הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (פרק הזמן המרבי למתן שירות מקדים לפריקת מטען מאוניות), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת – –

– – אני נמצא פה בארץ, ואני מתכבד לענות לך, חבר הכנסת פורר. באתי במיוחד כדי לענות לך, ואני מכבד את הצעת החוק הזו. אני חושב שיש בה גם היגיון ודברים נכונים. כמו שאמרת, המספרים לא משקרים, ובסופו של דבר יש מצוקה ויש המתנה, ויש לך – אתה רוצה למנוע דרך החקיקה. אבל אני אקריא לך את התשובה המקצועית שקיבלתי, ונראה אם אני אוכל אחרי זה להוסיף על זה דברים.

בהצעת החוק לתיקון פקודת הנמלים של חבר הכנסת עודד פורר ואחרים מוצע לקבוע פרק זמן מרבי של 72 שעות ממועד הגעת האונייה לנמל עד לתחילת פריקתה בפועל. על פי המוצע, כאשר עיכוב בפרק הזמן המרבי המוצע ישית על מפעיל הרציף הפחתה בדמי הניהול שלהם הינו זכאי לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי נמל), התשע"א–2010 – אני קורא את זה בשביל הפרוטוקול, אף שאתה אמרת את זה בדבריך כשהצעת את הצעת החוק.

התשובה היא: הצעת החוק לוקה בקשיים משפטיים ויישומיים רבים – אחד, ההצעה אינה עולה בקנה אחד עם כללי נוהל התור התפעולי וצווי הפיקוח על שירותי נמל – אני מבין שמסבירים פה: בגלל שיש כמה סוגי אוניות, וזה לא נכון לגבי כל אוניית מכולות. אוניית נוסעים מקבלת עדיפות, אוניית מכולות בעדיפות שנייה, מטענים ודגנים הם אחרונים ברשימה – כמו גם עם תיקוני חקיקה שכבר נמצאים בקנה ועקרונות המדיניות שנקבעו, לרבות עידוד תחרות והפחתת רגולציה.

ההצעה אינה מתחשבת בשינויים מבניים שנערכו במשק הנמלים או בהסדרים מקובלים בשוק הספנות. מעל לכול היא חוטאת למטרתה, ויישומה עלול להוות תמריץ שלילי להתייעלות התפעולית המיוחלת, משום שמנגנון ההפחתה המוצע חסר גמישות באופן שאינו ראוי ואינו מתחשב בסיבות לעיכוב האונייה או בגורם האחראי לכך. תוצאת הדברים אף עלולה להיות החרפת משכי ההמתנה של המטען הכללי והצובר ויצירת תמריץ שלילי למפעילי הרציפים לפריקת מטענים אלו.

סיבה שלישית, שבעיניי היא גם אולי אפילו הסיבה המהותית, חבר הכנסת פורר: ההצעה אינה האכסניה – אני לא משפטן, אבל לטענת המקצועיים, זו הטענה המרכזית – ההצעה הזאת אינה האכסניה המשפטית המתאימה, אשר מוסדרת בצו הפיקוח ובתקנות הנמלים, התשל"א–1971. אתה מבקש לתקן בתיקון פקודת הנמלים – זה צריך להיות בכלל תיקונים בצו הפיקוח על המחירים. כל שינוי בנושא מחייב בחינה כוללת ורחבה של ההשלכות התפעוליות והכלכליות, והדבר לא מקבל ביטוי במסגרת ההצעה הנדונה.

לצד זאת יצוין כי משרד התחבורה ורשות הספנות והנמלים פועלים בכלים ובאמצעים העומדים לרשותם על פי דין להתמודדות עם סוגיית משכי ההמתנה של האוניות. בדיון שנערך בוועדת השרים הוחלט לדחות, ועל כן הממשלה מבקשת להתנגד להצעת החוק.

אבל בכל אופן, אני כן אגיד כמה משפטים: אני לא הסתפקתי בתשובה המקצועית שנתנו לי, ואני ביקשתי לדבר עם זה שערך אותה. ניהלתי איתו שיחה ארוכה היום שוב כדי להבין למה באמת הסעיפים האלה נכונים, וזה רק יגרום לתמריץ שלילי, וזאת לא אכסניה – על זה אני לא יודע, אמרתי לך שזו לא אכסניה מתאימה – זה בצו הפיקוח על המחירים, ולא בתיקון פקודת הנמלים, עם כל מיני השלכות שזו לא אכסניה מתאימה, זה יכול להיות.

אבל גם בנושא העקרוני – בעצם יש לנו שלושה שחקנים במקרה הזה, בהצעת החוק שלך, חבר הכנסת פורר: יש את בעל המכולה, בעל המטען, שהוא בעל המכולה – רוב המטענים הם מכולות, ואתה מתכוון אליהם ודאי לפני שאתה מדבר על דגנים או על – בכל אופן, בעל המטען, בעל המכולה, שיכול להיות או אדם פרטי או בעל עסק או יבואן, נמצא; גם חברת הספנות, שהיא זאת שמובילה, והיא זאת שמשלמת את שירותי הניטול לבעל או זכיין הרציף. אם אנחנו רוצים לקנוס, בעל חברת הספנות – חברת הספנות לא תשלם לבעל הרציף, אז כמה דברים ייעשו כאן. בעל הרציף הרבה פעמים לא אשם שהוא לא יכול – הוא מעמיד עובדים, מביא פועלים, יש בעיית מזג אוויר, לדוגמה, שיכולה לעכב את האוניות, יש מפעילים אחרים, כמו אלה של הים, ועוד כאלה שמכוונים, שהם אלה שלא יכולים לתת את השירותים. יש סדרה שלמה של נותני שירותים שבעל הרציף או הזכיין של הרציף, הוא – אם אנחנו היום נקנוס אותו – הוא לא זה – – –

הרי אף אחד לא חושב שאנחנו לא רוצים. גם אם יש בעיה עם ועד העובדים – זו בעיה. אף אחד לא אומר שבעיות של עובדים וזכיינות ובעיות כאלה הן לא בעיות, הרי אני לא חושד – – –

הרי אני לא חושד – אני מכיר את השרה – תשווה בעיניך שהשרה רוצה, נוח לה שיש אוניות שמחכות. מישהו רוצה את זה? אף אחד לא רוצה את זה, כמו שגם בעל הרציף לא רוצה להמתין. הוא רוצה לתת שירות. רוצים לתת שירות. נכון שיש בעיות מורכבות במיוחד – ולמדתי בקצרה, על רגל אחת, שכל הנושא של תפעול הנמלים הוא מורכב מאוד. דברים ישנים – אנחנו – הרגלים כאלה, חוקים כאלה. כמו שאני אומר לך, למשל, יש תור – לא קובע בעל המטען. חוץ מזה, גם האוניות לא מגיעות באופן מסודר. אלה לא טיסות, שאתה יודע שהיום הזה יש הרבה טיסות. יש תקופות שבהן מגיעות באופן רנדומלי הרבה אוניות שאתה לא יכול – אין לך מספיק רציפים כדי שתוכל לפרוק. יש ימים שמחכים להם. אלה לא דברים שאתה יכול לתכנן.

לכן, הדבר הזה מורכב. וכמו הרבה דברים, כשאתה נותן למישהו – קודם כול, לא בטוח שזה ייתן לך ביוקר המחיה. בעל ספנות, אם הוא יצטרך לשלם פחות לבעל הרציף, זה בכלל לא אומר שהוא יוריד את המחיר לבעל המכולה, זה יישאר אצלו. כמו שאנחנו יודעים, לחלופין, שכשמעלים מחירים או נותנים קנסות, מעלים את זה לצרכן, אז ככל שהוא יקבל פחות, הוא יעלה את התעריף יותר. ככה שוודאי שצריך לעשות איזה איזון בתוך כל המערכת הזאת. לכן, אני חושב שצריך לסדר את זה, אני חושב שצריך באמת לראות, להמתין ולהפחית את התור. הדבר הזה פוגע, פוגע בבעלי הספנות, בבעלי המכולות – –

– – בכל מי שמייבא לארץ. אין ספק שצריך לעשות את זה. הממשלה פועלת בדרכים שלה. יש ועדה מיוחדת, כמו שכתוב פה, שם זה נמצא בצו הפיקוח על המחירים, כדי לנסות לעשות את מערכת האיזונים הנכונה, כדי להביא לכך – גם לתת תמריצים שליליים וחיוביים כדי למעט את התור או להקטין את התור, או שבכלל לא יהיה תור – שהרציף יחכה לאונייה. תודה.