קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, מכובדיי כולם. (אומר דברים בשפה הספרדית, להלן תרגומם: אדוני הנשיא, גם בשם האופוזיציה אני מברך אותך על ביקורך כאן, ועוד יותר מזה – על ההחלטה לפתוח שגרירות בירושלים, בירת ישראל הנצחית. כאן, ברחובות שהלכו בהם נביאי ישראלי וישו הנוצרי, ראוי שיתנוסס דגל פרגוואי. תודה לך בשם מדינה שלמה. תודה רבה.)
אדוני הנשיא, אתה בא אלינו ברגע פצוע: חטופינו עדיין בעזה; אנחנו סופרים את מתינו בכל יום. לא רק פה בישראל, בכל מקום, אנחנו חיים בעולם שיצא מדעתו. הסדר העולמי השתבש, כל מה שהיה פעם הגיוני וברור מאליו עולה עכשיו בלהבות, מארצות הברית עד לרוסיה, מצרפת עד לגיאורגיה ואוקראינה, מרומניה עד לברזיל, מסודאן ועד לעוטף עזה.
המלחמות של זמננו לא מתנהלות רק בשדה הקרב אלא גם בתודעה האנושית. רק בשבוע האחרון ארגון טרור אסלאמי קיצוני השתלט על דמשק וטען שהוא עושה את זה בשם הדמוקרטיה והשוויון; רק השבוע בית המשפט העליון ברומניה נאלץ לבטל את תוצאות הבחירות, כי רוסיה התערבה בהן ושיבשה אותן באופן בוטה; רק השבוע היו עימותים אלימים בגיאורגיה, ואף אחד לא יודע מי בעצם זכה בבחירות.
אנחנו חיים בעולם שבו אין הבדל בין האמת לשקר; שבו דיקטטורים מדברים בשם הדמוקרטיה; שליטים מושחתים מדברים בשם שלטון החוק; רשתות חברתיות, שנשלטות בידי מדינות טוטליטריות, מהנדסות את דעת הקהל בעזרת אלגוריתמים ממכרים. העולם בכאוס. המוסדות הבין-לאומיים, שהיו אמורים לשמור על הסדר העולמי, במקום זה רק תורמים לכאוס הזה. ארגון האו"ם, שהוקם אחרי מלחמת העולם השנייה כדי למנוע את האפשרות שהשנאה שוב תשלוט בעולם, הפך לחממה של אנטישמיות בוטה ורעילה. 18 מיליון איש נמצאים בסכנה של מוות ברעב בסודאן, והעולם שותק; חצי מיליון איש נרצחו בסוריה, והעולם שותק; ארבעה מיליון איש נרצחו בקונגו, והעולם שותק; ישראל יצאה למלחמה כדי להגן על עצמה אחרי שילדינו נרצחו, ילדותינו נאנסו ו-100 חטופים מתים לאיטם במנהרות החמאס, והעולם לא מפסיק לבקר ולהאשים אותנו.
יש לנו חברים, אדוני הנשיא, חברים כמוך, אבל קולכם אינו נשמע מספיק. אנחנו זקוקים לקולכם למול אי-צדק מתמשך, מול אפליה מתמשכת, מול עולם שאיבד את הסטנדרטים המוסריים שלו. אנחנו צריכים גם למצוא מחדש את קולנו אנו. המנהיגים והעמים השפויים ברחבי העולם צריכים לזכור ולהזכיר כל הזמן: אין גרסה צודקת יותר למדינת הלאום מאשר דמוקרטיה ליברלית שומרת חוק. דמוקרטיה ליברלית היא לא שיטת משטר טבעית, היא חריגה בהיסטוריה האנושית, ובמידה לא מעטה זרה לטבע האנושי. בחירה חופשית היא לא רק זכות, היא גם חובה, שכרוכה במאמץ מתמיד.
חירות היא אחריות; היא מכריחה אותנו לשאול שאלות קשות על העולם שבו אנחנו חיים, לבקר את השלטון, להגן על חופש הביטוי ועל התקשורת החופשית, למרות שזה יגרום לנו להיחשף למידע ולדעות שאנחנו לא רוצים לשמוע. דמוקרטיה ליברלית מייצרת מחלוקת בלתי פוסקת, אבל יש בה כוח יצירתי שאין בשום שיטת משטר אחרת. חירות פוליטית מביאה עימה חירות של המחשבה. בזכות החירות, דמוקרטיות ליברליות הביאו את העולם לנקודת השיא שלו: הן יצרו טכנולוגיות מסעירות ששינו את העולם; הן בנו מערכות של חינוך ממלכתי ובריאות ציבורית; הן הביאו עימן שגשוג ושלום ואריכות ימים וקידמה יותר מכל מערכת שלטונית אחרת בהיסטוריה; הן גרמו לנו להיות טובים יותר ממה שחשבנו שאנחנו יכולים להיות.
תושבי פרגוואי יודעים זאת יותר טוב מרוב אזרחי העולם. כפי שהזכיר פה יושב-ראש הכנסת, אתם המדינה היחידה בעולם שמלחמה הכחידה יותר מחצי מהאוכלוסייה שלה. אכן 90% מהגברים בפרגוואי נהרגו במלחמה בתוך שלוש שנים. אתם יודעים מה מחירה של המלחמה, אדוני, אבל אתם יודעים מהו ערכו של השלום.
זה נכון לגבי המערכת הבין-לאומית כולה, זה נכון עוד יותר לגבי המערכת שלנו, כאן בישראל. אנחנו צריכים לזכור מהו מקור העוצמה הישראלית; מהי הגרסה החזקה ביותר של ישראל מול אויבינו ומול האתגרים הביטחוניים והמדיניים שלנו.
בשנה האחרונה, שהיא השנה האיומה בתולדותינו, יותר מדי אנשים בעמדות בכירות אמרו שאנחנו צריכים לדבר בשפה של המזרח התיכון; שאנחנו צריכים לשדר שבעל הבית השתגע. הם שכחו דבר אחד, שהמליאה הזו זוכרת. מי שמדבר ופועל לפי סולם הערכים של תימן וסוריה ואיראן, יביא עלינו גם את החיים של תימן וסוריה ואיראן. אם נדבר בשפה שלהם, נהיה כמוהם – אין דרך להפריד בין הדברים. לא נהיה בבוקר נחשלים ורדיקליים, שטופי נקמה וחסרי מעצורים, ובערב ערכיים, מתוחכמים, דמוקרטיים ושוחרי שלום. זה לא עובד ככה. אנחנו צריכים לבחור מהי הגרסה העדיפה שלנו, מי עלינו להיות.
ישראל לא תאמץ את תרבות הדם והמוות של האסלאם הקיצוני, כי אז היא תהיה לא רק מדינה מנודה ולא צודקת, היא גם תהיה מדינה חלשה שלא תדע להגן על עצמה. ישראל שמדברת את השפה של המזרח התיכון היא הגרסה החלשה ביותר והפגיעה ביותר שיכולה להיות לנו.
ישראל תדע להגן על עצמה ולהתמודד עם האתגרים הגלובליים שלה רק אם המוחות הטובים ביותר בעולם ימשיכו לקיים בה כלכלת הייטק מתוחכמת. כלכלה כזו יכולה לצמוח רק במדינה שבה יש את ראיית האחר והיא אינה אדישה לכל סבל אנושי. ישראל תמשיך להיות המדינה היחידה במזרח התיכון שארצות הברית מספקת לה F-35, רק אם היא תקיים את הדין הבין-לאומי ותעמוד בסטנדרטים המוסריים שהציבו לנו נביאי ישראל. ישראל תמשיך להיות המדינה שחיים ועובדים בה יותר חתני פרס נובל מאשר בסין ובאוסטרליה, רק אם היא תעריך ותטפח השכלה ותרבות וחופש דת וקבלה של השונה. ישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית, או שהיא לא תהיה.
רק בדמוקרטיה ליברלית יש את החוזה החברתי והסולידריות שמאפשרים למדינה של עשרה מיליון אנשים לבנות את הצבא החזק במזרח התיכון. משמעות הסולידריות הזו היא שכל אחד מאזרחיה צריך להיות חלק מהמאמץ המשותף, וכל אחד מאזרחיה צריך לדעת שאם יחטפו אותו, המדינה לא תשקוט ולא תנוח לעולם עד שהוא יחזור לזרועות משפחתו.
רק דמוקרטיה ליברלית יודעת לבנות גשרים עם אומות חופשיות אחרות, אדוני הנשיא, מתוך הבנה שערכים משותפים הם הבסיס לחברות ולשיתוף הפעולה שיצעידו יחד את האומות שלנו אל המאה ה-21. תודה רבה.
891 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.