קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, במשך כ-100 שנים ניהלו בתי הדין הרבניים בישראל את נכסי ההקדשות הדתיים. מה זה הקדשות? נכסים פרטיים שבעליהם הקדישו אותם למטרות ציבוריות שונות ב-160 השנים האחרונות. בתקופה העות'מאנית כל העדות הדתיות היו מחויבות להתדיין בנושא ההקדשות בבתי הדין השרעיים, אך עם בוא המנדט הבריטי הכיר המחוקק בזכותו של כל אדם לנהל את נכסיו ואת הקדשותיו בהתאם לדין הדתי שלו והעניק לכל עדה דתית סמכות שיפוט ייחודית על ההקדשות שלה לפי רצונו של מקדיש הנכסים. אדם שרוצה הקדש אזרחי הולך לבתי משפט, הקדש דתי-אורתודוקסי – לבתי הדין הרבניים, מוסלמי – לשרעיים וכן הלאה.
בשנת 1979 נחקק חוק הנאמנות, שהסדיר רק הקדשות אזרחיים שאינם דתיים בלבד, אך לא העניק לבתי הדין הרבניים, שהחוק לא חל עליהם, כלים רגולטוריים מודרניים או יכולת אכיפה שיש לה שיניים. במשך שנים המדינה כמעט לא פיקחה על ההקדשות, לא החילוניים ולא הדתיים. אך לפני שש שנים חל מפנה. בתי הדין הרבניים נטלו על עצמם משימה כבירה – לחדש את הפיקוח, לפתח את הדין ולהחזיר נכסי הקדשות מוזנחים לציבור. מאמץ זה נשא פרי, מערך פיקוח חדש קם, נכסים רבים ניצלו מהזנחה ומאובדן ונכסי ציבור הושבו לקהילות שיועדו להם.
והינה, לאחר 100 שנים של סמכות הלכתית על ההקדשות, ו-40 שנה לאחר חקיקת חוק הנאמנות, היועצת המשפטית לממשלה אימצה פרשנות חדשה, וללא שינוי חקיקה או תיאום מדיניות קבעה כי חוק הנאמנות חל גם על הקדשות דתיים. המשמעות: שלילת סמכות הפיקוח של בתי הדין הרבניים בלי לקבוע מנגנון חלופי אפקטיבי, בלי להבטיח שהפיקוח החדש יהיה טוב יותר ובלי לתת את הדעת לתוצאות הרות האסון של ההחלטה. העיקר שזה לא יהיה בבתי הדין הרבניים. זו המטרה.
בעיקר, פרשנותה של היועצת המשפטית לממשלה היא פגיעה חמורה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואף בחוק הקניין. לדוגמה, אדם שבחר להקדיש את נכסיו, בחר במסלול של הקדש דתי ונתן לבית הדין סמכות, איך יעלה על הדעת לפגוע בזכות שלו, בקניין שלו, במה שהוא רצה להקדיש, ולקחת את הסמכות מבתי הדין? מי יפקח כעת על הנכסים? איזה גוף יבטיח שהקדשות ישרתו את הציבור ולא ייפלו לכיסים פרטיים? איש לא חשב ואיש לא הביא בחשבון את המומחיות שפיתח בית הדין, או יחידת הפיקוח שלו.
לצערי, הנושא הזה עולה במשך 15–20 שנה, ואיש לא יזם חקיקה חדשה ולא הציע פתרון מעשי אמיתי ואפקטיבי. הפרשנות החדשה של היועצת המשפטית לממשלה איימה למוטט את כל מה שהושג במאמצים רבים, מתוך התעלמות מהמאפיינים המיוחדים של ההקדשות הדתיים. וכאילו לא די בכך, היועצת המשפטית לממשלה אף פנתה לבג"ץ בשתי עתירות חסרות תקדים בדרישה לשלול מבתי הדין הרבניים את סמכות הפיקוח ולהכפיף את המפקחת על ההקדשות לפרשנות המשפטית. מהלך זה מערער את הסדרים המשפטיים הקיימים, משפיע על מאות נכסים בשווי מיליארדי שקלים, אך לא מציע פתרון מעשי טוב יותר. זהו לא רק מאבק על סמכויות בין רשויות, זו לא רק פגיעה חסרת תקדים ובוטה של הרשות המבצעת ברשות השופטת, זו לא רק פגיעה באוטונומיה של אנשים שביקשו לנהל את נכסיהם הפרטיים לפי דין תורה – אנו עומדים בפני מצב אבסורדי שבו בג"ץ מתבקש שלא להחליף פיקוח לקוי בפיקוח משופר, אלא לחסום פיקוח שהולך ומשתפר באמצעות אקטיביזם ייעוצי חסר תוחלת.
אני מוכרח לציין שתוך כדי דיונים, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר השופטת חיות ביקשה והמליצה לחוקק חוק שיסדיר את הנושא במקום שתהיה מחלוקת על פרשנות החוק. ברצוני לציין שהיועץ המשפטי של בתי הדין, עו"ד יעקובי, תומך בהצעת חוק זו. הצעת החוק שלי באה לתקן עיוות זה ולהבטיח המשך פיקוח יעיל על ההקדשות הדתיים תוך שמירה על האינטרס הציבורי והגנה על נכסים בעלי ערך היסטורי ותרבותי עצום.
בהצעת החוק שלי אין שום שינוי של הסטטוס קוו. אדרבה, היא מציעה תיקוני חקיקה שגם מבקר המדינה המליץ עליהם. היא מקדמת פתרונות חקיקה ששופטי בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים המליצו עליהם. בתי הדין אינם מבקשים כאן לקבל על עצמם שליטה על נכסים של אחרים, אלא רק להסדיר את הסמכויות שלהם ביחס לנכסים שעליהם הם ממונים כבר יותר מ-100 שנים.
אני קורא לחבריי חברי הכנסת להיות ענייניים, לתמוך בהצעה זו ולהבטיח את המשך הפיקוח הראוי על נכסי ההקדשות למען הדורות הבאים. תודה רבה.
640 מילים של ארז מלול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.