אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת ובעיקר אתן, משפחות שכולות שממשיכות לנהל את המאבק ומשמיעות את הקול, אנחנו נמצאים בפני סיטואציה מאוד מאוד חריגה בחייה של אומה. אני מציע לכם ולנו, אני מציע לכולנו לחשוב על מושג חדש, מושג טבעי, שקוראים לו או אפשר לקרוא לו "חומרה מכוננת". זאת חומרה של אירוע שבכל נקודת זמן כל אדם ממוצע מהיישוב יבין – –
– – שכל אדם מהיישוב בגישה טבעית, פשוטה, לא מסובכת, יכול להבין שצריך לחקור אותה לעומק.
שלוש שאלות בכל חקירה אמיתית: מה קרה, למה זה קרה ואיך זה יכול היה להיות. מה קרה – התשובה פשוטה, כואבת להחריד, בדמותם של קורבנות רבים, קודם כול אזרחים וגם חיילים – עליה הצבא כבר לקח אחריות. שמענו אתמול מהרמטכ"ל בצורה אמיצה שהוא לוקח אחריות ומתפטר מתפקידו. לשתי השאלות האחרות של למה זה קרה ואיך זה יכול היה לקרות מתבקש שיח הרבה יותר עמוק מהצעקות שאנחנו, חברי הכנסת, מנהלים כאן. החטופות ששבו זה עכשיו יכלו פעם ראשונה, אחרי יותר מ-15 חודשים, לבוא ולהגיד: איך זה קרה? איך זה יכול היה לקרות? שמישהו יענה לנו, היינו שם כל כך הרבה זמן. מאחר שהצדק לא מונח אצלי או אצל מישהו אחר, ומאחר שהשאלות האלה צריכות להיות מושבות על ידי ראש הממשלה, שרי הביטחון למיניהם, ואני בתוכם – חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית.
חבריי, טוב היה אם הייתם מקבלים את הבקשה של המשפחות לדחות את ההצבעה, אבל בהיעדר זה אני מצפה שיהיה לכם את האומץ להצביע בעד – חלקכם הגדול אמר שזה מה שצריך לקרות. אני מצטער על הצורך במאבק שלכן, משפחות שכולות יקרות, אבל אנחנו נמשיך להשמיע את הקול הזה גם בהצבעה וגם בכלל.
259 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.