אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אפשר רק קצת שקט?
לפני שאני אתייחס לתוכן החוק – שלצערי הבנתי שוועדת שרים דחתה אותו בחודשיים, ואני אשמח כמובן לשמוע את הנימוקים של ההחלטה – אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שראינו גם אתמול וגם כאן היום בבוקר בכנסת, עם הביקור ההיסטורי של נשיא פרגוואי סנטיאגו פניה. אני חושב שזאת הזדמנות להודות לו שוב על התמיכה הבלתי-מסויגת במדינת ישראל, בעם ישראל. אני חושב שבין השורות אפשר היה גם לשמוע שהנשיא הנכבד וחבר האמת מדבר על כך שהעולם השתנה, ושמה שהיה בעבר ברמה הבין-לאומית, כבר לא יהיה היום וכבר לא יהיה מחר.
צריך להעריך ידידים כאלה, חברים כאלה, בעלי ברית שכאלה, ובוודאי ובוודאי לעשות הכול בשביל לסייע למדינת פרגוואי בתחומי עניין שונים – אם זה חקלאות, אם זה בנושא המים, בנושא המסחר, גם ברמה בין-לאומית וגם בטכנולוגיות שמדינת ישראל יכולה להעניק למדינה הזאת בדרום אמריקה, שדרך אגב, אין לה גישה לים, אבל בוודאי שיש לה מסחר גדול, כי המדינה הזאת מצליחה בכל זאת לתחזק את המסחר דרך הנהר שיוצא לכיוון האוקיינוס האטלנטי, ויש לה צי – הצי שלה הוא הכי גדול בעולם, עד כמה שאני זוכר, מבחינת צי של נהר, לא של ים. כלומר אין לה גישה, אבל יש לה צי גדול שבאמצעותו היא מקבלת את הגישה.
כן, צי הובלה.
הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו לפני החוק – אני רוצה קצת להבין משרי הממשלה, מחברי הקואליציה, שממשיכים לתקוף את מערכת המשפט בעקבות משפטו של ראש הממשלה. באמת, בשיא הכנות, אני שואל שאלה: ככה אתם רוצים להמשיך? ככה אתם רוצים שמדינת ישראל תיראה? אוקיי, הבנו שראש הממשלה תוקף כבר שנים את מערכת המשפט, את מערכת התקשורת. אבל מה איתכם? אתם גם נמצאים בציד הזה? תחשבו אתם. תחשבו מה המטרה שלכם בכל המשחק הזה. מה אתם, פיונים, שאפשר לשחק בכם ככה? הרי ראינו את התמונה המפורסמת הזאת בבית המשפט עם המסכות. חלק מהאנשים שצולמו כבר לא רלוונטיים לסביבתו של ראש הממשלה. אבל אני מבקש שכל אחד יחשוב בהיגיון. אתם שרים בממשלה, אתם לא פיונים של פוליטיקאי כזה או אחר. אתם באמת מסכימים לגישה הזאת, לדרך הזאת? להשתלח ככה במערכת המשפט? להשתלח ככה בתקשורת? להשתלח ככה בשופטים, בחוקרים, במשטרה, בכל אחד שעושה את תפקידו, ביועצת המשפטית?
אני התביישתי אתמול לראות את המחזה הזה, לא בגלל שאני חבר כנסת מהאופוזיציה, לא בגלל שאני – – –
כן, כן. אני אומר לך, התביישתי כאזרח במדינה לראות את המחזה הזה. אני חושב שהנושא הזה צריך להיות מעל למחלוקת קואליציה–אופוזיציה. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה היית יו"ר הכנסת – אני רק מדמיין את היום הזה, ואני לא מאחל את זה לנתניהו, כאשר נגיע להכרעה במשפט, ואם הוא יורשע במשפט הזה, מה אתם תגידו? הרי היסוד של הדמוקרטיה הוא הפרדת רשויות. יש בית משפט. אתה חושב שאתה חף מפשע? תעשה מעשה, תקבע לך ממלא מקום לעדות, תיקח נבצרות על פי חוק-יסוד: הממשלה – תוכיח את חפותך. אני באמת מאחל שראש הממשלה יצא זכאי, ואני לא רוצה שראש הממשלה ייכנס לכלא – מכהן. כבר היה לנו מקרה שראש ממשלה לשעבר נכנס לכלא, אבל הוא לפחות לא היה ראש ממשלה מכהן.
ראש ממשלה מכהן מעולם לא נשפט, מעולם לא ישב ולא עמד על דוכן העדים. ואני גם לא רוצה שראש ממשלה מכהן יורשע בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
אבל אני רוצה גם לחשוב על עתידה של המדינה שלי, על הילדים שלי, על הדורות הבאים. והכי חשוב, רבותיי, חברי מהקואליציה – מה יחשוב עכשיו עבריין ממוצע שמשפטו מתנהל? הוא יגיד עכשיו: רגע, אם ראש הממשלה משתלח ככה במערכת המשפט, אז גם לי מותר; גם לי מותר לבוא ולהגיד שכל השופטים לא שווים שום דבר, שכל החוקרים לא שווים שום דבר. מה, אני זכאי בכלל. לא עשיתי שום דבר. מה אתם רוצים? ראש הממשלה שאני הצבעתי לו, או שלא הצבעתי לו, זה לא משנה, הוא אמר שהמערכת מחפשת אותו.
אז אני מבקש מכם, עזבו כרגע מחלוקות פוליטיות. תשאלו את עצמכם אם אתם רוצים לחיות במדינה כזאת, שבה לראש הממשלה, שהוא ראש הרשות המבצעת, אין כבוד למערכת המשפט, לחוקרים, למשטרה. במקום להוכיח את חפותו, לקחת נבצרות, להתפטר, לא להתפטר, לא משנה, יש מספיק פתרונות טכניים בשביל הדבר הזה – להוכיח את חפותך בבית משפט, לתת אמון במערכת, ולא להסית נגד מאות אנשים שעושים את המלאכה ועובדים במערכה קשה, עובדים במערכת הזאת וחייבים גיבוי, לא את המתקפות חסרות הרסן שראינו גם אתמול וגם לפני זה במסיבת עיתונאים.
מה תודה רבה? יש לי עוד שלוש דקות. מה תודה רבה? עוד לא נגעתי בחוק.
הכול בסדר. עכשיו אני רוצה להתייחס לתוכן החוק. אני לא יודע מי השר שמציג, שרה – מי השר שאמור להשיב? השרה סטרוק. הרעיון שעומד בבסיס החקיקה שלי הוא פשוט. יש לא מעט אנשים שקוראים – אני מדבר על אנשים בחו"ל – למאבק נגד מדינת ישראל, שתומכים בזכותם של כל מיני ארגונים לטבוח בנו, להשמיד אותנו וגם להילחם בנו, וחושבים שמתי שיבוא היום, הם יוכלו להשתמש במדינת ישראל על מנת להגיע – אני לא יודע, לרשות הפלסטינית, או להשתתף בכל מיני כנסים או בכל מיני אירועים שמתרחשים. ואז למדינת ישראל אין מנגנון שיאפשר לאסור כניסה למדינה לאותם אנשים שקוראים להשמדת מדינת ישראל. החוק שהצעתי הוא חוק פשוט מאוד: לעשות תיקון בחוק הכניסה לישראל משנת 1951, ולתת הוראה לרשות האוכלוסין, למשרד הפנים, שהם אחראים – הם בעצם קבלן המשנה, נקרא לזה ככה – על כל התהליך של הכניסה לישראל: אם בן אדם, אזרח, לא משנה, רואה שיש מישהו בחו"ל שקורא להשמדתה של מדינת ישראל, או פועל לעשות את זה, כמו כל מיני ארגונים, BDS וכו', בלוגרים, עיתונאים, אנשי תרבות, כל מיני זמרים, כל מיני פוליטיקאים, דרך אגב – אז אנחנו נבנה פה, תקראו לזה "בנק מידע", שבו יהיה רשום שהבן אדם הזה לא יוכל להיכנס לשטחה של מדינת ישראל. מה פשוט מזה?
עכשיו, אתם בוועדת שרים שם יושבים ועושים, סלחו לי על המילה, סלקציה: למי לתת, למי לא לתת, מי כן יכול להיות פוטנציאל לעריקות ולהצטרף לממשלה – ודוחים את הדבר הזה רק בגלל שזה שייך לישראל ביתנו, רק בגלל שזה שייך לחבר כנסת מישראל ביתנו.
בסדר. את תבואי ותגידי שזה בגלל יש עתיד. אני מדבר על החוק שלי. את, מיכל, תדברי על החוק שלך, ואני אתמוך בעמדה שלך.
אתה ממש טועה – ובגדול. ממש טועה – ובגדול.
ואז אני שואל את עצמי: רגע, זאת הממשלה שהקמתם, ממשלת ימין מלא מלא, שאתם לא מסוגלים לעשות את התיקון הקטן הזה? תגידו, בואו נעביר את זה בהתניה, בואו נעביר את זה לוועדה, ושם נראה.
אני אשמח לשמוע את תשובת השרה. בוודאי ובוודאי אני תמה מה עומד בבסיס השיקולים של ועדת שרים לענייני חקיקה – –
– – שבעיניי פשוט עשתה טעות חמורה בסיפור הזה. תודה רבה.
מה אתה מצביע ככה, מה? זו זכות שלי, מה אתה עושה ככה?
כן, עשית ככה. מה? מה זה? תכבד את הישיבה.
גברתי השרה, אני מאוד מודה לך על התשובה. המטרה שלי זה לא להביך את הקואליציה ולא לעשות סתם הצבעה, אני אומר לך בכנות.
עליזה, אני אסיים, אולי אני לא צריך הצבעה בכלל, מה את לחוצה? אני מאוד רוצה שהדבר הזה יתקדם. חבר הכנסת כץ, אפשר לבקש חודש ולא חודשיים?
לא, כי זה לא נדחה. אם זה היה נדחה – אז נדחה. אבל אתם דחיתם את הדיון, לא דחיתם את ההצעה. זה לא שיש התנגדות. דחיתם את זה בחודשיים, בשביל מה? זו השאלה.
בסדר. אם אתם תגידו לי שתוך חודש, תוך חודש אני אקיים את הפגישות גם עם שר הפנים ונעשה את זה.
אבל חודש וחצי זה לא יהיה – מתי מסתיים המושב?
טוב. אז אני מבקש שלא נצביע עכשיו על ההצעה הזאת. נדחה את ההצבעה בחודש וחצי, ואנחנו נדבר עם משרד הפנים. אני חושב שאפשר להגיע לדבר הזה. תודה.
1,204 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.