קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב הראש, חבריי חברי הכנסת, היום, כאן בכנסת ישראל – – –
אדוני היושב-ראש, אני לא יודע, אני לא יכול להתגבר עם מיקרופון על הקולות האלה. מצטער, מה אני אעשה?
לא קיבלתי מגפון בקול כמו חלק מהאנשים פה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדה לביקורת המדינה התגלה מושג חדש. אני קרוב ל-25 שנה עבדתי בתחום החינוך, האמת שגם תרמתי לא מעט לארגוני גמילות חסד, המכונים בקצרה גמ"ח, והינה, היום התגלה מושג חדש – תחזיק חזק – גמ"ח אשכולות. גמ"ח אשכולות, מושג חדש. מה זה אומר? ברשות ובסמכות של משרד החינוך – נניח שאתה לומד בכיתה ד'2 בתלמוד תורה ברשת החינוך העצמאי או ברשת בני יוסף, ואתה אמור ללמוד שלוש שעות עברית וארבע שעות אנגלית בשבוע – ביחד שבע – אז עושים לך גמ"ח. מה זה גמ"ח? אתה תלמד שש שעות עברית ושעה אחת אנגלית, כי זה גמ"ח – נותנים גמילות חסדים מצד אחד לצד שני.
עכשיו, אני אומר לך, ואללה, הייתי, כמו שאמרתי, הרבה שנים במערכת החינוך; גם תרמתי לכמה גמ"חים. על גמ"ח כזה, חבר הכנסת מיקי לוי, עוד לא שמעתי. הגמ"ח אומר: בוא נהרוס לך את העתיד שלך. אתה לא תדבר מילה באנגלית, לא תדע שום דבר, כי אתה מדבר בעברית. אנחנו שואלים שעות. אז מסתבר שנציג המחוז החרדי במשרד החינוך היום מדבר על גמ"ח אשכולות – מעבירים שעות מצד לצד. התוצאה בסוף היא ישראבלוף – הילדים לא יודעים אנגלית. אני לא יודע אם יודעים עברית, אבל אנגלית הם בטח לא ידעו.
עכשיו, אתה יודע, בכנסת הזאת הגשתי גם הצעת חוק על הממלכתי-חרדי, כי אני מאמין שבסוף זאת הדרך הנכונה והטובה ביותר לילד החרדי ללמוד. ככה המורים שלו מקבלים 100%, הוא מקבל 100%, יש הסכם אופק חדש, הכול בדרך המלך. המדינה אחראית וגם נותנת דין וחשבון. אבל אמרו לי לא פעם חברים במגזר החרדי שזה לא מתאים להם. היום, צריך לומר, כ-7%–8% מהילדים בחינוך החרדי לומדים בממ"ח, ואני חושב שהאחוז הזה יכול לגדול ולהגיע – שאל אותי קודם חבר הכנסת איזנקוט – ל-40%. מה יהיה עם ה-60% האחרים? לצורך כך, לפני שנתיים וחצי בניתי יחד עם אנשים מחסידות בעלז את מה שקראו אז בעגה התקשורתית מתווה בעלז. לנתניהו, דרך אגב, כראש ממשלה הייתה הגדרה הרבה יותר קולעת: ירצו – יקבלו; לא ירצו – לא יקבלו. מה זה אומר? אם אתה לומד שבע שעות אנגלית, תקבל שבע שעות אנגלית. אם אתה לומד ארבע שעות מתמטיקה, אתה תקבל ארבע שעות מתמטיקה. המונח המקצועי הוא תקצוב תמורת הישגים.
זה נבנה בהתחלה למקצועות הליבה – מתמטיקה, אנגלית, מדעים, וזה יכול לשרת גם מקצועות אחרים. הרציונל היה כזה: 40% מהחברה החרדית ילמדו בממ"ח בשיא. זה נהדר. אולי 50%. לתלמידים האחרים נציע מתווה – אם אתה לומד ואתה מגיע להישג בסיסי, אתה מקבל. דרך אגב, זה מתאים לכל המגזרים.
באמת, המתווה הזה בנוי לא על רעיון שאני המצאתי. דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, חקר לעומק את נושא התמריצים החיוביים והשליליים. הוא דיבר על הטיית ההפסד. דרך אגב, זה רלוונטי באופן אחר גם לחוק הגיוס. מה זאת אומרת? אנשים הרבה יותר נמרצים למנוע את ההפסד מאשר להשיג את ההישג. ולכן, הרציונל פה היה – אם אתה יודע שאתה תפסיד, אתה תשלם על זה בכסף. כל הסוגיה איך אנחנו מתמרצים, לצערי הרב, היא דרך שאנחנו נאלצים לנקוט כמדינה, כי לא מובן לכל הורי ישראל שכדאי להם שהילדים שלהם יקבלו חינוך ברמה גבוהה בהקשר של לימודי ליבה. באמת, גם בהקשר של חוק הגיוס אמר היום ראש אכ"א משהו מובן מאליו: לא מספיק לתמרץ, לתת יותר לאנשי המילואים, לאלה שמשרתים; לאלה שלא משרתים אנחנו צריכים לתת מה שנקרא תמריצים שליליים – או סנקציות, במילה אחרת – אחרת זה לא יעבוד. הדבר הזה הוא חשיבה מערכתית נכונה; הוא נכון לגיוס והוא נכון גם לחינוך.
יש לנו היום במדינת ישראל 20% ממערכת החינוך שמוציאה בכל שנה כ-30,000 בוגרים, שלפחות למחציתם אין מיומנויות בסיסיות לשוק העבודה. על ידי זה אנחנו גוזרים את גורלם של רובם לעוני ולאפליה אמיתית לאיך צריך לקדם אותם.
עכשיו אני אומר כאן: בוועדה של חבר הכנסת לוי דיברנו היום על כך שרשתות החינוך החרדיות, אלו שמקבלות 100% תקצוב, גם הן לא נותנות 100% ליבה. זאת תקלה מתמשכת לאורך שנים, שמשרד האוצר ומשרד החינוך ממשיכים איתה לאורך שנים. ואנחנו מטפלים בזה, ואני אומר לך שאנחנו נטפל בזה, אנחנו נדאג שמי שלא מלמד – לא יקבל. ייתנו – יקבלו, על פי חוק.
אבל מה שאין היום – אין היום תמריץ בחוק למי שתוגמל חלקית, קרי מוסדות מוכר שאינו רשמי והפטור, לצמוח וללמוד יותר. הצעת החוק שלי בעצם מציעה – וזו הפעם השנייה שאני מעלה אותה – שנעלה את שיעור ההשתתפות בלימודי ליבה בלי למשוך אל הממ"ח. מי שהולך לממ"ח, ילך לממ"ח, ומי שלא – ככל שהוא ילמד יותר, הוא יקבל יותר.
צריך לומר שהנתונים העלובים של מערכת החינוך היום בישראל, הבגרויות, המצב שבו במבחנים הבין-לאומיים אנחנו יורדים משנה לשנה, ממבחן למבחן – לא כוללים את הציבור החרדי, לא כוללים אותו. כלומר תמונת המצב האמיתית של מערכת החינוך בישראל היום היא גרועה שבעתיים ממה שהמבחנים הבין-לאומיים מראים.
לכן, מה שאומר המתווה הזה, שכאמור נבנה עם חסידות בעלז, עם משרד החינוך, עם משרד האוצר – הוא אומר: בואו ניתן באופן הדרגתי לתלמידים החרדים שלא מעוניינים להיכנס לממ"ח, לשפר את לימודי הליבה שלהם, ללמוד יותר, להשיג יותר – ממילא התקציב שלהם יעלה, עד שהוא יגיע לרף הקרוב למקסימום. אין פה כפייה, אין פה הכרח. מה שהצעת החוק הזאת עושה זה מציעה את המצע. שוב, אמר פעם ראש הממשלה: ירצו – יקבלו; לא ירצו – לא יקבלו. אבל בואו ניתן לכל מוסד בישראל במעמד מוכר שאינו רשמי או פטור את היכולת לטפס לטובת לימודי ליבה גבוהים יותר, הישגים גבוהים יותר, תקצוב גבוה יותר – וזה הולך יד ביד.
ראיתי פה שני שרי חינוך, קיש וביטון – זה לא יודע מה קורה אצלו, וזה לא יודע מה קורה אצלו. לצערי הרב, המערכת הזאת ממשיכה לתמרץ בורות, ממשיכה לתמרץ חוסר הישגיות בתחום לימודי הליבה, ממשיכה לתמרץ את מיומנויות הבסיס שחסרות. היות שאין לנו עץ מכסף, ואין לנו איך להוסיף ולהקל על כתפיהם של אלה שנושאים בנטל, גם הצבאי וגם הכלכלי, אני מציע כאן שכנסת ישראל תתמוך, תעזור – אם לא דרך המגזר, דרך הפוליטיקה, אז ישירות אל המוסדות, תציע את המתווה הזה.
דרך אגב, אדוני היושב-ראש, היא כבר עשתה את זה, רק מה, מסיבות פוליטיות היא עצרה. היא פתחה את זה פעם אחת כקול קורא, ואכן נרשמו כמה מוסדות; סגרו את המערכת ולא מאפשרים לנוספים להיכנס. ממילא כנסת ישראל תבוא למשרד החינוך ותגיד לו: אתה חייב להציע מודל של תקצוב תמורת הישגים.
אני מודה, הנהנים הראשיים מהצעת החוק שלי יהיו החרדים, יחד איתם יצטרפו לכך עוד מוסדות במעמד המוכר שאינו רשמי, לא משנה אם הם יהודים או ערבים, חרדים או חילונים – שהיום מופלים לרעה ומקבלים תקצוב חלקי רק בגלל שהם שייכים למעמד מוכר שאינו רשמי.
אני אומר כאן: אני חושב שהגיע הזמן שנפסיק את תרבות השקר, נתקצב אנשים לפי מה שהם לומדים, ניתן תמריץ ללמידה חיובית בישראל. אני משוכנע שהצעת החוק הזאת תשפר את החינוך בישראל, ואני קורא לכם, חברי אופוזיציה וקואליציה, לתמוך בהצעת החוק. תודה.
1,114 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.