אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי וידידי חבר הכנסת יבגני סובה החרוץ, אני מעריכה אותך מאוד, ולא נגדך, למרות שאתה – בלי "למרות", אתה מישראל ביתנו, ואני לא נגדך. הכול טוב.
תראה, קודם כול אני אקריא את התשובה רק משום שאני השרה התורנית. אני הרי לא כתבתי אותה, אבל עיינתי בה קצת, אנחנו ננסה יחד להבין אותה. למרות שאני לא מבינה, כבוד השר סער וכבוד השר דיכטר, אם אתם פה, למה אני בכלל פה? אני לא יודעת. לא משנה.
יש, ברוך השם, מספיק שרים. יכולתי ללכת ולתת לאחד משניהם להקריא. לא נורא. יבגני, אנחנו נעבור על זה יחד, ננסה להבין את העניין ונראה לי שנצליח. נראה לי שנצליח. אז כך כתוב: חוק הכניסה לישראל קובע היום שיקול דעת רחב בידי שר הפנים במתן אשרה ורישיון ישיבה בישראל, ואינו מפרט ככלל את הטעמים לסירוב למתן אשרה ורישיון. כלומר, על פניו, שר הפנים יכול להחליט כאשר תאווה נפשו – זה מילים שלי, זה לא מן הכתב. אם אני טועה בהבנה, בבקשה, תתקן אותי.
חריג לכך קבוע בסעיף 2(ד) לחוק, אשר קובע שלא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא או הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל – אוקיי? זה בעצם החריג. אבל מעבר לחריג הזה, שזה משהו שנועל את שיקול הדעת של שר הפנים, מעבר לזה הוא יכול לא להכניס את מי שאוותה נפשו.
הצעת החוק הזו מבקשת לתקן את סעיף 2(ד) ולהוסיף חלופה נוספת, שלפיה לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה למי שקורא להשמדתה של מדינת ישראל או אזרחיה – בנוסף, למי שקורא לחרם. עד כאן הבנו ביחד, יבגני?
נכון, זה אותו דבר כמו עם הסיפור של החרם. לא תינתן אשרה למי שקורא לחרם.
אוקיי. אין מחלוקת בדבר החומרה שבקריאה להשמדת מדינת ישראל ובדבר הצורך שלא לתת פרס ולא לסייע בשום צורה למי שמבקש להשמידנו. למי שאינו אזרח או תושב ישראלי אין זכות מוקנית להיכנס לישראל ואין ציפייה ממדינת ישראל לתת יד למי שמבקשים להרים יד עליה. זו נקודת המוצא.
לצד זאת, הייעוץ המשפטי העלה חששות משמעותיים בשני היבטים. ראשית, גם היום לשר קיימת סמכות למנוע כניסתם של מי שמבקש להשמיד את מדינת ישראל במסגרת סמכותו הכללית, והוא מפעיל את הסמכות הזו. דווקא העלאת הדברים על הכתב תביא לצמצום שיקול דעתו של שר הפנים ותקל על כניסתם של מבקשי רעתנו להיכנס לארץ במקום להקשות עליהם. זאת אומרת, חבר הכנסת סובה, מה שאומר לך פה שר הפנים דרכי – אבל יבגני, אתה לא מקשיב אז איך אני – – –
אבל אני מדברת איתו, טלי.
מה שהוא אומר לך פה זה שבעצם החוק הזה מצמצם את שיקול דעתו של שר הפנים ועלול להקל על כניסתם של מבקשי רעתנו לארץ במקום להקשות עליהם.
שנית, הפירוט הספציפי בעניין מי שקורא להשמדת מדינת ישראל עלול ליצור הסדר שלילי לגבי כניסת אזרחים זרים אחרים שיש הצדקה שלא להכניסם – הם חוששים פה מהסדר שלילי. אני לא אומרת לך אם זו הייתה חוות דעתי אם הייתי היועץ המשפטי למשרד הפנים, אני פשוט מסבירה מה שהוא אומר.
לצערנו, המציעים – שזה אתה והאחרים, מן הסתם – לא באו בדברים עם שר הפנים ועם רשות האוכלוסין וההגירה טרם הגישו את ההצעה. יש פה בעצם איזושהי הזמנה כלפיך לבוא איתם בדברים כדי לדייק את ההצעה הזו באופן שהיא לא תזיק. זאת אומרת, הם לא אומרים לך שזה לגמרי רע, הם אומרים לך: בוא תעשה איתנו דיון, ואז תתקדם. ראוי לבחון את החששות שהועלו ברצינות כדי לוודא שלא נבוא לברך ונצא מקללים – שזה ודאי גם אתה, חבר הכנסת סובה היקר, לא מעוניין – לכן, ועדת שרים לחקיקה החליטה לדחות את הדיון בחוק בחודשיים.
כלומר, הם לא אומרים לך לא, הם אומרים לך: בוא תקיים איתנו דיון, תדחה את זה, ואגב, יכול להיות שהם יסכימו גם שזה יהיה פחות מחודשיים. אתה יכול גם ביומיים. זה מה שאני רואה שכתוב פה, וגם אתה וגם אני, כקצת ותיקים באירוע הזה, אנחנו יודעים שלפעמים זה עובד ככה. הם מציעים לך לבוא איתם בדברים כדי לאפשר למציע לבוא בדברים עם גורמי המקצוע בלשכה המשפטית. הם לא אומרים לך לא, יבגני, הם אומרים לך: בוא תעשה איתנו דיון פנימי ואז תבוא עם הצעה יותר מדויקת.
אציע לחבר הכנסת – זה כותב שר הפנים, אבל האמת, יבגני, אני מצטרפת להצעה שלו – אציע לחבר הכנסת לקחת את ההצעה בשתי ידיים. אם הוא מתעקש להביא את ההצבעה היום, בהתאם להחלטת ועדת שרים לחקיקה, אציע לחבריי להצביע נגד ההצעה.
עד כאן קראתי מה שכתב שר הפנים. אני, בתור חברה שלך – יבגני, אני, בתור ידידה שלך ומעריכה שלך, ויודעת שכל כוונותיך לטובה, ואני מציעה לך לקחת את ההצעה הזו בשתי ידיים, כמו שכתב שר הפנים משה ארבל.
אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות שבזכותך, בזכות הצעתך, אני עומדת כאן על הדוכן, כדי להגיד משהו על הכניסה לישראל ועל היציאה מישראל, שזה פחות קשור לחוק שלך אבל זה קשור לפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה. פרשת השבוע של השבת האחרונה, פרשת ויצא, פותחת במילים: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". ואז הוא מגיע לבית אל, ושם הוא רואה, בחלום, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, וכתוב בפרשה שמלאכי אלוקים עולים ויורדים בסולם. אז אני רק מסבירה, עליזה, ברשות עליזה, שמה שאומר לנו רש"י בתחילת הפרשה, שהמלאכים שעלו היו מלאכים של ארץ ישראל שעזבו אותו, כי הוא יצא לחוץ לארץ, והמלאכים שירדו היו מלאכים של חוץ לארץ, שבאו ללוות אותו בדרכו לחרן. וכשהוא חוזר בסוף הפרשה, אז הוא שוב פוגש מלאכים. המלאכים של חוץ לארץ עוזבים אותו, והמלאכים של ארץ ישראל באים לקבל את פניו. מה למדנו מזה? שלארץ ישראל יש מלאכים משלה והשגחה משלה, ולחוץ לארץ יש מלאכים אחרים לחלוטין. אשרינו שאנחנו כאן, בארץ ישראל, עם המלאכים של ארץ ישראל. ותודה לך, יבגני, שזיכית אותי להגיד את דבר התורה הזה.
919 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.