כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאתחיל לדבר על הצעת החוק, ברצוני לדבר על שני דברים שהם חשובים לי. הדבר הראשון הוא שהיום זה חג המולד. אני רוצה לפנות (אומרת בערבית: לכל הנוצרים בארץ ובעולם, אני שולחת ברכה שהשנה הזאת תהיה שנה של ביטחון ובטיחות, שלום, בריאות ושלוות נפש, בעזרת האל, ושתזכו ושנזכה כולנו לחגוג את החג שוב, בעזרת האל, כשהאזור הוא באווירה שאכן משקפת את החג, על כל המשמעויות האמיתיות שלו.)
ואני אמשיך. מחר גם יחול חג האורות. ואני מתפללת מכל ליבי ומבקשת מהאל – שהוא אל אחד של כולנו – שבאמת יעזור לנו, במיוחד בחלקה הקטנה הזאת של העולם. שנצליח להביא אור לעולם – –
– – ושבאמת החג הזה יגשים גם את המשמעות שלו.
הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זו הצעה לסדר-היום שאושרה לי לפני עשרה ימים, קצת יותר. היה דיון בשבוע שעבר בוועדת הפנים על שרפת פסולת ביישובים הערביים. אנחנו יודעים שהכותרת היא שרפת פסולת ומפגעים תברואתיים וסביבתיים, אבל שורש הבעיה הוא השתלטות של ארגוני פשיעה, ובחוסר משילות, פיקוח ואכיפה על מה שקורה בשטח – מבחינת מחירים, מבחינת מי עושה את זה, ומבחינת איך מקבלים את זה.
אז בכאב גדול אני רוצה להגיד שבשבוע שעבר הגיע ראש עיריית עראבה, וסיפר על המאמצים האדירים, הכבירים, שלו, מר אחמאד נסאר, כראש עירייה חדש, כדי לתת את השירות הזה לתושבי עראבה. בגלל העלאה של מחירים, בלתי סבירה – כמעט 40% על מה שהיה לפני שהוא נכנס – גם אין לו יכולת כלכלית לעמוד בדרישות כאלה מוגזמות; אז הוא ניסה וניסה, ולקח על עצמו ועל צוות העירייה להביא מכוניות איסוף אשפה משומשות מעיריית תל אביב, כדי לתת את השירות לתושבים.
אתם יודעים שלא חסרה לראשי העיריות ולראשי הרשויות התעסקות בדברים, כדי שיתעסקו באופן ספציפי, בתוך העירייה, בכל הסרבול הזה של פינוי אשפה – מבחינת כוח אדם, מטמנות, רכבים, תקלות, כל מה שיש בתוך זה. אבל – אני לא יודעת מי מכם ראה היום בחדשות הבוקר – שרפו את שתי המכוניות. שתי המכוניות נשרפו. אז מה עוד נותר לראש עירייה לעשות חוץ מזה? האם לקחת אקדח ולהיות שומר? גם אקדח לא יספיק, כי אנחנו בעידן של טילים ושל פצצות. זהו חוסר המשילות האמיתי. כשהשר לביטחון לאומי מדבר על חוסר משילות, זה חוסר המשילות. זה הכישלון הטוטלי שלו, נוסף לרצח בחברה הערבית, והכול קשור לסוגיה של הפשיעה בחברה הערבית.
ועכשיו לחוק עצמו. שוב, כבוד היו"ר והשר, כרגיל, אני מקבלת התנגדות על הצעות חוק שאני מגישה, הצעות חוק שהן חברתיות נטו, שמדברות על זכויות חברתיות אזרחיות נטו. אני מתחשבת בזה שאנחנו בתקופה שאין בה אפשרות להוצאות תקציביות, ולכן אני בוחרת לי דברים שהם בעלויות ובהוצאות מינימליות. אבל מה, כבוד היו"ר, לוועדת השרים ולממשלה לא אכפת. לא משנה מה התוכן, העיקר להתנגד, כי האישי הוא הפוליטי, והאישי זה השם של המציעה או המציעים.
אז בהצעת החוק שלי – אני דיברתי עם אנשי הביטוח הלאומי לפני כן, ואני יודעת שהם התחילו, בתחום אחד, לשלוח הודעות. אז דווקא עכשיו, בשנה כזאת קשה, כשאנחנו לקראת אישור תקציב 2025, עם הגזרות הקשות, הכבדות מנשוא, על כתפיהם וראשם, שמשאירות כובד רב גם בליבם של האנשים המשתכרים ומנסים לחיות את היום-יום שלהם, הצעת החוק שלי באה להציע לביטוח לאומי שישלח הודעה לבן אדם שזכאי לקצבה מסוימת שמגיעה לו. כי אני אומרת לכם, במדינה הזאת יש אזרחים שאין להם גישה למחשבים, וגם אין להם ידע על הזכויות הבסיסיות שלהם. הרבה פעמים הם גם לא מקבלים את הדואר. דואר לא נמצא בהרבה יישובים, וזקנים לא יכולים להגיע להרבה מקומות – וכמוהם עוד הרבה אוכלוסיות, לא רק קבוצת האזרחים הבוגרים. אז ההצעה הזאת באה לתקן משהו בסיסי, נורמלי, כמו בכל מדינה מתוקנת. אני זכאית לקצבה מסוימת, אז שאקבל הודעה שאני זכאית לקצבה הזאת, ושאני אוכל למלא את הטופס עם הלינק. האם זאת דרישה כל כך גדולה או קשה לביצוע?
אני יודעת שעוד מעט יעלה השר, וייתנו לו דף מוכן, והוא יקריא את מה שיש בו ויגיד שזה קיים. כמו בפעם שעברה, כשדיברתי על תחום הקרדיולוגיה ועל עוד תחום, אני כבר לא זוכרת, והשר עלה ואמר: אבל זה כבר קיים. ואני בדקתי, ואני יודעת שהשני לא קיים. העוזר של השר הבטיח תשובה, והבטיח להראות לי כאילו משהו כתוב בעניין הזה, ועדיין לא קיבלתי את זה.
אז בכל זאת כולי תקווה שפעמים, או פעם אחת לפחות בשנה הזאת – זהו, אנחנו סוגרים שנה; תנו אפשרות למשהו אחד שאני יזמתי, שהוא חברתי, שהוא שלא עולה כסף, שהוא לא קשור לסוגיות שבמחלוקת או שיש עליהן, לא יודעת, דין וחשבון. אז אפשר להצביע בעד. אפשר להצביע בעד כחברי כנסת; להגיד, קואליציה ואופוזיציה, שנכון שאנחנו לקראת תקציב קשה, אבל במעט שמתאפשר לנו כחברי כנסת, כשליחי ציבור שאמורים לשרת את הציבור נאמנה, כן עושים צעד, לוקחים צעד, ואוזרים אומץ, ומצביעים בעד. תודה.
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אותו תסריט, מה שאמרתי קודם, זה מה שהיה. השר עלה עם דף מוכן, תשובה מוכנה, בלי לדעת מה קורה בשטח.
אני רוצה להגיד לכם בוודאות, גם מניסיון אישי – – –
מה קורה לה? מה קורה? מה קורה לאישה הזאת? כבוד היו"ר, עכשיו באמת פנייה אישית.
הבן אדם הזה צריך טיפול אמיתי, כי יש לה בעיה רצינית, יש לה חררה.
לא מספיק שאת ככה, אני אגיד לך עוד משהו: את מביישת את המין הנשי. אני מתביישת בהתנהגות שלך.
אוקיי, לא משנה.
כרגיל, שלושת – – – כרגיל, כרגיל. זו הרמה של הכנסת הזאת. זו הרמה. אתם מביישים את המקום הזה.
אתם מביישים את המקום הזה. אני לא מצפה מכם לטוב. תיהנו.
859 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.