קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הרגע הזה שבו עמדנו פה כולנו, כל חברות וחברי הכנסת, ורבות ורבים מהם הגיעו כדי לעמוד דקת דומייה לזכר הפעוטות של משפחת ביבס, שנרצחו באופן שאי-אפשר לתפוס – –
– – באכזריות מצמררת ומחרידה – הלוואי שהרגע הזה יכתיב את ההתנהלות שלנו מכאן והלאה; הלוואי שההבנה של האובדן הנורא שאנחנו חוות וחווים ברצף מאז 7 באוקטובר תביא אותנו להחזיר את הנותרים, להחזיר את הנותרים עכשיו, שלא נצטרך לעמוד פה דקת דומייה לזכר אלה שהיום חיות וחיים. הלוואי שנהיה מסוגלות ומסוגלים בבית הזה לתמוך כולנו במעשה הנדרש כדי להביא את כולם עכשיו.
זה גם בידיים שלכם, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, לא רק בידיים של ראש הממשלה. אני פונה אליכם ברגע הזה – תכף נשמע כולנו את ההספדים לשירי ולילדים שלה – לעמוד מאחורי מעשה שיכול לעשות ראש הממשלה ולהביא את כולם עכשיו.
אינני משתמשת בבמה הזאת בלי להתנגד לחוק, אני מבטיחה לך את זה, ואני מודה לך שאתה מחזיר אותי לדבר.
ממשלות נתניהו לדורותיהן נמנעות בכוונה וברצף מלבדוק את מעמדם של אלה שנכנסו למדינת ישראל שלא כדין מסודן, מאריתריאה – נמנעות משום שהן לא רוצות לגלות שאומנם יש כאלה שאפשר לגרש, אבל יש כאלה שאי-אפשר לגרש. במקום זה הפכו את האנשים האלה, שחלקם לגמרי נמלטים מסכנת מוות נוראה – הפכו אותם להיות שעיר לעזאזל שאליו מפנים שנאה וזעם ועליהם תולים את כל צרות החברה הישראלית ואת כל המחדלים של הממשלות האלה בהזנחת דרום תל אביב, במצב הכלכלי הנורא של חלק ניכר מתושבות ותושבי מדינת ישראל. עליהם שמים, המסתננים הם הבעיה.
ולכן גברתי מציעה שממשלת ישראל תעשה את מה שהיא צריכה. לא צריכה שום חוק בשביל זה, פשוט לעשות בדיקה פרטנית של כל האנשים האלה. מי שאין סיבה להשאיר כאן – אפשר לשלוח. לא צריך חוקים נוספים, לא צריך להחמיר בקריטריונים, לא צריך להמציא המצאות.
פשוט לעשות את העבודה שהממשלה צריכה לעשות, ופשוט להפסיק להפיץ שנאה ואלימות באמצעותם.
304 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.