אבל עדיין, להתייחס אליהם באחוזי נכות? למה? למה מדינת ישראל צריכה להתייחס אליהם כאל נכים? למה ההמשגה הזו? למה לא לייצר חקיקה שמעגנת בתוכה את שלל הזכויות של החטופים והמשפחות שלהם? למה לא לעשות את זה בצורה כזאת? למה תמיד אנחנו מתנהלים בטלאי על טלאי על טלאי?
אתה יודע מה זה מזכיר לי? את פקודת העיריות, פקודת העיריות המנדטורית הנוראית ביותר. באמת, לא נתקלתי בקובץ חקיקה נוראי יותר, כי מה? כי כל פעם אמרנו: בואו נתקן את זה ובואו נתקן את זה, ועכשיו התווסף מבקר, ועכשיו – ואנחנו נמשכים לזה. אנחנו עדיין לא עושים תיקון.
למשל.
נכון. אבל מה הבעיה בחקיקה הזו? שזה נושא שהוא בקונסנזוס מלא. קונסנזוס מלא. הוא נושא תקדימי. הייתה לנו הזדמנות לייצר קובץ חקיקה, נכון, רחב, מקיף, שמאגד בתוכו את כל שלל הסוגיות, ועל זה לתפור תיקונים לכשיצטרך. עכשיו אנחנו ניגשים לתיקון במס הכנסה, ואז בריאות, ואז פקודת כך וכך. למה? למה אנחנו עדיין באירוע הזה? אז כל הכבוד על הצעת החוק. הייתי ממש שמח אם בהליך בוועדה תוכלו לייצר חקיקה נקודתית באירוע הזה. תודה רבה.
326 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.