קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברוכים הבאים לכל מי שהגיע לכנסת ישראל, לבוא ולראות את המליאה, וחבריי חברי הכנסת, קודם כול – להודות לחבר הכנסת הרב ארז מלול על הצעת החוק הכל-כך טובה ומקצועית הזאת. לא הייתי רוצה להביא רק את עמדת הממשלה אלא להביא את עמדת השכל הישר. אני יודע שיש אנשים שמתנגדים לחוק הזה, אבל אני אסביר קודם כול לאורחים שנמצאים ביציע ולמי שצופה בנו מה מהות החוק הזה.
החוק הזה מדבר על אדם שנפטר והלך לבית עולמו ומרצונו החופשי החליט להקדיש את הנכס שלו, את הבית שלו, את החצר שלו, לטובת הקדש דתי. עכשיו, יש אדם שהחליט להקדיש את הבית שלו לטובת גן החיות. הוא אוהב את הפילים, את הנמרים, הוא רוצה שבנכסים שלו אחרי פטירתו ישפצו את האגף של הנמרים. אף אחד בעולם לא יכול לבוא ולהגיד לו שהכסף שהוא הוריש ליורשיו לאחר מותו, במקום לשים אותו בגן החיות, ישימו את זה בגן הבוטני, בוודאי שלא, כי אם הוא רצה שהכסף שלו יהיה בגן החיות, הוא לא רצה בגן הבוטני.
אותו דבר אדם שלאחר פטירתו רצה שהנכס ינוהל על ידי בית דין רבני. למה? הוא רוצה שמהנכס הזה ייהנו ארגוני חסד, כולל, ישיבה, תורה, מסורת ישראל. באו כל מיני פקידים עם השנים והחליטו לשנות סדרי בראשית. הם עכשיו אומרים שהמת שנפטר לפני 50 שנה ותרם לישיבת פורת יוסף או לישיבת פוניבז' או לכל מיני מוסדות תורה, הוא לא התכוון שבית הדין ינהל את זה אלא איזה שופט שבינו לבין ההבנה מה המטרות של הישיבה – זה כמו שאני מבין מה הנמרים והפילים צריכים בגן חיות. חוצפה, עזות פנים – אין שום הגדרה אחרת לדבר הזה.
החוק הזה הוא חוק מיותר – אמרתי לחבר הכנסת מלול – הוא חוק שלא צריך להגיע לפה בכלל. למה?
אני אענה לך, תבין את הכול. למה הוא חוק מיותר? מי שמו, פקיד, להחליט למת למה הוא התכוון לפני מותו? הוא אמר, כתב, אין דיונים. זה לא שיש מחלוקת בין היורשים למה הוא התכוון. הכול ברור, מוסרט, אין דיון. אבל מה, לצערנו הרב, בגלל שבשנים האחרונות יש פיחות זוחל – הפחתת הכוח של בתי הדין היא בצורה מטורפת; מתייחסים אליהם, לא מבינים שזה גוף שיפוטי שנבחר בחוק, אנשים רציניים, שלמדו הרבה מאוד שנים – החליטו לגנוב את הסמכויות שלו. לגנוב את הסמכויות שלו, בלי שום הגדרה אחרת. לכן עשה בחוכמה חבר הכנסת מלול, לאחר שבנה ולמד ויש לו ניסיון גדול מאוד, גם במשרד הדתות, גם בבתי הדין, והוא מבין את המשמעויות של זה. לכן אני חושב שהצעת החוק הזו טובה, טובה מאוד, כי היא עושה שכל ישר.
לכן, חבר הכנסת בליאק, הצעת החוק, לא אמרתי שבגלל שהיא מיותרת להתנגד; בגלל שהיא מיותרת צריך לשאול את מי שגרם לו להגיע לפה: מה הביא אותך? מה המניעים? מה? קוראים לזה תורה שבעל פה. מה השנאה הזאת לבתי הדין – לא אתה, חלילה – של אותם פקידים? בורות, אין שום הגדרה אחרת. אגב, כך היה נהוג 80 שנה – פחות מ-80 שנה, מקום המדינה – ושינו את זה, והשינוי הזה הוא שינוי לרעה.
כל זרם שיוכר ברבנות הראשית, אני חושב שהוא – זה. ולכן, ההצעה הזו היא הצעה שהיא נכונה וטובה, ואנחנו מודים למציע שהציע את זה.
היושב-ראש, אתה הבנת מהר את ההצעה. יש פה אנשים שצריך להסביר להם.
אולי לא לכולם יש – זהו. עכשיו, אני יודע – – –
אה, נכון. נגיע גם לזה. השר בוסו דיבר פה קודם, לא?
טוב, נגיע לזה. הצעת חוק של חבר הכנסת בליאק לקידום השכל הישר – אגב, אני לא בטוח שהיא תעבור משפטית. כאילו, פה אני בטוח שתמצא לזה רוב. במקומות מסוימים לא בטוח שיהיה.
אגב, שווה להציע. אם אתה תגיש את זה, אני אשקול לתמוך בחיוב.
בקיצור, דבר נוסף שההצעה הזו מציעה, שגם הקדשות שבפועל מנהלים אותם היום בתי רבניים, אז יוכלו אותם בתי דין – ואני רוצה להזכיר, מדובר על בתי דין שהם קבועים בחוק, שהם עובדי מדינה – להמשיך לנהל את אותם הקדשות בדיוק כמו שהאפוטרופוס הכללי מנהל נכסים שאין להם בעלויות או נכסים של אנשים שהפקידו אותם. כמו שאתם יודעים, יש היום אגף עיזבונות. באגף העיזבונות במדינה הם על פי אותם עיזבונות, על פי אותן מטרות של אותם אנשים – מה המציע מביא לנו? אוקיי.
אגב, חבר הכנסת מלול מזכיר לי, ובחוכמה, שחלק מהדברים שבאמת חסרי תקדים שהיו בהצעת החוק הזו זה שהוגשה עתירה נגד בית הדין הגדול – דבר שבבית הדין הגדול הוא שווה לשופט עליון לכל דבר. בקיצור, רואים כאן מי שמנסה, לצערנו – פיחות זוחל בכוחם של בתי הדין. אגב, יש עוד הצעת חוק, שלצערי הרב עוד לא מקודמת, שזה סמכות בתי הדין לעניין ממונות כשזה מגיע בהסכמה. גם זה לצערי הרב לא מקודם, ואני יודע שיבואו אותם אנשים, ואני גם חושב שאני יודע מי, להתנגד. יספר – – –
עוד רגע. כבר תראה. הוא יגיע לפה עוד כמה דקות. מישהו יקר פה מהבניין, ויספר על ג'ובים ועל קשרים ועל זה. אני מציע לאותו אחד לחסוך שבט לשונו. בסוף יושבים רבנים גדולים בבתי הדין.
אני הייתי בטוח שאתה בבוקר לא מבזבז את זמנך על עיתונים שאין בינם לבין הפרסום שהתפרסם שם כלום. הייתי בטוח שאתה יושב – אתה יודע, יש פרשת השבוע, יש הדף היומי.
לא, אבל מה עם מחר? אז על הבוקר אתה פותח בדמיונות. אגב, אני מאוד גאה במשרד הדתות, לקדם את נושא התחרות של המקוואות. ואני שמח על הצוות שנמצא שם. מי שלא נאה לו יכול לכתוב טורים על גבי טורים. אנחנו נמשיך ונקדם. תאמין לי, מאז שאנחנו מקדמים את פרס המקווה היפה, אין לך מושג איזה קנאת סופרים יש, איזה מקוואות יפים, ברוך השם. בקיצור, אז אני הייתי באמצע להציע למי שאמור לעלות אחריי, המתנגד, שיברור את מילותיו, בגלל שכבודם של רבני ישראל ובתי הדין חשוב מאין כמותו. אני מבקש לתמוך.
אני אוסיף דבר אחד. היום זה ההילולא של רבי יצחק אבוחצירה. אתמול היינו אצל הרב טייב בביתו. כל כך הרבה ניסים היו בזכותו, בזכות הגדולה והקדושה שלו, אז אני אנצל את הבמה הזאת – שהוא בשמיים יתפלל לפני כיסא הכבוד על כל החטופים שיחזרו הביתה, ועל החיילים שלנו שיחזרו הביתה בניצחון גדול, וכמובן רפואה שלמה לכל הפצועים. אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק.
984 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.