קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, אורחים יקרים, ראשית, אני רוצה לומר לכם שמחד גיסא אני גאה, ומאידך גיסא אני קצת מרגישה, בכובד ראש – מדוע בכלל צריך לחוקק או להציע דברים שהם ברורים מאליהם?
הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור) – כבוד היושב-ראש, הסיבה שהצעת חוק עולה היא, באמת, אולי מהרקע שלי. בעברי כאחות ליוויתי לא מעט נפגעי איבה, בטרם היו לנו חטופים. כשהגענו לוועדות, זה היה אבסורד לפעמים לראות איך מתייחסים לאותם אנשים, איך לא רואים באמת את הנזקים. ואז בא אלינו והגיע הנורא מכול, 7 באוקטובר.
הצעת החוק היא בעלת חשיבות עליונה. הצעת חוק נולדה מתוך כאב, אך גם מתוך מחויבות עמוקה לערכים של צדק, רגישות ומוסריות. הצעת החוק הזו עוסקת באנשים היקרים לנו ביותר – בנשים, גברים וילדים שחוו את התופת של השבי; בנפגעי טרור שמדינת ישראל מחויבת לא רק להצלתם אלא גם לשיקומם ולתמיכה בהם באופן ארוך טווח. ביום הנורא ההוא, 7 באוקטובר 2023, נחטפו מבתיהם, מקיבוציהם ומיישוביהם כ-253 בני אדם. חלקם שוחררו, חלקם עודם מוחזקים, וחלקם, לדאבוני, הגיעו גם לקבורה. אך מי שכן שב הביתה, חזר מצולק, חזר פגוע; חזר עם פצעי גוף ונפש שעלולים לא להחלים לעולם. סיפורי הזוועה שנחשפנו אליהם מעידים על סבל שאי-אפשר לדמיין – תנאי כליאה אכזריים, התעללויות פיזיות וניסיון שיטתי לשבור את רוחם של אחינו ואחיותינו.
מדינת ישראל לא יכולה להסתפק רק במילים חמות, בחיבוק. אנו מחויבים לפעול. החוק הקיים מכיר בחטופים ששוחררו כמי שזכאים לזכויות, בדומה לנכי צה"ל ולנפגעי מערכות איבה, אך הקביעה שיקבלו הכרה בדרגה של 50% בלבד איננה מספקת. די לנו לראותם כשהם מגיעים כדי להבין שזה בטח לא מצבם. טראומת השבי איננה דומה לשום חוויה אחרת, והפגיעה הנפשית היא עמוקה ומורכבת, וגם הגופנית, כמובן. רבים מהם לא ישובו לתפקד מלא במשך חודשים ארוכים, ואולי גם לא לאורך חייהם. לכן, הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום מציעה תיקון חשוב. בשנה הראשונה לשחרור החטופים, יוכרו מייד כ-100% על מנת להבטיח להם את מלוא הסיוע והשיקום שהם זקוקים חהן. זהו צעד מוסרי, זהו צעד הכרחי וזהו הצעד המתבקש על מנת לאפשר להם לחזור לחיים ולמצוא מחדש את הדרך.
חבריי חברי הכנסת, אין כאן פוליטיקה. אין כאן ימין ואין כאן שמאל. יש כאן מחויבות עמוקה של המדינה שלנו לבניה ובנותיה. כשאנחנו שולחים חיילים לקרב, אנחנו מבטיחים להם שלא נשאיר אף אחד מאחור. כשאנו נלחמים על החזרת החטופים, אנחנו נשבעים להם שהם לא יישארו לבד. היום אנו צריכים לוודא שאותה מחויבות מוסרית נמשכת גם אחרי חזרתם הביתה.
אני קוראת לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית לתמוך בהצעה, לא מתוך חסד ולא מתוך צדק ולא מתוך רחמים אלא מתוך חובה; לא כדי לעשות טובה אלא כדי למלא את חובתנו המוסרית, הערכית והאנושית. עם ישראל לא שוכח את בניו ובנותיו. מדינת ישראל לא תפקיר את פדויי השבי, ואנחנו כאן כדי להבטיח שהמדינה תעמוד במחויבותה.
חבריי חברי הכנסת, במעמד זה אני רוצה להתפלל לשובם של 59 החטופים שלנו, שחיילינו יישארו בריאים ושלמים וישובו הביתה, ושהאחדות תפעם במדינתנו. תודה.
473 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.