הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024

רק תתחיל רק כשאני מתחילה, כי יש לי עשר דקות מלאות.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מפנה את הנאום הזה שלי גם אל ראש הממשלה ושרי הממשלה הזאת. אני עומדת פה ומתביישת בשם 10 מיליון ישראלים. זאת הפעם השנייה שאני מעלה להצבעה הצעת חוק שמחייבת את הממשלה הזאת להקים ועדת חקירה ממשלתית לחקר מחדל 7 באוקטובר – הצעה, תסכימו איתי, שהיא הצעת חוק מיותרת לחלוטין, שאני מעלה שוב ושוב להצבעה בכנסת רק כי ראש הממשלה והממשלה הזו מסרבים לקבל החלטת ממשלה פשוטה, שהייתה צריכה להתקבל מזמן: להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את המחדל.

ממלכתית.

זה פשוט מדהים. עד לרגע זה, ביום ה-474 למלחמה, מעל לשנה ושלושה חודשים, לא ראתה לנכון הממשלה הזאת להקים ועדת חקירה בלתי תלויה שתחקור את האסון הכי גדול שנפל על עם ישראל במדינתו: מעל 1,800 נרצחים, מעל 800 חיילים חללים, יותר מ-900 אזרחים שנרצחו, מעל 5,500 חיילי צה"ל פצועים – וזה עוד לא כולל את המעגלים הרחבים של המשפחות, החברים, הצוות, כולם. כולנו מצולקים ופגועי נפש. אין כמעט נושא שבו הממשלה הזאת מתנהגת לפי איזושהי נורמה נורמלית – לא בתקציב, לא בחוק ההשתמטות, לא בזה שאתם מחדשים את החקיקה המשפטית, לא בלקיחת אחריות על האסון, לא בזה שאתם מסרבים לצאת לבחירות. אבל בזה? בלהקים ועדת חקירה ממלכתית? באמת צריך להסביר לכם את זה?

מעל לשנה הציבור כולו דורש ועדת חקירה ממלכתית. אתם כל הזמן מדברים על הרוב, לא? הסקרים מראים שמעל 70% מהציבור דורש את הוועדה הזאת. משפחות התצפיתניות רוצות לדעת מה קרה; משפחות החיילים שנטבחו רוצות להבין מה קרה; משפחות הצעירים שהתעללו בהם ורצחו אותם בנובה רוצות לדעת מה קרה; ניצולי טבח הנובה רוצים תשובות; משפחות הצעירים הגיבורים שנרצחו בתשע המיגוניות מרימונים דורשות להבין; החטופים ששבו דורשים תשובות, חבריהם דורשים תשובות, אנשי העוטף דורשים תשובות; אנשי שדרות רוצים להבין מה קרה באותו היום, המפונים בדרום ובצפון – כל עם ישראל דורש תשובות. אז איך ייתכן שאירוע כזה שהפך את חיינו לא ייבדק ושהלקחים לא יופקו? וכן, צריך שכל מי שנושא באחריות – יישא בה, כל מי שנושא באחריות. אתם מאמינים ברוב? זה מה שהרוב של המדינה דורש. זה כל מה שאדם עם בסיס מוסרי דורש. כל התירוצים שלכם נגמרו – יש הפסקת אש, יש עסקת חטופים. הרמטכ"ל לקח אחריות, אלוף פיקוד הדרום לקח אחריות, בכירים נוספים בדרך לקחו אחריות. אז איך ייתכן שאתם, שכל היום מרוממים את המשילות בפיכם, מסתתרים בפני האחריות של מי שהנהיג את המדינה והיה ראש ממשלה גם באותה שבת ארורה – ולא רק?

אז אני עוזרת לכם היום, ואני מבקשת מכם שנעזור יחד לעם ישראל. אני קוראת לכל אחד ואחד מכם – גם לך, היושב-ראש, וחבר הכנסת ואטורי, השר דיכטר, השר לוין, השר קרעי; השר לוין, יריב, תסתכל עליי כשאני מדברת: אני מבקשת שתצביעו בעד הצעת החוק הזו, ואל תפטפטו כי לא נעים לכם, כי אתם מתביישים.

ביום ראשון נעתקה נשימתנו מהתרגשות – שלוש חטופות חזרו הביתה בפעימה הראשונה של העסקה. כל כך שמחנו לראות את אמילי, את רומי ואת דורון. וזה נכון כי מחיר העסקה גם כבד – אלפי מחבלים רוצחים עם דם על הידיים, נסיגה מעזה – אבל גם על זה מישהו צריך לתת את הדין, על המחיר הכבד שכולנו משלמים בגין המחדל הזה. אסור שנשלם אותו שוב. בואו נדמיין את הבנות האלה יוצאות מהשבי אחרי מעל שנה, ושואלות: מה קרה בעולם בשנה שחלפה? ואנחנו מתחילים לספר להן. נספר להן על זה שהמשפחות שלהן ורבות אחרות הפכו לאורחות קבע בכנסת, באולפני הטלוויזיה ובפעילויות ברחבי העולם; נספר להן על כל כך הרבה לוחמים גיבורים שמסרו את נפשם, בין היתר כדי להחזיר אותן, על מתקפות מאיראן ותימן שהיו כשהן לא היו, על עם נפלא שלא חשב פעמיים והתגייס, בעוד הממשלה שלהן עובדת בזה שמגזר שלם משתמט; נספר להן שאחרי אסון קולוסלי כזה הממשלה הזאת חזרה לריב על הוועדה לבחירת שופטים, ואז גם מישהו יספר להן בבושה שעד לרגע זה לא הוקמה ועדה בלתי תלויה ממלכתית שתיתן להם תשובות.

ואני שואלת: איך הן ירגישו? איך הן הרגישו כשסיפרו להן, לדורון ואמילי, בין היתר, שחצי משכונת הדור הצעיר שלהן בכפר עזה נמחקה? שמתוך 37 דיירים שהיו באותה שבת 11 נרצחו? איך תגיב רומי כשיספרו לה על זה שאין בדיקה, כשבמסיבת הנובה שממנה נחטפה התבצע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, וחברתה הטובה גאיה נרצחה שם, וגיבור כמו בן שמעוני ז"ל, שהציל אותה ורבים אחרים, נרצח שם, ועוד 364 חבר'ה מדהימים שרק הלכו למסיבה? האם סיפרו להן שזהו פיגוע הטרור הגדול במדינה? ואיך הן ישמעו את זה? תדמיינו את ההזיה הזו, תדמיינו. שר התקשורת, נראה לך הגיוני שהשבות חוזרות מהשבי אחרי למעלה משנה ומגלות שלא חוקרים את המחדל הזה? זה לא מגיע להן, אחרי כל מה שהן עברו? זה לא מגיע לכולנו? איזו בושה.

חשבתי הרבה כמה חוסר אחריות וחוסר מוסר צריך בשביל לסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירוע כזה. איזה ריקבון מוסרי צריך כדי להמציא סיפור כל כך עלוב, שהשופטים אשמים – אז איך הם יבדקו באירוע שדורש כזה בירור עובדתי של בית משפט ממש; על זה שהממשלה הזו עושה דה-לגיטימציה למערכת המשפט, לצה"ל ולמערכת הביטחון במחיר של סיכון ביטחון המדינה, והכול בשביל כיסא. אולי למי שלא היה פה מעל שנה, כמו החטופות, זה ייראה הזוי. אבל לנו זה שקוף, כי אתם חייבים להפיל את האחריות על כולם חוץ מכם. אחרת, איך תמשיכו להיאחז בכיסא? איך תעבירו את חוק ההשתמטות? איך תוכלו להמשיך להאשים את כולם – את הצבא ואת השב"כ ואת המוסד, אם פתאום תהיה ועדה שתגיד שגם אתם אשמים, שגם ראש הממשלה גרם לזה – בממשלה הזו שבה אויבינו ראו בנו חלשים – שראש הממשלה שלנו הוביל מדיניות של תשלום לחמאס?

קו ישיר מחבר בין חוסר המוסר הזה בוועדת החקירה לכלל ההתנהגות שלכם. הרי זה אותו דבר כמו השרים שבצד אחד מצביעים נגד העסקה, ואז מצייצים כמה הם מתרגשים בגין השבת החטופים – –

– – כששר אחר, סמוטריץ', בוכה בדמעות תנין על גיבורי הציונות הדתית שנופלים, ובאותה נשימה מקדם חוק השתמטות. זה בדיוק אותו חוסר מוסר שגורם לכם להתחמק מוועדת חקירה ממלכתית.

אני רוצה לסיים ולצטט את מעיין אדם, אחות של מפל אדם, שנרצחה בנובה עם בן הזוג שלה. היא אומרת לכם כאן ועכשיו – –

– – אנחנו לא ננוח, לא נרפה עד שיהיה צדק לאהובים שלנו. פוליטיקאים ציניים חסרי לב, לא נוותר לכם, ואנו מבטיחים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית כדי שנדע את האמת.

תצחקי, קטי. תלגלגי, טלי – זה הפרצוף שלכם. כל המדינה מסתכלת עליכם. תלגלגו על זה.

אדוני היושב-ראש, אני מאמינה בהצעת החוק הזאת בכל ליבי. תתביישו ותשתקו. מאז אתמול – – –

מפריעים לי. אל תגידו לי מה לעשות. תשתקו ותתביישו. תשתקו ותתביישו, ממשלה של מופרעים, חבורה של מופרעים.

הבושה היא שלכם. תתביישו. תשתקו ותרכינו ראש. תשתקו ותרכינו ראש.

ממשלת האסון הגדול ביותר שנפל עלינו. כולם אשמים חוץ מכם. בושה.

אני מבקשת את הזמן שלי, דקה, דקה. הפריעו לי – – –

אני מסיימת. אני מסיימת.

לא נעים לכם ששמים לכם מראה מול הפרצוף לכיעור ולחוסר המוסר שלכם. זה לא יעזור לכם – – –

אדוני היושב-ראש, אני מאמינה בהצעת החוק הזאת בכל ליבי, היא באמת מציבה מראה מול ממשלה בושה וחרפה. אבל, אדוני היושב-ראש – –

– – מאז אתמול פונים אליי הורים שכולים: רפי בן שטרית, שאיבד את בנו – –

– – ממועצת 7 באוקטובר. החבר'ה האלה נמצאים פה ביציע, הורים שכולים, נציגים של מועצת אוקטובר, ההורים של רוני אשל, ההורים של עידו אדרי – – –

רגע. אני מסיימת את הסיכום.

הם ביקשו ממני – משפחות החללים, שמייצגות מעל 1,000 משפחות ביקשו ממני לעכב את ההצבעה היום למועד אחר. הם רוצים להסתכל לכם בעיניים, קואליציה, ממשלה. השר לוין, הם רוצים לדבר איתך, הם רוצים למצות איתכם שיח.

הם מאמינים שאולי אתם תיעתרו לבקשה להעביר את הצעת החוק הזו.

לא, רגע. לא, סליחה.

לא, אבל אני – – –

אז אני מסכמת – – –

לא, לא, לא. אבל אתה לא נותן – – –

השרה גמליאל, לכן אני מבקשת שתשובת השר – – –

אבל זה לא – – –

אבל הוא לא נותן לי להציע.

אבל אנחנו רוצים תשובת שר במועד אחר.

אתם לא נותנים למשפחות שכולות – – –