אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו אולי מגיעים לפסגה נוספת של הצעות החוק הראויות שמוגשות היום – –
לא, לא על ידי. אני אומר, על ידי חברי האופוזיציה. – – שמשום מה מקבלות כתף קרה. אני אנסה להסביר.
אנחנו עסוקים כאן בהוקרת מגזר שאין ויכוח על החיוניות שלו ועל ההוקרה שאנחנו נדרשים לתת לו. מדובר בעצם בהצעת חוק דומה להפליא, אפילו מתונה ומגודרת יותר יחסית להצעת חוק שהוגשה בכנסת העשרים-וארבע, לפני המלחמה, על ידי השר ד"ר קרעי ואנשים נוספים. אני רוצה להקריא לכם: השר קרעי היה חבר כנסת, דוד אמסלם, דוד ביטן, יואב קיש, אופיר כץ, יריב לוין, עמיחי שיקלי, גלית דיסטל אטבריאן, אלי כהן, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אופיר סופר, חוה עטייה, אורית סטרוק, מירי רגב, יולי אדלשטיין, מאי גולן, ישראל כץ. אלו החתומים על החוק שהוגש. מה שהיה נכון, חברות וחברים, בכנסת העשרים-וארבע, הרי נכון שבעתיים בהקשר של הסיוע, ההוקרה, הדחיפה, הרוח הגבית שאנחנו אמורים לתת לבנים, לאחים, לאחיות, לבנות, שעברו ועוברים עדיין – הדור המדהים הזה שעובר את המלחמה בשנה פלוס האחרונות.
אני רוצה לשוב ולחדד עוד דבר. כאן, החוק הזה נשען במידה רבה על חוק נוסף שעבר, לא בכנסת העשרים-וארבע, אלא ביולי 2024, על ידי חברי הכנסת קרויזר, מאיר כהן, מלביצקי – אדוני – קטי שטרית, נדמה לי שהיא הגישה, פוגל, אוהד טל ולימור סון הר מלך. הם הגישו הצעת חוק דומה, גם היא פתוחה ורחבה עוד יותר מההצעה המוצגת כאן, וזה דווקא עבר. דווקא ההצעה הזאת עברה בקריאה טרומית, והיא ממתינה, אני מניח, בוועדת החינוך, לדיון לקראת קריאה ראשונה. אין דבר יותר טבעי מלקחת את אותה הצעה שהוגשה על ידי השר קרעי היום, וקבוצת חברים נכבדה, ולהגיש אותה כתשורה – אגב, לא רק לחיילים; אכן, עם תוספת ייחודית, עם תרומה ייחודית, עם סיוע יותר רחב ללוחמים, כהגדרתם, אבל לכל מי שמקיים את השירות. כשאנחנו מדברים על שירות, אנחנו מדברים בוודאי על שירות סדיר בצה"ל וביחידות משמר הגבול, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ועוד מוסדות נוספים, גם מי שמקיים שירות לאומי אזרחי כהגדרתו בחוק הרלוונטי, וגם מי שמקיים שירות לאומי או התנדבות קהילתית כהגדרתם בחוק שירות אזרחי. זאת אומרת, פה מדובר על קבוצה יחסית רחבה, עם עדיפות ללוחמים, מתוך תחושת שליחות עמוקה, כפי שקרה במקרה שלך, השר קרעי.
הצעת החוק שאני מביא, שוב הייתי אומר, מבקשת דבר פשוט: להוקיר ולתגמל את מי שהקדישו את שנותיהם הטובות והצעירות למען מדינת ישראל: משרתי צה"ל, השירות הלאומי והשירות הלאומי אזרחי. פשוט לא ייתכן שמי שמסכנים את חייהם ותורמים את שנותיהם למען מדינת ישראל יעמדו בעמדת נחיתות כשהם מבקשים להתחיל את חייהם כאזרחים, ובהקשר הזה – בבואם להתקבל ללימודים הגבוהים.
הצעת החוק היא פשוטה: להוקיר את משרתי צה"ל והשירות הלאומי ולהעניק להם עדיפות בשערי האקדמיה. זאת כמובן אינה הצעת חוק פוליטית; היא ערכית, רחבה, נוגעת לכל שדרות הציבור והאזרחים במדינת ישראל. זה הזמן לתקן ולהחזיר את הכבוד שהם ראויים לו. מטרת החוק אינה לפגוע באף קבוצה אחרת בחברה הישראלית, להפך, היא נועדה – כפי שיודעים מגישי החוק בעבר ומגישי החוק הדומה לפני מספר חודשים – לתקן את האיזון ולחזק את הערכים של צדק, הוקרה ושוויון הזדמנויות לכל מי שנתן מעצמו למדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, וחברי הכנסת מהקואליציה בפרט, אני פונה אליכם. כפי שאמרתי, כמה מכם חתומים על הצעת חוק זהה לחלוטין להצעה שאני מביא כאן היום. שמותיכם חתומים על אותה הצעה. האם הערכים שלכם השתנו? בוודאי שלא, אני מקווה שלא. אני מניח שלא. והאם המשרתים שהוקרתם בעבר פחות ראויים בעיניכם? אני מניח שהתשובה היא שלילית. אני חושב שזאת הזדמנות נאותה להצטרף להצעה, גם אם מגיש ההצעה "חוטא", בשבתו באופוזיציה לממשלת ישראל.
אני מצפה ומבקש את תמיכתם בחוק למען המשרתים, למען הבנות והבנים, האחיות והאחים שלנו, כדי שנוכל לפעול בערוץ נוסף, לא רק במכרזים, לא רק בעבודה, לא רק בשירות עצמו, שהוא מהווה בעיניי זכות גדולה, שניתנת לכל משרת, אלא גם בבואם ללמוד. הצעת החוק הזאת היא הזדמנות להחזיר את הכבוד ואת התגמול למי שעמד ועומד בחזית ההגנה של מדינת ישראל. לוחמי צה"ל ומשרתי השירות הלאומי אינם מצפים לטובות או לחסדים, הם מבקשם הכרה בסיסית בתרומתם, במיוחד אחרי מעל שנה שאנחנו נמצאים במלחמה. אני מזכיר לכם שהצעת החוק הזאת ממש הוצעה בטרם המלחמה הארוכה, על שלל החזיתות שלה, וסופה מי ישורנו. בכל מקרה, גם כשנסיים, אני מקווה במהרה, בניצחון מלא ובהחזרת כל החטופים מהר הביתה, עדיין אנחנו נידרש גם להוקיר את מי ששירת וגם להמשיך ולהוקיר את המיעוט – ואני מקווה שיהיו מעט משרתים בעתיד כי מצבנו הביטחוני ישתפר, אם כי, כמו שאנחנו יודעים, בתחום השירות השווה, ההגון, שצריך להעביר כאן בכנסת, אנחנו בהחלט מצפים שרבים רבים רבים ישתתפו, לא רק בשירות הסדיר או בשירות בצה"ל אלא גם בערוצי התנדבות ותרומה לקהילה, בשירות הלאומי ובשלל האפשרויות שפתוחות בפנינו.
אני קורא לכם, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, להניח את השיקולים הפוליטיים, הארגוניים, בצד, ולהצביע בעד הצעת החוק הראויה הזאת, שהיא בצלמן של הצעות החוק שעברו. זה הזמן שלכם לתקן, להכיר ולהוקיר. אל תצביעו נגד מי שמקריבים למעננו, תודה רבה.
ראשית, כל החוקים שהוגשו על ידי האופוזיציה היו ראויים ולא דווקניים. אני מאוד מקווה שבדרך הזאת אנחנו נוכל מעכשיו והלאה להתייחס לחוקים. לאופוזיציה יש זכות – וראוי שהצעות טובות של האופוזיציה יתקבלו בכל מזג אוויר.
לאחר שאני שומע את הדברים, ומתוך ההבנה שיש כוונה לנסות לקבל ולמזג את ההצעה הזו, אני אסכים, בהנחה שמדובר בשבועיים, שבמהלכם אני אשוחח עם שר החינוך והנושא יחזור בחזרה לוועדת השרים לחקיקה. אני מקווה שאכן הם יתעשתו, הוועדה תתעשת ותקבל את האופציה של לתמוך, ולהמשיך, הייתי אומר, את המיזוג בוועדת החינוך. אני מבקש לדחות את ההצבעה לשבועיים לאחר מכן. תודה.
876 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.