תודה, היושב-ראש. אני מקריא את השאילתה כפי שהיא כתובה, כלשונה.
56% מהישראלים נאלצו לוותר על מוצרים וצרכים בסיסיים כמו מזון וביגוד בשל עליית המחירים. כ-62% מדווחים על פגיעה ישירה באיכות חייהם בעקבות מצבם הכלכלי – כך על פי סקר חברת Tefen.
ברצוני לשאול, אדוני השר:
כיצד מתכוון המשרד לפעול על מנת לחזק את חוסנם של משקי הבית?
היושב-ראש, נקודה אחת, ברשותך.
השר ברקת, אז קודם כול, אני מחזק את ידיך. אני חבר ועדת הכספים וחבר ועדת הכלכלה. אני יודע כמה הדבר בנפשך, אבל ילד שאין לו סנדוויץ' לקחת לבית הספר, ולא משנה מהיכן הוא – קריית שמונה, הפזורה הבדואית – בינתיים אין מרפא לבעיה שלו. אני יודע שמחירי השינוע, לדוגמה, בשנת 2021 היו גבוהים מהמחירים היום, ולמרות זאת זה לא עזר בהורדת המחירים. השר ברקת צודק שיוקר המחיה זה לא מהתקופה של הקדנציה של הממשלה הזו, זה התחיל הרבה לפני, אבל אנחנו חייבים לעשות משהו, אדוני. ואני כן מצפה ומבקש מאדוני להכניס את ראש הממשלה בכוח, בכל הכוח. אני יודע שהוא עסוק, אני יודע שיש דברים, אבל הביטחון התזונתי לא נופל בחשיבותו מהביטחון הפרטי או האישי או הלאומי שלנו. זו הבקשה שלי, אדוני.
183 מילים של סימון מושיאשוילי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.