כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה.
אני עומדת כאן היום כדי להעלות שוב את הצעת החוק שלי להרחבת זכאות לדמי מחלה להורים שילדיהם חולים כאשר בן או בת זוג גם משרתים במילואים. זאת הצעת חוק שנדחתה על ידי ועדת השרים.
ברשותכם, חבריי, אני רוצה רק להסביר בכמה מילים על מה מדובר. היום להורים לילדים יש זכאות לשמונה ימי מחלת ילד בתנאי שבן הזוג הולך לעבודה. זאת אומרת, אם האימא נשארה בבית, האבא ילך לעבודה, וההפך. אימהות חד-הוריות זכאיות ל-16 ימים, מן הסתם, כי כל הנטל עליהן. ההצעה שאני מעלה כאן בעצם מבקשת להשוות – במשפחות שבהן אחד מהצדדים במילואים, להוסיף ימי מחלת ילד, מאחר שהנטל היום נופל רק על הורה אחד. אז ברשותכם, אני אמשיך.
על אף הדחייה, אני בוחרת להעלות אותה מחדש מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות ציבורית, מתוך אמונה שהצעת חוק זו אינה רק הכרה חברתית אלא גם צורך מוסרי, לאור המציאות המורכבת שבה אנו חיים מאז 7 באוקטובר. המציאות החדשה היא אתגר כפול להורים עובדים מאז פרוץ המלחמה. אלפי חיילי מילואים גויסו בצווי 8 ועזבו את בתיהם כדי להגן על המדינה. מאחוריהם נשארו משפחות שלמות שמתמודדות יום-יום עם מציאות קשה. ההורים הנותרים נאלצים להתמודד לבד עם הילדים, לעיתים במצבים רפואיים מורכבים, הכול מתוך ניסיון לשמור על שגרה, עבודה ופרנסה. הצעת החוק שלי נועדה להרחיב את מכסת ימי המחלה להורה שנשאר בבית כאשר בן או בת זוגו משרתים במילואים. מטרת ההצעה היא להשוות את זכויותיהם לאלו של הורים יחידניים, חד-הוריים, אשר זכאים כיום למכסה מוגדלת – כפי שאמרתי, כפול מבני זוג נשואים.
דמיינו אם או אב שנותרים לבד להתמודד עם הבית וגם בעבודה ובפרנסה, כאשר הילדים חולים ונזקקים בזמן שבן הזוג נמצא בחזית. הם מוצאים עצמם לכודים במאבק יום-יומי כואב בין טיפול בילדיהם לבין שמירה על מקום עבודתם.
המשמעות החברתית והאנושית – מדינת ישראל מושתתת על עקרונות של ערבות הדדית וחוסן לאומי. כשאנו שולחים חיילים להגן על גבולות המדינה איננו יכולים לשכוח את בני זוגם ואת ילדיהם שנותרים מאחור בעורף – חברי הקואליציה, זה מאוד מאוד חשוב, כי למילואים יש ימין, שמאל, מרכז, וזה לגיטימי לכולם, ואין בהצעת החוק הזו פוליטיקה. אז אני באמת מבקשת שתתייחסו. כשאנו שולחים את חיילינו להגן על גבולות ישראל איננו יכולים לשכוח את בני זוגם וילדיהם שנותרים בעורף. חובה עלינו להבטיח שהמדינה תספק להם תמיכה כלכלית, ותספק להם גם אפשרות להמשיך לעבוד ולתפקד. היעדר מענה חוקי עלול לגרום לפגיעה חמורה במשפחות רבות. עובדים עשויים למצוא עצמם נאלצים לוותר על פרנסתם או לעמוד בפני קשיים כלכליים כבדים. חקיקה שתשמור על זכויותיהם תסייע גם לשוק העבודה, תעודד יציבות כלכלית ותחזק את החוסן הלאומי שלנו.
חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו אינה עניין פוליטי, כפי שציינתי, היא מייצגת אחריות מוסרית וחברתית. לא מדובר בזכות יתר אלא בתיקון הכרחי במציאות הקשה. אני קוראת לכם לשים בצד כל מחלוקת פוליטית ולתמוך בהצעת החוק מתוך מחויבות של ערבות הדדית שעליה מושתתת החברה שלנו.
שוב, אני פונה אליכם באופן אישי. אני מזכירה שמדינת ישראל יודעת ימים רבים של מלחמות לאחר 7 באוקטובר – זאת אולי המלחמה העקובה מדם והקשה ביותר שידענו. גם היום, כשיש כל כך הרבה חזיתות, אנשים עושים ימי מילואים שיכולים להסתכם ב-200 יום או 250 יום, ובסוף מתייחסים אליהם כמו אל משפחה כשבעצם צד אחד לא נעדר מהבית. לכן, הבקשה כאן היא כן להגן על אותן משפחות. כשאחד מהצדדים נמצא במילואים מאפשרים להם – כשהילד חולה, וכולנו יודעים: תקופת חורף או קיץ, תמיד יש לנו ילד שצריך אותנו בבית. קיים תנאי לימי המחלה האלה – התנאי הזה לא רלוונטי כשצד אחד נמצא במילואים.
לכן אני פונה בכל לשון של בקשה: חשבו שנית, תצביעו בעד החוק החשוב הזה, ששוב, מגן על המילואימניקים שלנו, על האימהות שלנו ועל הילדים שלנו. תודה.
582 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.