בשמחה. מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שהביאה בפנינו חברתנו חברת הכנסת מיכל וולדיגר היא הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – הארכת גיל הזכאות של נכה נפש לשרת במסגרת שירות לאומי או התנדבות קהילתית).
"מתמודדי", עדיף "מתמודדי". יפה. ובכן, הצעת החוק הזאת עוסקת בתיקון סעיף 3 בחוק השירות האזרחי, התשע"ז–2017, ולפי הצעת החוק הזו, בסעיף 3(א)(3), אחרי "ולעניין" יבוא: מי שהוא נכה נפש כהגדרתו – אנחנו נתקן ל"מתמודד", בעזרת השם – מתמודד נפש כהגדרתו בחוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה, התש"ס–2000. מטרת הצעת החוק היא להסיר ככל הניתן חסמים, במקרה הזה חסמי גיל, ולאפשר שילוב מלא, ושכל צעיר או צעירה המעוניינים לתרום למדינה ולחברה במסגרת השירות הלאומי-אזרחי יוכלו לעשות כן. השירות הלאומי הוא המסגרת הממלכתית השנייה לצבא, המזמינה ומאפשרת לכל מי שמסיבות שונות לא התגייס לצבא ורוצה בכל זאת להיות חלק מהתורמים למדינה, לבוא ולתרום את חלקו באופן ממלכתי, מאורגן ובהתאם לצרכיה האמיתיים של המדינה. בתוך המסגרת הממלכתית הזו קיימת גם אפשרות לצעירים וצעירות בעלי מוגבלויות שונות לתת את חלקם ולהתנדב, גם לתרום וגם להיתרם.
אני רואה חשיבות עצומה במסלול המיוחד הזה, שנקרא אצלנו המסלול לאוכלוסיות מיוחדות, משום שבמסגרתו אותם צעירים וצעירות יכולים לבטא את יכולותיהם, את כישרונותיהם, להוכיח לעצמם ולחברה שיש ביכולתם ובכוחם לתרום תרומה אמיתית, וגם לא להיזרק אל מחוץ למעגל, אלא אדרבה – למצוא את דרכם גם בהמשך חייהם הבוגרים. זה המקום לשבח הן את מנכ"ל השירות הלאומי מר ראובן פינסקי והן את האחראית למסלול האוכלוסיות המיוחדות ברשות השירות הלאומי, גב' דבורה גריידינגר, על הבנייה המושקעת מאוד של המסלול הזה שמאוד מוכיח את עצמו.
אחת ההחלטות הראשונות שקיבלתי עם כניסתי לתפקיד של השרה הממונה על השירות הלאומי-אזרחי הייתה להגדיל את היקף התקנים למסלול האוכלוסיות המיוחדות, על מנת לאפשר ליותר צעירים וצעירות שאין באפשרותם לתרום במסגרת הצה"לית, לתרום ולהיתרם דרך המסגרת שלנו. בשנת השירות הנוכחית חצינו לראשונה את המספר 1,200 מתנדבים עם מוגבלויות שונות. זה גידול של 25% מהשנה הקודמת, והגידול הזה נמשך ויימשך, בעזרת השם. במסגרת המסלול הזה אתן דוגמה לצעירה המתמודדת עם חרדה חברתית. הצעירה הזו לא יצאה מפתח ביתה במשך שנתיים. היא הגיעה אלינו לשירות הלאומי והתנסתה בחווה של רכיבה טיפולית. לא רק שהיא הצליחה לתרום במסגרת החווה הזו ולפעול ביחד עם צעירים נוספים המתמודדים עם קשיים דומים, אלא היום היא ממשיכה במסגרת הזו כמדריכה מן המניין ומחזקת צעירים שמתמודדים עם קשיים שונים בחווה הטיפולית הזו שבה החלה לשרת.
אפשר למצוא במסלול של האוכלוסיות המיוחדות שלנו, למשל, גם מתנדבים שהגיעו לשרת בשירות בתי הסוהר ותרמו שם בהצלחה גדולה כל כך עד שבתום שירותם הם גויסו לשב"ס ושולבו שם כעובדים מן המניין. ההבדל המרכזי במסלול לאוכלוסיות המיוחדות בא לידי ביטוי בטיב הליווי שמקבלים המתנדבים האלה לאורך תקופת השירות שלהם ובהתאמה המיוחדת של התפקיד למתנדב באופן שהולם את כישרונותיו, את יכולותיו, את מה שיש לו ולא רק את מה שאין לו, את הפלוסים שלו ולא רק את המינוסים שלו. הוא מצליח להפיק מאותו מתנדב או מתנדבת את המיטב כך שהתרומה לחברה תהיה אמיתית ומשמעותית ואף תאפשר לו או לה אופק תעסוקתי בהמשך.
זה המקום לשבח את עמותות השירות הלאומי, אשר כמעט כולן עושות עבודת קודש מדהימה בתחום הזה – מתאימות לכל אחד מהמתנדבים והמתנדבות שלנו תפקיד שמתאים לו, תפקיד שבו הוא באמת באמת תורם; תפקיד שבו הוא באמת מפתח את החוזקות שלו ויכול להמשיך הלאה במסלול חיים חיובי ומשתלב. לאור ההצלחה הגדולה הזו הוספנו בשנה שעברה 9 מיליון שקלים להפעלת תקנים עבור האוכלוסיות המיוחדות.
חשוב לי לשבח מאוד גם את המתנדבים והמתנדבות עצמם על הרצון שלהם להיות חלק, לא לוותר לעצמם, לא לוותר על עצמם, להתמודד עם כל האתגרים, לפעול מתוך שליחות, מסירות והתגייסות למען הכלל. המתנדבים והמתנדבות הנפלאים האלה הם ברכה גדולה למדינת ישראל. זכיתי להיפגש מקרוב עם המתנדבים האלה, שבאים מכל חלקי האוכלוסייה – מה אומר לכם, מפגשים מרגשים ממש. פגשתי למשל צעירים שלמדו והתחנכו במוסדות של חינוך מיוחד, ואחרי סוף תקופת הלימודים שלהם הגיעו לאותן מסגרות באותם מוסדות כדי ללוות שם תלמידים צעירים ולעזור להם להתגבר על האתגרים שלהם. והתרומה שהם יודעים לתרום לאותם תלמידים מתוך החוויות שהם בעצמם חוו בבתי הספר האלה היא לא תסולא בפז. שום מורה שמגיע מבחוץ לא יכול לתרום את מה שאותם צעירים למדו, התנסו בו בעצמם ומביאים איתם למפגשים האלה. המפגשים למתנדבים המיוחדים שלנו עם העמותות שמסייעות להם להיות חלק מהמדינה הביאו אותי למסקנה שאני רוצה להגדיל את המפעל הזה עוד לפני המלחמה. אבל עכשיו, אחרי המלחמה, כשהוספנו תקנים של השירות הלאומי שנועדו לסייע לתושבי הצפון, החלטתי לייעד חלק מהתקנים האלה לצעירים ולצעירות תושבי הצפון, שעקב מוראות המלחמה וקשייה הגיעו למצבים נפשיים שלא מאפשרים להם כרגע להתגייס לצה"ל. חשוב לנו, חשוב לי, שהצעירים האלה לא ייזרקו לשולי החברה, לא יתייאשו מעצמם, וכן ימצאו את דרכם לחזור להיות חלק, דרך השירות הלאומי.
הצעת החוק הזו של חברתי חברת הכנסת מרים וולדיגר עוסקת אומנם רק בפלח קטנטן מתוך האוכלוסיות המיוחדות; היא בסך הכול מגדילה את מרחב הגילים של אותם מתמודדי נפש. זה פלח, אבל דרך הפלח הזה, דרך הסדק הזה, רציתי לפתוח איזשהו חלון ואשנב ולעשות לחברי הכנסת ולציבור בכלל את ההיכרות עם הקבוצה של האוכלוסיות המיוחדות, עם המסלול המיוחד שבנינו להם, עם הברכה העצומה שהמסלול הזה מביא למדינת ישראל.
אני רוצה לברך את חברת הכנסת מיכל וולדיגר – ולא בפעם הראשונה – ולהודות לה מעומק הלב על המשימה המיוחדת הזו – משימה שלקחת על עצמך, מיכל – לפתוח את כל הפתחים הנדרשים עבור מתמודדי הנפש; למלא מחדש את כל הלקונות; לאפשר להם להשתלב כמו שצריך, עם כל הקשיים המיוחדים שנלווים למצב שלהם. את עושה את זה עם כל הלב והנשמה, אבל עם כל המקצועיות, עם כל הדיוק, עם כל המיקוד במה שחסר, בצורה מדויקת. זו ברכה עצומה בעבורנו כחברה שסוף-סוף יש חברת כנסת שעושה את הדבר החשוב הזה. במקביל, במקרה הספציפי של הצעת החוק הזו, את גם מביאה אותה אלינו כיושבת-ראש השדולה למען השירות הלאומי. אז ממש שילוב פנטסטי.
תראו, חברי הכנסת, הצעת החוק הזו של מיכל היא מעין קדימון להצעת החוק הממשלתית הגדולה שנביא בקרוב לכנסת, ולכן המלצתי והמלצת ועדת השרים לחקיקה היא להצביע בעדה בקריאה הטרומית, ולאחר מכן לשלב אותה ולמזג אותה בהצעת החוק הכללית שלנו, הממשלתית. תודה רבה. אני ממליצה להצביע בעד, כמובן.
968 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.