תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני גאה להציג לפניכם היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024.
כולנו מכירים את זה – ילדים ונוער שמשחקים בנפצים וזיקוקים. גם אני הייתי ילד, ויש בזה איזה ריגוש. העניין הוא שהריגוש הקטן הזה של פיצוץ כזה או אחר, שנראה כמו משחק תמים, יכול להיות סיוט מתמשך עבור מי שחזר משדה הקרב. חבריי חברי הכנסת, תדמיינו רגע לוחם שחזר הביתה אחרי המלחמה. הוא יושב עם המשפחה או הולך איתם סתם ברחוב, ופתאום – שריקה, קול נפץ חזק של חזיז, או סופר-טייגר, או אני לא יודע איך קוראים לדברים הללו. תבינו, בשביל אלה שפוצצו, הרעש נגמר שם וזהו; בשביל הלוחם, הדבר הזה מחזיר אותו היישר אל החזית, לרגעים של סכנת חיים, של ריצה תחת אש, של פחד שלא נגמר. החוויה הזאת, אפילו של שבריר שנייה, מערערת את עולמו ומשאירה אותו שוב לבד אל מול זיכרונות קשים. אנחנו מדברים היום על אותם הלומי קרב ופצועים שיצאו להגן על כולנו ושילמו על כך מחיר אישי כבד. לא צריך הרבה, רק קצת סולידריות חברתית, קצת התחשבות, כדי שנוכל להקל עליהם ולמנוע מהם את הכאב המיותר הזה.
לכן, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מבקשת להטיל איסור של ייצור, יבוא, מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים כמו נפצים, חזיזים, חיקויים של כלי ירייה וכו', צעצועים שעלולים לפגוע לא רק פיזית אלא גם נפשית, בעיקר באותם גיבורים שחיים בינינו. החוק קובע הרתעה ברורה: עונש של שבע שנים למי שימכור צעצועים מסוכנים; עונש של ארבע שנים למי שיחזיק צעצועים כאלה.
חבריי חברי הכנסת, לפעמים התחשבות קטנה מצילה חיים שלמים. הלומי הקרב לא ביקשו לחזור מהמלחמה עם פצעים בנפש ובגוף. זה הדבר הקטן, המינימום שבמינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם – למנוע מהם את הרגעים הקשים הללו ולתת להם שקט וביטחון פה, בבית שלהם. האמת היא שזו לא רק הצעת חוק. זו אמירה ערכית על כבוד האדם, על "ואהבת לרעך כמוך" ועל החובה שלנו כחברה להגן על הלוחמים והפצועים שלנו. אני מבקש מכם להצטרף אליי ולהצביע כמובן בעד הצעת החוק הזאת. אני מתכוון לתאם אותה כמובן עם הממשלה והשרים הרלוונטיים.
אני רוצה להודות לך, מתן כהנא, שהצטרפת אליי להצעת החוק הזאת, ואני שמח שבדברים האלה, לפחות אצל חלק מחברי הכנסת, אין אופוזיציה וקואליציה, כי באמת ללוחמים האלה אנחנו חייבים הכול מכול כול. תודה רבה לכם.
368 מילים של משה פסל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.