חילוץ ילדי כת "לב טהור" מגואטמלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, סגנית השר, חבריי חברי הכנסת, אני גם אתחיל במשפחת ביבס, שהאמת, זו משפחתנו, של כולנו. שירי והילדים היקרים שהיום נקברים, כפיר ואריאל – אין דבר יותר גרוע מזה שהורה קובר את בנו, אבל כנראה יש משהו אחר שהוא עוד יותר גרוע, שאבא קובר את אשתו וקובר את שני ילדיו. יום קשה לעם ישראל, יום קשה לכולנו. יהי רצון שהם יהיו מליצי יושר. ואנחנו פה, בעולם הזה, נעשה למענם, כל אחד יקבל משהו אחד קטן על עצמו, לא צריך לפרסם אפילו. כל אחד יעשה לעצמו, יקבל איזושהי קבלה קטנה, אולי באחדות, אולי במילה טובה לשני. כי כל התמונות שבהן ראינו את שירי, ראינו אותה עם חיוך, הילדים הקטנים האלה – עם חיוך. חיוך של ילד לעולם לא נמחק, חיוך של ילד תמיד נשאר בזיכרון. אם נאיר פנים אחד לשני, אדם – נקדים אותו ב"שלום", ב"בוקר טוב", אולי זה קבלה קטנה שכל אחד מאיתנו יכול לקבל בזה, וזה לעילוי נשמתם של אותם קדושים שנטבחו על ידי המרצחים, על ידי החלאות, חלאות החמאס, שלצערי עדיין בתוכנו, עדיין נמצאים.

תפקידנו לעשות הכול כדי להשיב את כולם הביתה, את כל החטופים, את החיים לשיקום, לעזור להם לחזור לחיים שלהם עד כמה שזה אפשרי, ואת החללים שגם הם חטופים, להחזיר אותם לקבורת ישראל, שיזכו לקבורה קדושה פה בארץ ישראל, בארץ הקודש, שעליה הם מסרו את נשמתם. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.

השם ייקום דמם של הנרצחים.

אנחנו עוברים להצעה הזאת לסדר-היום, שהעליתי אותה, וגם היא הצעה שבמצב רגיל הייתה צריכה לתפוס כותרות עוד יותר גדולות. כת "לב טהור" זו כת שנולדה פה בארץ. אני טוען שהרשויות פה לא עשו מספיק על מנת לטפל בה. לקח אדם, באצטלה של רב גדול או באצטלה של אדם גדול, לא משנה איך, בצורה לא צורה, הפנט את האנשים, ילדים קטנים, הורים – לקח אותם, הכניס אותם לתוך מקום אחד, לאט-לאט שבה אותם, ואז מה שהוא עשה, הוא לקח, ופשוט כל יום היה תופס, לוקח את המוח אצלו, משעבד את המוח אליו, ואת הגוף – נותן להם שישחקו לפניו, שיהיו במקום הזה שהם רק כמו עבדים ושפחות. זו כת.

כת "לב טהור" – השם "לב טהור", איך משתמשים בו; על הכפייה הזאת, על העבדות הזאת – –

אני לפני שש או שבע שנים קיבלתי טלפון, ומבקשים ממני לטפל – בדיוק נכנסתי אז לכנסת – בבחור צעיר, נער בגיל 16 שצריך להגיע. הוא ברח מהכת שם בגואטמלה אחרי שלא אישרו להם פה. אגב, מחדל שלם שלא תפסו ועצרו אותם פה. אחד בכלל הצליח – הראש שלהם הצליח לברוח בכלל לחו"ל, והוא בגואטמלה. הוא התקשר – בדרך-לא-דרך התקשרו ואמרו לי: יש פה איזה בחור צעיר שצריך להציל אותו. הייתי אז חבר כנסת חדש. יחד עם חברי חבר הכנסת משה ארבל, שאז היה רמ"ט שר הפנים, עשינו שמיניות באוויר כדי שהבחור הזה יגיע לפה לארץ. הוא הגיע לארץ. הסיפורים ששמעתי ממנו – סיפורים מסמרי שיער, מסמרי שיער. אני גם אחשוף את השם שלו, כי לא אכפת לו. דיברתי איתו. בשבילי הוא כמו אחד הילדים, מכירים אותו אצלי בבית – שמו אלימלך קשאני, בחור מדהים. הוא עכשיו לקח את עצמו ואמר: אני רוצה לשקם את החיים שלי. לאט-לאט הוא שיקם את החיים שלו, לפני כמה חודשיים סיים צבא, אחר כך המשיך עוד קצת מילואים. הבחור הזה עם כוח רצון. כשהוא שמע שעכשיו בגואטמלה השלטונות תפסו את הכת ופירקו אותה – אגב, הם לא פירקו אותה, כי הם עדיין נמצאים שם, רק לקחו אותם לכל מיני מקומות.

בדיוק. מה הוא עשה? הוא בא אליי ללשכה ואמר: אני חייב לצאת, אני חייב לעזור לאחים שלי, יש לי שם עדיין אחים קטנים. אבא שלו עדיין שם. אבא שלו לא רוצה לצאת, אבל האחים שלו הקטנים, הוא אומר: אני חייב לנסוע להציל אותם. ניסיתי לעזור לו – הפעלתי את משרד הרווחה, משרד החוץ, שר החוץ, דיברתי עם המנכ"ל. לצערי, לא הייתה אפשרות לתת לו כרטיס טיסה. רק שתבינו, לשלם את כרטיס הטיסה לא אישרו לו. אי-אפשר. המסירות שלו – הוא הלך וקנה מהכסף שהוא קיבל כפרנסה, מהמלגה בצבא, מהעבודה בצד שבין לבין הוא היה עושה. הוא רכש כרטיס וטס לגואטמלה ממש עד ימים אלו בשביל להציל את הילדים האלה שם. הוא לא מסתכל רק על הילדים שלו, הוא מסתכל גם על הילדים האחרים. הם עוברים שם התעללות פיזית, נפשית, גופנית, כל מה שאתם לא רוצים.

ואני שואל פה דבר אחד, גברתי סגנית השר. אני יודע שעושים את הכול, אבל כנראה שזה לא מספיק, כי הם עדיין לא פה בארץ. אנחנו יודעים על עשרות ילדים שעדיין נמצאים שם, ואנחנו עדיין לא מצאנו לנכון – יש פה משפחות שמוכנות לקלוט אותם. אם אנחנו לא נקלוט אותם פה, אם לא נביא את התשובה שלנו ונראה בגואטמלה שיש לנו פה רצון עז להביא את הילדים האלה, את המשפחות האלה, שכבר הוצאנו אותן משם, להביא אותם פה, לארץ, שיש להם פה אבא ואימא – אבא ואימא זה לאו דווקא אבא ואימא הביולוגיים שלהם; גם המשפחה הקרובה שלהם שמוכנה. יש אחת בשם אורית כהן, היא נלחמת, גם לה יש אחיינים בכת והיא רצתה להביא אותם, אבל לא נתנו לה כי היא לא קיבלה מספיק סיוע משפטי מפה, ממדינת ישראל.

אני חושב שצריך להיות – זה לא צריך להיות במשרד הפנים, במשרד החוץ, במשרד הרווחה. זה לא אמור להיות בכל המשרדים, זה אמור להיות במשרד אחד. מבחינתי, שיתכלל את זה משרד החוץ, שיתכלל את זה משרד ראש הממשלה, משרד – לא משנה מה. שתהיה החלטה בממשלה, שראש הממשלה יחליט מי מתכלל את האירוע הזה.

הילדים האלה חייבים להגיע אתמול, לא היום. אתמול. אם אנחנו נפספס אותם, אנחנו לא יודעים לאילו משפחות הם ילכו. אף אחד מאיתנו לא ירצה שחלילה הם ימירו את הדת. כולנו נרצה לראות אותם יהודים טובים שגדלים פה בארץ ישראל, בארץ הקודש הזאת, שאחרי שנים אנשים מנסים לעלות לפה לארץ, וקשה להם, ולנו – אנחנו צריכים לפתוח את הדלתות בשביל אותם ילדים מסכנים. אני מצפה שהתשובה תהיה תשובה של מי שבאמת מתכלל את האירוע הזה.

דיברתי גם עם שר החוץ, אמרתי את זה, דיברתי עם שר הרווחה, עם שר הפנים – כולם מוכנים. אבל כנראה צריך הוראה אחת של מישהו אחד שיגיד: זה המשרד שמתכלל, וככה נוכל להביא להם, בעזרת השם – שיחזרו לפה. אגב, זה סוג של ילדים שלקחו אותם וחטפו אותם, אין לי מילה אחרת להגיד. אנחנו יכולים להציל אותם, וחבל, שלא תהיה דקה מאוחרת. תודה רבה.