אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, בלהט הדברים גם שכחתי את הנאום, אבל בנושא כל כך קרוב לליבי כנראה שלא צריך דפים ומילים כתובות כדי להסביר לכם עד כמה החוק הזה חשוב.
אני רוצה לספר לכם על אירוע שאולי במקום אחר, בזמן אחר, היה מקבל כותרות. ביום שישי בבוקר קיבלתי מכמה וכמה אזרחים סרטון מזעזע, שאחרי שצפיתי בו הרגשתי סכין בלב – בצלאל, תקשיב. ביום שישי קיבלתי סרטון שהוא סכין בלב. בן נוער ניגש לילד כהה עור, ילד שחור, מסתכל על הילד הזה, שהוא נמוך ממנו ומגיע לו אולי למותן. הילד הקטן אולי בן שש. הוא קורא לו, הוא אומר לו: ילד, תן לי מכה בחזה. הילד נותן לו מכה בחזה, ואז הוא אומר לו: החיה הכי אהובה עליי זה ניגרו – זה כושי. ואז הוא תופס לו את הראש לילד הקטן והמסכן, ויורק לו בפנים.
אני, באותו רגע זה פילח לי את הלב. באופן טבעי יכולתי לראות ולחשוב על זה שזה יכול היה להיות הילד שלי באירוע הזה. ולא יכול להיות מצב שבמדינה מתוקנת בן נוער לוקח ילד קטן כקורבן ומעלה בעצמו – מוסיף חטא על פשע ושם את זה בטיקטוק, כשכל כך הרבה בני נוער מסתכלים על הסרטון. הנער הזה העלה את זה בגאווה. רק ביום שישי, אחרי שהסרטון הזה רץ, ויש לומר, הקרדיט הוא לעיתונאי העצמאי דניאל עמרם, שהעלה את זה באישון לילה – רק לאחר מכן, ביום שישי, הילד נעצר.
עכשיו, אם זו לא הייתה תופעה, ואם ברשת לא היו מתחילים לגחך על שחורים – איזה סוג של תופעה בזויה של מי שמרשים לעצמם לדבר כאילו אנחנו באיזו תקופת עבדות של ארצות הברית, להסתלבט על ישראלים ממוצא אתיופי. ואיפה הילדים שלי, נראה לכם, כשאני בעבודה? הם ברשתות. ולהם אין הגנה. אבל מדינת ישראל, שאמורה להיות האורים והתומים – ממשלת ישראל צריכה להיות החלוצה במאבק באפליה – אני אומרת לכם, לא עושה הכול. בימים האלה אני גם מטפלת בסיפורים של חיילים, חיילי עילית מדהימים, שחווים תופעות של גזענות, והמפקדים, שעסוקים בלחימה, לא נותנים להם את ההגנה. בימים האלה גם יושבות על שולחני פניות של אימהות שבמערכת החינוך יש להן ילדים שנפגעו מגזענות. גם זה לא מטופל כראוי.
אני יכולה לומר לכם שבעשור שאני בכנסת, למעט אותה הפסקה שלא הייתי כאן שלוש שנים, אני עוסקת במאבק באפליה ובגזענות מתוך אהבת ישראל, מתוך ציונות. אין קהילה יותר ציונית מיוצאי אתיופיה, אין מי שהקריב יותר מאיתנו, אבל אתם מפקירים אותנו בזה שאתם הולכים להצביע נגד החוק הזה. כי לא יכול להיות, לא יכול להיות שהפיצויים בגין אפליה וגזענות יסתכמו בממוצע ב-20,000 שקלים. אבל אתם יודעים מה? השופטים לא אשמים.
הם מצביעים נגד. ואני אומרת לכם, מי שיש לו כבוד ורואה את הקהילה הזאת, שהיא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, ומי שמבין את הכאב בלגדל ילדים שחוטפים גידופים ובלגדל ילדים שאומרים להם: אתה לא נכנס לסופר – סיפור אמיתי שקרה לבן שלי לפני חודש, כשהוא מגיע עם שלושה חברים שלו שאינם יוצאי אתיופיה, והוא בכלל ילד ישראלי לכל דבר ועניין. מכניסים את החברים שלו, ועוצרת אותו המוכרת ואומרת לו: אתה לא נכנס, כי אתם גנבים. ואיפה אימא שלו? אימא שלו בכנסת. אז הילד הגיבור שלי לא רצה שאני אתערב יום אחרי. לא הסכים לי להגיע.
אבל הסיפור הוא לא רק של אורי שלי, הוא סיפור של אלפי ילדים ועשרות אלפי ילדים, וקהילה שלמה, שבמשך עשרות שנים חווה אפליה וגזענות. וזו, אגב, לא רק תחושת קיפוח וניכור; יש את דוח פלמור, ואמרה כבר שרת המשפטים דאז שקד: יש פרופיילינג, יש שיטור יתר, הם האשמים המיידיים. סופגים פה גזענות. אמר את זה הנשיא ריבלין, אומר את זה הנשיא בוז'י, אומר את זה שר המשפטים יריב לוין.
הרי, יריב, שר המשפטים, הינה לך נושא. אתה מדבר על רפורמה משפטית? אז איך ייתכן שמי שמאמין ברפורמה וצדק ושוויון מתנגד לחוק שכזה? לא יכול להיות שבמדינת ישראל אתם תקבעו בחוק שיש רק 50,000 ש"ח פיצוי ללא הוכחת נזק. הדבר הזה צריך להיות מוכפל. במדינות מתוקנות, אני אספר לכם – אני אספר לכם שהחוק הזה אמור להיות מסר. מסר לשופטים שמדינת ישראל תנהג באפס סובלנות כלפי אפליה וגזענות. ואני רוצה להגיד לכם, הממוצע של הפיצויים עומד היום על 20,000 שקלים.
תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת אזולאי, אחרי זה, כשתדברו על אפליה נגד חרדים, תזכרו בדיוק את הרגע הזה.
אני אגיד לכם, כשבא אדם שנפגע מאפליה וגזענות ולוקח עורך דין, ההתחלה היא 50,000 שקלים בדיוק, כמו הפיצויים המקסימליים שקבענו כאן. הגיע הזמן לשנות את זה, להעביר מסר מאוד ברור: הילדים שלנו הם לא שק חבטות, לא הפקר. אבל אני לא מצפה לזה רק מהאנשים מהשורה ומהחברה הישראלית, אני מצפה לזה מהממשלה. אני מצפה לזה מהממשלה, ואני קוראת גם לחברים שלי – חבר הכנסת סולומון וחברת הכנסת צגה – אתם צריכים לדאוג שמצביעים על הצעת החוק הזאת. לא ייתכן שאני אקבל דחייה על החוק הזה. אין זמן לילדים שלי לדחיות שלהם. אף אחד לא דוחה את הגזענות ברחוב.
ואנחנו גאים להיות ישראלים, גאים להיות חלק מעם ישראל, אבל איזו גאווה זאת כשממשלה בוחרת לקחת חוק – ותקשיבו כמה זמן אני מנסה להעביר אותו בכנסת, זה לא להאמין, מאיר.
את החוק הזה אני מנסה להעביר למעלה מעשור, אז מה זה אומר עלינו?
זה לא כלכלי, זה מסר לבית המשפט.
אז מה זה אומר עלינו שעשר שנים אנחנו לא מעבירים חוק להכפלת הפיצויים בגין אפליה וגזענות? אחר כך אל תספרו על גבורת יהודי אתיופיה, שאף אחד לא יתהדר בזה. כל מי שמצביע נגד החוק הזה, שלא יתהדר בזה. ואל תחבקו אותנו, תדאגו שיהיה לנו שוויון. זה מה שהממשלה צריכה לעשות.
אחרי זה, השר לוין – והתעלמת מכל הנאום שלי – אל תספר לנו על ייצוג, אל תספר לנו על רפורמה משפטית. הכול זה כסות – כסות בשם כוח פוליטי, לא בשם עזרה לאזרחים. תודה רבה.
מדהים אותי, שר המשפטים, איך לקחת את הנושא שהעליתי כאן כהצעה – מאבק באפליה וגזענות – והיה נוח לך לברוח למקום של דיבה. זה אומר שכנראה נוח לך לברוח למקומות שאולי נוגעים לך אבל לא נוגעים ליהודי אתיופיה.
עכשיו אני אומר לך, אם היית עושה קצת שיעורי בית היית מגלה שבתוך משרד המשפטים יש יחידה למאבק בגזענות, שאני הייתי מהמובילים שתוקם. עשו שם עבודה של שנים, וגם חוות הדעת שלהם אומרת להכפיל את הפיצויים בגין אפליה וגזענות. אגב, אני אסביר לך שזה לא דומה להוצאת דיבה. גם שם, אני חושבת, יכול להיות שצריך לעשות עבודה.
אם אתה רוצה לתקן את מערכת המשפט או את החקיקה הישראלית הקיימת על הגב שלנו, אני חושבת שזה מלמד על צביעות מאוד גדולה. כששאלת אותי בסוף, וניסית גם לחנך אותי, כשאני צועקת לך שאני מוכנה לפחות מחודשיים – שבועיים, נעבור מחודשיים לשבועיים – אז אתה פשוט בחרת לומר: תצביעו נגד. אני אומר לך, אחר כך אל תספרו את הסיפורים שלכם שאתם דואגים לעם. ואני אגיד לך, זה חוק מאוד פשוט, שלא עולה שקל למערכת, אבל זה כן – זה כן עולה בדבר אחד – בערכים, בשוויון, בלראות את המוחלשים, את מי שנדרסים. תודה.
1,094 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.