תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים וכמובן אופיר כץ – אופיר, תודה גם לך – ימים ולילות אנחנו עסוקים בנושא הגיוס. אני חברה בוועדת החוץ והביטחון, ולאחרונה אנחנו יושבים ויושבים ויושבים ומדברים, ובעזרת השם גם נגיע לתוצאות. הצבא זועק ללוחמים, אך את האוכלוסייה שהצעת החוק שלי עוסקת בה הצבא אינו רוצה. החבר'ה האלה יכולים להיות משמעותיים, לסייע למדינה שלנו, לעזור בכל כך הרבה מקומות. השירות הלאומי הוא-הוא המקום שלהם. אלא מאי? חוק השירות הלאומי הפלה אותם לרעה, ואת זה באה הצעת החוק שלי לתקן. היא באה להעניק שוויון הזדמנויות למי שלעתים נשכחים בשולי החברה. אנו מדברים על צעירים המתמודדים עם מחלת נפש, צעירים עם קשיים נפשיים, צעירים שרוצים לתרום לקהילה אך נתקלים במחסום ביורוקרטי לא מוצדק.
אז מהי מהות הצעת החוק שלי? חוק השירות האזרחי מאפשר לצעירים שקיבלו פטור משירות צבאי להתנדב לשירות לאומי עד גיל 24.
אוה, אני רואה גם את כבוד השרה שאחראית לאירוע. תודה, כבוד השרה.
תודה, אורית.
חוק השירות האזרחי מאפשר לצעירים שקיבלו פטור משירות צבאי להתנדב לשירות לאומי עד גיל 24 או עד גיל 27 אם הם בוגרי מוסדות חינוך מיוחד, שכן בחינוך המיוחד לומדים עד גיל 21. כלומר, מצד אחד הגיוני; מצד אחר, יש כאן עיוות. מי שלומד עד גיל 21 ולא משתחרר בגיל 18 – מאחר שכל אלה שמשתחררים בגיל 18 יכולים עד גיל 24 לעשות שירות לאומי, יש להם מספר שנים: מי שלומד בחינוך מיוחד ולומד עד גיל 21 – בואו נוסיף לו את שלוש השנים שהלכו לו לאיבוד וניתן לו עד גיל 27.
אבל מה, צעירים שמתמודדים עם בעיות נפשיות, עם קשיים נפשיים, הם לא נכללים בקטגוריה הזאת של החינוך המיוחד, שכן אצלם, בכל אופן אצל רובם, המחלה מתפרצת בגיל ההתבגרות, בשלב שהם בחטיבת ביניים או אפילו בבית ספר תיכון או אפילו בשלהי בית ספר תיכון. ברגע שמתפתח אצלם קושי נפשי משמעותי, ואולי גם כרוני, אז הם בהכחשה. כך עוברות השנים, הם בהכחשה, הם בהסתרה, ואופס, בלי שהרגשנו הם סיימו את בית הספר. הם לא מופנים לבית ספר לחינוך מיוחד, ולכן או שהם הופכים לנוער נושר או שהם מצליחים באצבעות ובציפורניים לשרוד את התיכון הרגיל. אבל בכל אופן, כמו שאמרתי, רובם אינם בוגרי מוסדות החינוך המיוחד, על אף האתגרים הקשים ביותר שאיתם הם מתמודדים.
אז למה חשוב החוק הזה? אז כך: גיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת, ולעיתים זהו השלב שבו מופעים הסימנים הראשונים של מחלת נפש. עבור רבים ממתמודדי הנפש, השנים עד גיל 24 הן שנים של הכחשה והסתרה ומאבק ואבחונים וניסיונות התאמה לטיפול הנכון, ואין להם זמן להתרכז בדברים אחרים. לעיתים רק אחרי הגיל הזה הם מצליחים להגיע לאיזה סוג של יציבות – ככל שאפשר לקרוא לזה יציבות, כי מחלת הנפש מאוד לא יציבה – שמאפשרת להם להשתלב במסגרות חברתיות, להרגיש מסוגלות ולהרגיש שייכות. אבל אז הדלת נסגרת בפניהם; הם כבר לא עומדים בתנאי הגיל הקבועים בחוק להתנדבות בשירות הלאומי.
הצעת החוק שלי באה לשנות זאת, כי השירות הלאומי, מעבר לנתינה של אותם צעירים למדינה, גם נותן – אגב, לאו דווקא לאותם צעירים, אלא בכלל לכל מי שהולך לשירות הלאומי. זו לגמרי נתינה למדינה, זה לגמרי לצורך תיקונים ועזרה וסיוע למדינה בכל מיני מקומות שהיא לא יכולה להגיע אליהם, אבל זה באותה נשימה גם נותן ומעניק למתנדבים עצמם. כמו כל התנדבות – אתה יותר מקבל מאשר נותן; בוודאי לצעירים האלה, שמכל מקום הם נזרקו והם לא רלוונטיים, והחברה זורקת אותם לכל הרוחות והשדים. והשירות הלאומי הוא בהחלט מקום שבו הם גם ירגישו משמעותיים, הם גם יעניקו, אבל בוודאי יקבלו. הצעת החוק שלי באה לשנות את סגירת הדלת, את טריקת הדלת בפניהם.
אז מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים להעניק הזדמנות למאות אם לא לאלפים של מתמודדי נפש לתרום את חלקם בחברה. מי שמכיר את הכוח המרפא של הנתינה יודע שזה לא רק חסד עם הקהילה, זהו גם צעד חשוב בשיקום והעצמה אישית. אנחנו משדרים מסר ברור של העצמה והכלה. מתמודד נפש ראוי לאותה הזדמנות שיש לצעירים עם מוגבלויות פיזיות או שכליות. הגיע הזמן להשוות את זכויותיהם ולאפשר גם להם להיות משמעותיים ולשרת את המדינה בגאווה. מעבר לערך החברתי, שילוב של מתמודדי נפש בשירות לאומי תורם, כמו שאמרתי, להפחתת סטיגמות חברתיות כלפיהם. כשצעירים בכלל והחברה בפרט פוגשים מתנדבים עם מוגבלות נפשית במקומות ההתנדבות שלהם, כמו בגני ילדים, בבתי ספר, בבתי חולים, במרכזי הקהילה ועוד ועוד, הם לומדים להכיר את האדם מאחורי המחלה; הם רואים את התרומה, את הכישרונות, את הרצון לעזור, לא רק את הכותרת "מתמודד נפש". בנוסף, שילוב של מתמודדי נפש בשוק העבודה העתידי מתחיל כאן, מתחיל בשירות הלאומי, שבו אותם צעירים רוכשים כישורים חברתיים ותעסוקתיים חיוניים.
הצעת החוק שלי חשובה מאוד, ואני רוצה להאמין שכולכם מסכימים לה. אנחנו חייבים לתת לאותם צעירים הזדמנות להשתלב בשירות הלאומי גם למען עצמם ובוודאי למען המדינה, ולכן הצורך הזה הוא קריטי – פשוט להרחיב את הגיל שבו הם יכולים לעשות שירות לאומי עד 27. תודה רבה רבה. אני יודעת שהשרה איתי יחד באירוע הזה, ואני מודה לכל מי שחתם על החוק ובוודאי למי שיצביע בעדו. תודה.
784 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.