קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, גם היום נזכיר את 63 בני הערובה אשר נמצאים במרתפי חמאס-דאעש, נדרוש את שחרורם, נייחל להגעתם ונמסור מכאן את איחולנו לראש הממשלה ולכל מי שמלווה אותו בתהליך. שהשם יהיה בעזרו ויזכה להשלים את המשימה הקדושה והנעלה הזאת.
בשעה זו, אדוני היושב-ראש, מובאים למנוחות בני משפחת ביבס שירי, אריאל וכפיר, השם ייקום דמם, שנרצחו באכזריות בלתי נתפסת על ידי המפלצות של ארגון הטרור חמאס-דאעש. אני שולח מכאן את תנחומיי הכנים. ליבנו עם ירדן, עם עופרי ועם המשפחה המורחבת, בשעה קשה זו ובכל התקופה האיומה שבה הם נאלצים להתמודד עם האובדן והשכול.
ובמעבר חד להצעת החוק שאותה אני מציע, אדוני היושב-ראש. מדינת ישראל היא מדינה ריבונית. היא זו שצריכה להחליט מי רשאי להיכנס בשעריה ומי לא, כפי שמחליטה כל מדינה מתוקנת בעולם. מדינת ישראל אינה אמורה להיות יעד מועדף למהגרים בלתי חוקיים. היא חייבת לשמור על משילותה, על ביטחונה ועל זהותה היהודית. אלו דגלים שאני מניף בגאווה מאז כניסתי לכנסת, והצעת החוק הזו היא חלק משמעותי במאבק הזה.
נאמר באופן ברור ביותר: אני סבור כי יש לגרש את כל המסתננים הבלתי-חוקיים מישראל. הרי לא מדובר בפליטים אמיתיים אלא במהגרי עבודה שהגיעו לכאן מתוך שיקול כלכלי, תוך שהם עוברים דרך מדינות בטוחות בדרך לכאן. כמו שאתם יודעים, אין לנו שום גבול עם סודאן או אריתריאה, ועדיין הם מגיעים לכאן. אם הם באמת היו מבקשי מקלט, הם היו עוצרים באחת מהמדינות הבטוחות שדרכן הם הגיעו ולא מגיעים לישראל. עם זאת, איני יכול להתעלם מהעובדה שידינו כבולות במידה מסוימת ואפילו רבה, בשל התחייבויות בין-לאומיות של אמנת הפליטים וגישת בג"ץ. לכן הצעת החוק הנוכחית היא צעד ראשון בדרך נכונה בתוך המגבלות הקיימות.
הצעת החוק שאני מביא היום מתמקדת בשני היבטים מרכזיים: הראשון – גירוש מסתננים התומכים במשטר שממנו הם נמלטו לכאורה. הרי מי שתומך במשטר שהוא טוען שנמלט ממנו, הוא איננו פליט. מי שמשתתף באירועים רשמיים של שגרירות אריתריאה, מניף את דגל המדינה או מחזיק בתמונות של מנהיגיה אינו נרדף, אלא תומך במשטרו. יותר מזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שלא מעט מאלה שמגדירים את עצמם כפליטי מלחמה הם תומכי משטר. בפרעות שהם ביצעו, בעבירות שהם מבצעים, הם נעצרים, ומי שמשחרר אותם בערבות ומפקיד דמי ערבות בהיקפים אדירים זה הממשל האריתריאי. לא יכול להיות שמי שבורח ממשטר מקבל ממנו את דמי הערבות ומממנים את הטיפול המשפטי בעניינו, כולל מימון עורכי דין.
הצעת החוק קובעת כי מסתננים שפגעו בביטחון הציבור או הפרו את החוק הישראלי יגורשו מישראל. זו הגישה השנייה שאני מבקש לקדם. בתי המשפט שחררו את המתפרעים, העניקו להם סעד, במקום לאפשר למדינה להתמודד עם הבעיה ולהחזיר את השליטה אליה.
אני מדלג כי זמני קצר. אדוני היושב-ראש, במהלך כהונתי כיושב-ראש הוועדה לעובדים זרים קיימתי דיונים רבים בנושא המסתננים הבלתי-חוקיים. גיבשתי מתווה מסודר שזכה גם לאישורו של שר החוץ דאז אלי כהן. המתווה מציע פתרון פרקטי של מסתננים מאריתריאה ומסודאן שיעזבו מרצון ויזכו להכשרה מקצועית וללימוד שפת המדינה שאליה יעברו; כל זאת בתנאי שיחתמו על חוזה יציאה מרצון ושלא יחזרו בדלת המסתובבת דרך הגבול הפרוץ מירדן.
הצעת החוק הזאת היא צעד מתבקש לחיזוק המשילות במדינת ישראל. היא שמה סוף להפקרות שהתרחשה בשנים האחרונות ומעבירה מסר חד וברור: ישראל לא תהיה יעד למהגרי עבודה בלתי חוקיים. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק החשובה, המתבקשת הזאת, ולוודא שנוכל להבטיח את עתידנו כמדינה יהודית ובטוחה. תודה רבה.
525 מילים של אליהו רביבו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.