קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מאז שנבחרתי לחבר כנסת שמתי לעצמי עיקרון מנחה: כל מי שצריך אותי, כל מי שמבקש להיפגש, לדבר, להעלות בעיה, אני אהיה שם ואשתדל לתת מענה לכולם; לא משנה מי זה, לא משנה אם בכוחותיי לסייע או לא; אני אקשיב ואעשה הכול בשביל למצוא לו פתרון. מרבית הצעות החוק שלי נולדו מהשטח, ממפגש עם אזרחים, כמובן, שבאו והציפו בפניי בעיות שונות שיש להם. אני מאמין בזה, כי תמיד הדרך המנחה שלי היא לדאוג לחיי היום-יום – החיים עצמם.
מאז פרוץ המלחמה מספר האנשים שהגיעו ללשכה גדל וגדל. הכאב היה עצום. אוכלוסיות רבות נתקלו באתגרים שהמדינה לא נחשפה אליהם בסדר גודל כזה. השכול הכה בהמון משפחות ושינה את חייהן לנצח. מה שמשפחה כזאת עוברת הוא שבר שאי-אפשר לדמיין: ילדים שנותרו ללא אחד מהוריהם; הורה שנשאר לגדל לבד את ילדיו – ההתמודדות כל כך קשה. לפני כמה חודשים הגיעו אליי ללשכה מורן אסולין, גרושתו של ליאור אסולין ז"ל, ואדווה פינקלשטיין, פרודתו של שלומי ז"ל. ליאור ושלומי נרצחו בטבח הארור במסיבת הנובה. שתיהן נותרו עם הילדים לבד – למורן שלושה ולאדווה שניים. כל חייהן נעצרו. מעבר לעיכול האובדן הקשה ממצב שבו היה מפרנס נוסף לילדים המשותפים – אשר, בין היתר, אפשר גם להן לעבוד בימים שבהם הוא היה משגיח על הילדים – הפכה הגרושה להורה יחיד, והיא אינה יכולה לעבוד, בשל הצורך להשגיח על ילדיה. כל גידול הילדים מוטל עליהן. הן המפרנס היחיד, ההורה היחיד, המעטפת היחידה שנותרה לילדים. הן צריכות להחזיק את התא המשפחתי לבד.
כשהן הגיעו אליי הן סיפרו לי דבר שנדהמתי לגלות: שהילדים שלהם לא מקבלים את אותו סיוע כמו יתומים אחרים. למה? כי ההורים גרושים, אז הילדים אשמים. זה אבסורד, זה פשוט הזוי. את האבסורד הזה אנחנו מתקנים היום. כמו שאמר גלעד: יתום הוא יתום ומחובתנו לדאוג – ולא משנה מה הסטטוס של הוריו – שיקבל את כל המעטפת והזכויות המגיעות לו.
הצעת החוק הזאת מתקנת עוול היסטורי. מ-1950 לא עדכנו את התגמולים הנוגעים ליתומי גרושות של חיילי צה"ל ופעולות האיבה. עשינו פה משהו גדול וחשוב. אנחנו מגדילים את התגמול בעד יתומים של גרושה מסכום של 5,535 שקלים ל-8,500 בעבור גרושה עם ילד אחד, ועל כל ילד נוסף היא תקבל 24% מסכום התגמול; יינתן מענק רטרואקטיבי על ההפרשים בסכום, מ-7 באוקטובר. לדוגמה, לגרושת נספה עם שני ילדים יעלה התגמול מ-6,863 שקלים ל-10,540 בחודש, ויינתן מענק של 51,478 שקלים. בנוסף, הוספנו הטבות שלא היו בנוסח המקורי של החוק: סיוע בשכר דירה או החזר משכנתה על סך 2,500 שקלים בחודש לשלוש השנים הראשונות ממות הנספה; סיוע ברכישת רכב ליתום על סך 52,800 שקלים; טיפול פסיכולוגי לגרושה, שעד היום לא היה לה, עד שהיתום האחרון יגיע לגיל 30; וזכאות להיעדר מהעבודה ביום הזיכרון. גם יתומים ששני הוריהם נספו יקבלו את העדכון לתגמול ל-8,500 שקלים.
האימהות הגרושות של היתומים האלו יושבות פה למעלה ביציע – שלום – רואים כמה הן מתרגשות ומחכות לרגע הזה. זה לא קרה ביום אחד, והיה להן מאוד קשה, בתהליך הזה, בעצם לבוא ולבקש את מה שנראה הכי מובן מאליו. צריך לעבוד, ומשרדי ממשלה וביורוקרטיה, ושולחים אותן מוועדה למשרד, לשר, לחבר כנסת, והן בסך הכול רוצות את מה שמגיע לילדים שלהן. שוב, לא צריך להיות שום קשר לסטטוס של ההורים. הם נפגעו בפעולת איבה, או במלחמה – החיילים – וצריך לדאוג להן ולתת לילדים את המעטפת. הן הרגישו בהתחלה שאף אחד לא מתייחס, ואנחנו פה כדי להגיד לכן שהמדינה רואה אתכן. מורן, אדווה, תומר, ליאת, אתם לוחמים ולוחמות, מגיע לכם לטפוח לעצמכם על השכם. הצלחתם ובגדול.
אגב, גם גלעד דיבר על זה קודם, שתבינו כמה – כשאני אומר שהמדינה רואה אתכם, גם הכנסת רואה אתכן. בטח יצא לכן לראות את הרגעים הפחות-נעימים שהיו אתמול בכנסת. יש פה מריבה על חוקים ועפים פה סכומים; את זה מסכימים להביא ואת זה לא, והחוק היחיד שהיה מוסכם פה גם על ידי האופוזיציה וגם על ידי הקואליציה, החוק היחיד שעולה היום, שהוא בהסכמה של כולם, זה החוק הזה. כמו שאמרתי, אנחנו רואים אתכן ולכולם פה חשוב. ובנושא הזה, שלכן, ומה שאנחנו עושים היום, יש פה אחדות.
אני רוצה להודות במיוחד לך, מורן, שלא עזבת אותי ואת נטע לרגע. היא פשוט הציקה בלי סוף, לא ויתרה לרגע. גם כשהיה קשה היא נאבקה כמו לביאה, לביאה אמיתית. היי גאה בעצמך, מורן. גם לא יוצאת לי מהראש השיחה עם תומר, שדיברתי איתו בטלפון – אב שגרושתו נרצחה בנובה – לשמוע מה אומרים החיים. הוא אמר לי: תקשיב, אני בן 45 וכאילו נולדתי עכשיו מחדש; מלמדים אותי עכשיו איך לגדל ילדים, אני לא יודע. עם שלושה ילדים הוא נשאר. הוא אומר: אני לא יודע איך עושים את זה. בתי ספר, ארוחות, אני צריך גם לעבוד – ממקום העבודה כבר פיטרו אותו. הוא אומר: אני פשוט לא יודע איך עושים את זה. אני, היו לי את הימים שבהם הייתי לוקח, וגרושתי הייתה עם הילדים. אני סוג של חסר אונים, אני צריך ללמוד מההתחלה, בגיל 45, איך אני מגדל ילדים לבד.
צריך להבין את המשבר, כמה הוא עמוק וגדול, ואת זה אנחנו מתקנים. אני רוצה להודות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' על התמיכה והסיוע הרב בכל החוקים האלה שאנחנו מביאים. באמת, הוא נתן, אמר: תרוץ, אנחנו נעזור, נתמוך, ובזכות התמיכה שלו החוק הזה עובר. לשר הביטחון ישראל כץ, שבניגוד לקודמו, שהתנגד שיעלה החוק הזה, ישראל הבין ישר את הצורך, ובשיחת טלפון של דקה, כשהסברתי לו מה החוק אומר, הוא ישר נתן לי גיבוי, את ברכת הדרך, ולא רק במילים אלא גם תקציבית – מה שצריך, הוא אמר, המשרד שלנו ישתתף. לשר המשפטים יריב לוין, שהעביר את ההצעה הטרומית בוועדת שרים לחקיקה למרות התנגדות שר הביטחון, וזה כי הוא הבין את הצורך של החוק החשוב הזה; לשר העבודה יואב בן צור על שיתוף הפעולה. ליו"ר ועדת העבודה והרווחה, חברי ישראל אייכלר, אני כבר לא יודע כמה חוקים כאלה טובים, חברתיים – אני חושב שנגעת בכמה מהם: חוק הארוסות, נשות המילואימניקים, משפחות החטופים, ואתה עושה את זה בנחישות ובזריזות, שזו באמת תכונה שחשובה ליו"ר ועדה. גם את החוק הזה עשית את זה הכי מהר שאפשר, וסייעת לשפר את ההצעה. תודה גדולה על חוק נוסף וחשוב שבזכותך אנחנו מעבירים.
לחברי חבר הכנסת גלעד קריב, שפנה אליי לראשונה עם הנושא ביחד עם הגרושות, הציג בפניי – זה לא חוק ראשון שאנחנו מעבירים ביחד. אנחנו רבים פה על הפוליטיקה, אבל בנושאים החברתיים אנחנו יודעים לשתף פעולה. כמו שאמרתי, לא בפעם הראשונה, גם כשאני הייתי באופוזיציה ואתה בקואליציה העברנו ביחד חוקים חברתיים, ותודה לך על שיתוף הפעולה האמיתי, על הסיוע. ואנחנו נמשיך, נמשיך לחוקק ונהיה מאוחדים, מלוכדים ושותפים בנושאים החשובים האלה. לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שגם היא הייתה שותפה – הזכרת את הנושא של האלמנות והחקיקה הממשלתית שצפויה להגיע. כמו שהבטחתי לאלמנות, אני אומר את זה גם פה: אנחנו לא נעזוב את זה. אנחנו נמתין לחקיקה הממשלתית ונשפר אותה, ואם לא, אנחנו נדע – גלעד, כשהבטיחו לנו שחקיקה תגיע והיא לא הגיעה, גם אז ידענו מה לעשות. למנהלת הוועדה, ענת כהן שמואל, ולצוות שלה; לצוותים המקצועיים של משרד הביטחון, האוצר, הביטוח הלאומי והמשפטים, שבאמת עשו עבודה טובה וממוקדת בשביל שנוכל להעביר את זה; ליועצת המשפטית המופלאה של הוועדה, עו"ד ענת מימון, שחשוב לי להתעכב עליה, כי זו לא פעם ראשונה שאנחנו מעבירים חוקים ביחד. אלו לא רק החוקים, מגיעות אליי אוכלוסיות רבות, אזרחים שיש להם בעיות בכל מיני עניינים של רווחה וביטוח לאומי, והיא פעם אחר פעם יודעת למצוא את הפתרון, ונותנת לנו גם ביטחון. היא מקבלת מאיתנו שיחות באמת בשעות לא שעות, עם כל מיני בעיות, ותמיד זמינה ותמיד מסייעת. אז להגיד לך תודה רבה. זה לא סיוע בשבילי, את עושה סיוע ושירות ענק לאזרחי מדינת ישראל, ולאותם אזרחים שנקלעים בדיוק לצומת הקשה מבחינתם. את שם בשבילם, אז בשם אזרחי מדינת ישראל, תודה רבה.
וכן, אחרונה חביבה, ראש המטה שלי, נטע מולכו, שהשיפור של החוק הזה, שהוסיפו עליו עוד סעיף ועוד סעיף ועוד סעיף, זה בזכותה. מההתעקשות שלה מול משרדי הממשלה – אמרה: אנחנו לא נעלה את החוק אם לא נוסיף את שכר הדירה ואם לא נוסיף את הרכב. היא והייתה איתם בפגישות שעות רבות, עם היועצים המשפטיים, עם אנשי המשרדים. יש תמיד את העבודה בחקיקה, העבודה השחורה, מה שנקרא, מאחורי הקלעים. ייאמר לזכותה שבכל העבודה הזאת היא טיפלה, והעבירה. בזכותך יש פה הישגים נוספים. הינה, הן מוחאות כפיים כי הן יודעות בדיוק למה אני מתכוון כי הייתן בקשר ואתם עדיין בקשר כל הזמן.
אז לסיכום, אנחנו עושים פה באמת צעד חשוב. תודה לכל השותפים. תודה לכן, אנחנו איתכן, ואני מבקש לתמוך בהצעת החוק. ותודה שאפשרת לי להאריך, אדוני היושב-ראש.
1,344 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.