דבי, קודם כול, אני רוצה לפתוח ולהגיד שראיתי אתמול את הסרטון שלך והתרגשתי. אני חושב שהרבה מאוד אנשים בעם ישראל התרגשו מהאמת, מהפתיחות והכנות, ועל זה שאפו גדול.
כיוון שאני אצטרך להיות הרבה זמן על הדוכן אז גם אני אקרא לאט. הפעם אני אתחשב בקצרניות פה ואני אקרא לאט. אחר כך אני אענה לך תשובות על מה שאתה רוצה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) מסדיר היעדרות מעבודה בשל מחלת ילד ומקנה את הזכות לעובד שהוא הורה לילד עד גיל 16, לזקוף ימי מחלה ממכסת ימי מחלתו בגין מחלת ילדו, וזאת עד לשמונה ימים בשנה. לעניין הורה שהילד נמצא בחזקתו הבלעדית, או שהוא הורה עצמאי של הילד כהגדרתו בחוק, ניתן לזקוף עד 16 ימים בשנה; לעניין הורה עצמאי שנעדר בשל מחלה קשה של הילד כהגדרתה בחוק, העובד יכול לזקוף עד 110 ימים בשנה על חשבון תקופת המחלה הצבורה לו או על חשבון ימי החופשה; עובד שהוא הורה עצמאי לאדם עם מוגבלות, זכאי גם למכסה מוגדלת של 36 ימים על חשבון ימי מחלה או חופשה הצבורים לו, ואף לניצול 52 שעות סיוע ללא ניכוי מהשכר. עד כאן המצב המשפטי הקיים היום בחוק.
במסגרת הצעת החוק מוצע לתקן את החוק ולקבוע כי בני ובנות זוג של משרתים במילואים ייחשבו כהורה עצמאי, אשר זכאי למכסה מוגדלת של ימי מחלה. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי יש בקידום הצעה זו חשיבות בסיוע ובתמיכה של בני ובנות הזוג בעורף בהתחשב בעומס המוטל עליהם.
חשוב לציין, כלל חברי הבית הזה ללא יוצא מן הכלל מוקירים ומעריכים את גיבורי הברזל, משרתי ומשרתות המילואים, שעצרו את שגרת יומם ויצאו להגן על עמם ומולדתם. כבר בחודשים הראשונים של המלחמה פעלנו בשיתוף פעולה עם כלל ארגוני המעסיקים בכדי לתת מענה – האמת, דבי, כשביקשו ממני לענות, לא ידעתי על מה אני עונה, אז תכף אני ארחיב לך פה הרבה בעל פה. את זה כתבו לי, אני אפילו לא יודע בשם איזה שר אני משיב, מי היה אמור – – –
בן צור – תכף אני גם אציג בעל פה, כי דווקא בזה הייתי מעורב מאוד. כבר בחודשים הראשונים של המלחמה פעלנו בשיתוף פעולה עם כלל ארגוני המעסיקים בכדי לתת מענה רחב היקף עבור משרתי המילואים ובנות זוגן, הטבות והקלות במקומות העבודה. כשר העבודה, האמון על דיני וחוקי העבודה במדינת ישראל, חתמתי על צו הרחבה להסכם קיבוצי – הסכם שהובלנו במשרד האוצר – בעניין משרתי המילואים ובנות זוגם וצבירת חופשה שנתית לעובדים מסוימים – חרבות ברזל. צו זה קובע הסדר המרחיב את מכסת ימי ההיעדרות שהייתה קיימת למשרתי המילואים ובני זוגם, באופן שכפוף לחלוקה המפורטת בטבלה בסעיף 7 לצו. באפשרות בני הזוג לקבל עד עוד שמונה ימי היעדרות כנגזרת מכמות ימי המילואים בין היתר מפאת מחלת ילד וטיפול באדם עם מוגבלות.
אשר על כן, בהתחשב כי הצדדים ליחסי העבודה כבר הגיעו להסכמות בעניין הסוגיה של היעדרויות בני זוג בשל שירות מילואים של בן הזוג האחר, נראה כי אין מקום להסדר נוסף בחקיקה, ובפרט שכלל ארגוני המעסיקים מתנגדים לכך בגלל הנטל הכספי שייפול עליהם. מדובר בהשתת עלויות גבוהות על מעסיקים, הגדלת המכסה של מחלת ילד באופן שהיא באה על חשבון המחלה הצבורה של העובד עצמו – תפגע באפשרות שלו למצות ימי מחלה הנובעים ממחלה שלו. לסיום דבריי, חשוב לציין שמקדמים חקיקה בדיני עבודה, זה אמור להיות בתיאום מלא מול ארגוני המעסיקים בכדי להגיע לתוצאה המיטיבה גם עם העובדים וגם עם המעסיקים.
דבי, עד כאן קראתי בשמו של השר בן צור. עכשיו ברשותך אני רוצה לשתף אותך בתובנות שלי. די בתחילת הדרך, בתחילת המלחמה, לכולנו היה ברור שהמלחמה הזאת בסוף תוכרע על האדם שבטנק – לא על הטנק ולא על המטוס ולא על החימוש – על האדם שבטנק, ובהקשר שלנו, בעיקר משרתי המילואים שבאמת עזבו הכול – משפחה, פרנסה – והתגייסו בצורה יוצאת מגדר הרגיל. כולנו, אין פה מישהו שלא מכיר – לפחות חברי הכנסת הציוניים כאן – בני משפחה, וכמובן כמובן בנות זוג. גיבשנו תוכנית גדולה של 9 מיליארד, מעטפת גדולה למילואימניקים ולבני המשפחות שלהם.
בתוך הדבר הזה שמנו 2.2 מיליארד שקלים, לשפות את המעסיקים על ההפרשות הסוציאליות. הרי מאז קום המדינה תמיד המעסיק סופג את זה. פה הבנו שבהיקפים האלה זה לא הגיוני, זה לא נכון להשית את זה על המעסיקים, ובסוף זה גם רע למילואימניקים, כי בסוף מעסיק לא יעסיק מילואימניק לאורך זמן. הרי גם כך, כשמעסיק מעסיק מילואימניק, והמילואימניק לא נמצא בעבודה – מעצם העובדה שהמילואימניק לא נמצא בעבודה, גם אם זה לא עולה לו שקל ואנחנו מפצים אותו 100% מהעלויות – הוא ודאי נפגע מזה, כי בסוף הרי הוא מעסיק את העובד הזה כיוון שהוא צריך אותו, העובד לא נמצא, התפוקות שלו יורדות, הוא צריך להביא מישהו אחר. ואז יצרנו שיח מאוד מעמיק עם דובי אמיתי ובאמצעותו עם נשיאות המגזר העסקי, באנו ואמרנו – הכנסתי את דובי בצד אחד, את ארנון בצד השני – אני חייב להגיד פה מילה על איך נכון לייצר את התהליכים האלה.
יצרנו הסכם קיבוצי בין ההסתדרות למעסיקים, שנתן מענה לתוספת ימי חופשה לאשת המילואימניק, נתן מענה לתוספת ימי מחלת ילד, נתן מענה לעוד שעה ביום שאשת מילואימניק יכולה להיעדר אם יש לה ילדים מתחת לגיל 14 – אני לא זוכר בדיוק את הפרטים – גם אם הם עובדים אגב בשני חצאי משרה במצטבר. נתנו מענה בהסכמה מתוך הבנה – ופה חשוב לי לחדד, היה שלב שאמרתי למעסיקים: תראו, אנחנו נכפה עליכם, אבל התוצאה של לכפות תהיה בקצה פגיעה במילואימניקים. כי אם בסוף המעסיקים ייפגעו יותר מדי, נפר איזשהו איזון, וזה לא יהיה בהסכמה איתם, הם לא יעסיקו מילואימניקים. צריך להיזהר – – –
רגע, שנייה, כשאני אומר לך, למשל עכשיו, ב-2025, שאנחנו במשא ומתן עם המעסיקים ליצור מתווה דיפרנציאלי, אני לא קובע מסמרות. סתם לדוגמה, עשרה ימים ראשונים עליהם; אחר כך עד חודש – ה-20% שנתנו; אחר כך מחודש עד 45 יום – 30%, 40%, כדי באמת ליצור מצב שהמעסיק לא נפגע. בחוק שלך את בעצם רוצה חד-צדדית. עכשיו, זה לא שאנחנו כמדינה באים לשלם את זה. מה שאת מציעה זה לא שהמדינה תשפה – – –
אז אני לא צריך חקיקה, זה לא נכון. שוב, אם מגיעים להסכמות – שנייה, שנייה, אני אומר. פה, למשל, מה היה ההסכם? אנחנו כמדינה שמנו את ה-2.2 מיליארד שקלים לשיפוי למגזר העסקי, על הסוציאלי, הם בתמורה הסכימו לתת עוד – אגב, אני באמת מוכן לשתף אותך במשא ומתן הזה, הוא משא ומתן טוב. יש פה שיח – אני חושב שאם נביא חקיקה חד-צדדית, התוצאה תהיה פגיעה במילואימניקים, אני חושב שגם המילואימניקים מבינים. אגב, אני עושה את זה עם פורום נשות המילואים. עשינו את זה יחד עם פורום – זאת אומרת, ישבנו עם נשיאות המגזר העסקי, הסתדרות, ישבנו עם – לא, אופיר, זה חשוב – – –
לרדת? גייסת? אני יורד. הכנסנו פנימה את פורום נשות המילואים, בחנו את הצרכים, באמת, אנחנו עושים את זה כל הזמן בשיח. לכן אני חושב שזה באמת באמת לא חוק טוב. אפשר עכשיו להפוך את זה לקואליציה–אופוזיציה, כי יכול להיות שזה קורה בהסכמות, ואז באמת השר בן צור שם צו הרחבה גם על עסקים שהם לא בתוך ההסכם הקיבוצי. אני חושב שזה יותר נכון מאשר חקיקה.
1,122 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.