צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש.
חבריי חברי הכנסת, בשם השר המשיב בן צור, אני מקריא את דבריו: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח לאומי – הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי הביטוח הלאומי יחויב לשלוח מכתבים למבוטחים בצירוף טופסי תביעה, וליידע אותם על האפשרות להגיש תביעה לצורך מענק לידה, דמי לידה, קצבת ילדים, קצבת זקנה ושאירים, וזאת שישה חודשים בטרם חלוף המועד להגשת תביעה על פי חוק.
חשוב לציין שכבר כיום הביטוח הלאומי מקבל מידע מוכן מבתי החולים על הלידות שהתרחשו בין כותלי בתי החולים, ועל פי מידע זה, ככלל, משולמים מענק לידה וקצבת ילדים באופן אוטומטי, ללא צורך בהגשת תביעה אלא במקרים של היעדר פרטי חשבון בנק, או כאשר הילד לא נרשם במרשם האוכלוסין בבית החולים. כמו כן, עם קבלת המידע מבית החולים על הלידה שולח המוסד מכתב למבוטחת, המודיע לה על היתכנות זכאותה לדמי לידה, אם בהתאם למידע הקיים במאגרי המידע, ייתכן שהיא זכאית לדמי לידה. במקרים שבהם לא מוגשת תביעה תוך חצי שנה מיום הלידה, נשלח מכתב נוסף. יצוין כי ל-70% מהזכאיות משולמים דמי הלידה באופן אוטומטי, זאת אומרת ברוב המקרים ללא צורך בהגשת תביעה. בדומה לדמי לידה, כבר כיום פועל המוסד למיצוי זכויות גם בקצבת אזרח ותיק, כאשר הוא שולח מדי שנה למעלה מ-40,000 מכתבים לזכאים פוטנציאליים שהגיעו לגיל המותנה, שבו הזכאות לקצבת הזקנה מותנית בצבירת תקופת אכשרה ובמבחן הכנסות. יובהר כי המכתבים נשלחים חודשיים טרם הגעת המבוטח לגיל המזכה, ונוסף על כך מדי שנה.
לעניין זכאות לשאירים, יוסף שככל שיש בידי הביטוח הלאומי מידע ממאגרי מידע, מאושרת התביעה באופן אוטומטי; בעניין אלו שחסר לגביהם מידע, נשלח מכתב לעניין הזכאות האפשרית לקבלת הגמלה, וכן, במקביל, הודעת סמ"ס המתזכרת לעניין הזכאות האפשרית. יצוין כי ל-40% מהזכאים לגמלת שאירים הגמלה משולמת אוטומטית.
לאור כל זאת, הצעת החוק מתייתרת שעה שהביטוח הלאומי פועל באופן אקטיבי למיצוי זכויות כבר כיום, וללא חובה בדין שולח מכתבים לכל מי שנראה כי זכאי לגמלה.
כמו כן, ההצעה מעוררת קושי בשאלת הטלת האחריות על הרשות מקום שמכתב הביטוח הלאומי או טופס התביעה לא התקבלו אצל המבוטח, והיא עלולה להפוך את הנטל הקיים כיום, ולפיו המבוטח נדרש להגיש תביעתו לצורך מיצוי זכויותיו, נטל שעוגן בדין וכן בפסיקה ארוכת שנים של בתי הדין לעבודה.
עד כאן תשובת השר. איפה מכובדי אופיר? אין שום בעיה. אני נשאר. הכנתי לי שורה של נושאים להתייחס אליהם. בפתח הדברים, אנחנו בערב חנוכה, ואחד הליקויים הגדולים שיש הוא לגבי חוזה המדינה, שדיוקנו ניצב כאן. חוזה המדינה הרצל, שתמיד מציגים אותו כמי שהיה מנוכר ליהדות, כמי שהיהדות לא עניינה אותו, כמי שבעצם מה שהוא חיפש לעשות פה הוא איזושהי מדינה שתהיה מרוקנת מתוכן יהודי – מסתבר שזה לא בדיוק המצב. אז ברשותכם, אני משתף אתכם בסיפור שכתב הרצל לרגל חג חנוכה.
המאמר של הרצל נקרא "המנורה". הוא מפרסם אותו בעיתון הציוני "די ולט", וכך הולך הסיפור: "היה היה איש אשר הרגיש עמוק בנפשו את העוני להיות יהודי. תנאי חייו לא היו רעים כלל, פרנסתו הייתה מצויה ברווח, ומאושר היה במשלח ידו, שנתן לו את היכולת ליצור ככל העולה על רוחו".
"כי אומן היה האיש" – חברים, אנחנו בשעת סיפור על הרצל, אני שמח שכולם פה – "כי אומן היה האיש, ולמקור מחצבתו היהודי ואמונת אבותיו לא שם לב זה כבר, עת הופיעה השנאה הישנה בנוסחתה החדשה". הרצל מתאר כאן דמותו של אדם שבעצם משתלב בחברה, בעל פרנסה וכבר רחוק רחוק מהזהות היהודית בעת שמופיעה האנטישמיות החדשה, האנטישמיות הגזענית באותה עת. "ככל יתר חבריו חשב גם הוא כי התופעה תחלוף עד מהרה, אולם המצב לא הוטב" אלא הלך ונעשה רע יותר ויותר. וגם אם דברי השטנה בתחילת הדרך לא נגעו אל עצמו ואל בשרו, הם הכאיבו לו והיו לפצע אנוש בנפשו. בסופו של דבר הוא מחליט "לחפש ולדעת את מקורה של יהדותו. מה שאי-אפשר היה לו בימים הראשונים והטובים מפני שנתרחק ממנה כל כך, עלה לו עתה: התחיל לחבבה בכל לבבו ובכל נפשו. גם בדבר נטייתו המוזרה הזאת לא מצא לבקש חוכמה וחשבון, עד שתקפה עליו באופן שיצאה מגדר הרגשה כהה ותהי לרעיון זך ובהיר, כי יש רק דרך אחת להימלט" מצרת היהודים, והיא השיבה אל היהדות. הדרך היא חיבור מחודש של הזהות היהודית. "כאשר נודע הדבר לטובים שברעיו", שרואים אותו בעצם שב אל זהותו, אל כור מחצבתו, נדו לו בראשם, ויחשבו כי רוח רעה תעתעה בו, "כי איככה זה יימלט איש מן הרעה בהוסיפו לחזקה ולהעמיקה". אמרו לו: אתה מטורף? בתוך הדבר הזה במקום ללכת ולהסתיר את הזהות שלך אתה דווקא מתגאה בה?
אני עושה איזשהו דילוג קטן והולך לחנוכה, כי זה מאוד מאוד יפה מה שהוא כותב על חנוכה. הוא אומר: לפנים היה עובר על החג – זאת אומרת לא היה מציין בכלל את חנוכה, אותו האיש, לא התעסק עם זה. "לפנים היה עובר על החג, המגיה אורו על החיזיון הנפלא של המכבים ביפעת זוהרם של הנרות הקטנים, ולא עלה על ליבו לחוג אותו. ועתה שימש לו מקרה להכין לבניו זיכרון יפה לימים יבואו, ובתוך נפשותיהם הרכות אמר לטעת את האהבה למולדתם העתיקה". והוא, שהיה אומן, מכין בעצם מנורה, מכין חנוכייה. מביא את זה לילדים שלו. "מנורה הוכנה, והשעה שאחז בפעם הראשונה את המנורה בעלת תשעת הקנים, החל רגש נפלא לפעמו. גם בבית אביו" בעבר, בהיותו ילד קטן, "היו הנרות הקטנים דולקים, וקסם של עונג ונועם היה שפוך עליהם. מסורת זו לא נדמתה לו כקפואה ומתה. "כן היה בחליפת העיתים, נר אחד מדליק את השני. גם תבנית המנורה העירה בו מחשבות" – איך נוצרה תבנית קדומה זו? תבנית של עץ לכאורה – גזע חזק באמצע, ומתוכו ענפים היוצאים מימין ומשמאל, "איש תחת רעהו משתרעים במישור אחד, וגובה אחד לכולם. ובאחרונה נוסף עוד אות חדש, הקנה התשיעי", השמש – ועוד כהנה וכהנה.
נמצאת איתנו כאן בשעת הסיפור המיוחדת שלנו אורנית, סמנכ"לית הקונגרס היהודי, שהגיעה יחד עם יאיר ומיקה לחגוג בר-מצווה. אז שלום לכם, וגם הגעתם לשעת סיפור של הרצל על חנוכה, אז זה בכלל מיוחד. אז אם לא עקבתן עד עכשיו, סיפרתי שהרצל כתב סיפור על חנוכה, על איש שקצת התרחק והפסיק לחגוג את החג, ופתאום הוא מתחיל לחזור למקורות, הוא מכין מנורה. אנחנו חוזרים לסיפור: והינה הוא מביא את המנורה לילדים, ומדליקים נר ראשון. "הנר הראשון הועלה, ולאורו סופרו תולדות החג. המאורע הנפלא בפך השמן, שנעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים".
זהו?
בקיצור, זה סיפור מאוד מאוד יפה, אבל יש פה נושאים נוספים. תודה רבה. מי שרוצה להמשיך, יש פרויקט נהדר, פרויקט בן יהודה באינטרנט, עם הרבה כתבים ציוניים – סיפור המנורה. תודה רבה.
1,015 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.